כוס הישועות קלו

ראינו דסתמא דש"ס לא מוקמ' לעיל בעיא דרב"ח כן. אבל אכתי לא נייח לן בזה דמ"מ לוקמי כגון דנסבה וגירשה ושכר ממנה פרה ואח"כ שאלה ממנה וא"א שוכר הוה א"כ אמרי בהני תרי שכירות כדקיימא קיימא ואח"כ בשאלה שאחריה אמרינן כיון דשייכא כו' וא"א שואל הוה א"כ הוה שאלה ושכירות ושאלה היינו בעיא דר"א בר ממל ולא נפשוט או איפכא דוק אם לא דנימא דניחא לה להש"ס לאוקמא בפשיטו טפי מאשר לומר ולפרש כן בדרך יותר רחוק ואף כי דאפשר לומר דאין לחבר שכירות ושאלה דאחריו לשכירות שלפניו כשם שלא נחבר שאלה ושכירות ושאלה את"ל דלא הו' חיבור ואת"ל דהוה חיבור גם זה הוה חיבור יעיין בהגהות אשר"י לקמן ודוק היטב:

כבר ראיתי בב"ח דרצה לתרץ דלכך פסק הטור כאת"ל דאמרינן דהכי מוכח בסוגיא מדקאמר בתרין קמייתא את"ל ובתרין בתרייתא לא קאמר את"ל אלמא משמע דתרין ק אפשיטו דהוויין בבעלים כאת"ל כו' ע"ע ואיני יודע פרשה דבאיזה פירוש וסוגיא דרך אי בסוגיא ובפירוש רש"י הלא רש"י גריס את"ל לא אמרינן ואי בסוגיא ופירוש התוס' הלא לדידהו א"א לומר עוד את"ל אחר ולכך כתבו בסוף הדבור וז"ל ואין הרביעית הולכת באת"ל לכך לא קאמר בה את"ל ואם תפשוט שלישית נפשוט גם רביעית עכ"ל וע"כ צריכנא לומר כן לפירושם לכל מאן דיודע סוגיא דשמעתא ודוק ותא חזי מה שאכתוב עוד בתוס' ד"ה ה"ג:

בתוס' ד"ה שאלה בבעלים כו' משמע אבל כו' אפשר למידק כן ממתני' דילן דאל"כ למה נקטה מתני' שאלה חצי יום ושכרה חצי יום דנקט למילתא בתרי מילי בשאלה ושכירות וא"א דשכירות בבעלים ושכירות שלא בבעלים אינן מתחברים להיות הכל בבעלים ה"ל למנקט שכרה חצי יום בבעלים ואח"כ שכר מנינו שלא בבעלים והמשכיר אומר דמתה בפשיעה או נגנבה בחצי היום שהיתה אצלו שלא בבעלים והשוכר אומר איפכא ואפשר לומר דאין זה הוכחה כולה האי דאין זה שכיח לומר אחר שנגנבה או מתה ישכור ממנו ולא ידע שנגנבה או מתה ואח"כ יטעון ברי שמתה קודם ששכר ממנו שלא בבעלים. וקצת ראי' לזה דלא מוקמי נמי בשאלה שלא בבעלים בחצי היום ואח"כ שאלה ממנו בבעלים דלכ"ע אין מתחבר בבעלים האחרון לשלא בבעלים הראשון. וגם אפשר לומר דא"כ, דהוה מוקמי הכי לא הוה אפשר ליה למתני הסיפא זה אומר ברי דישבע ע"י גלגול דכדרכה מתה ואי כל טענותיהן קאים אאם הי' בבעלים מאי שבועה אכדרכה מתה איכא למימר הלא אפילו נגנבה או מתה בפשיעה הוה פטור וק"ל:

בד"ה ה"ג בקונטרס כו' ותימא דא"כ מאי בעי בבעי' כו' הנה יש ליישב דרש"י סביר לי' דבשאלה שאחר שכירות אף דלא נימא ביה כיון דשייכא במקצת שייכא בכולו מ"מ אותו מקצת שייכא והיינו אם נגנבה בעת שאילתו אמרינן בי' דפטור דאותו מקצת שייכא בשכירות שלפניו וא"כ אפשר לומר אם שכר ממנו אח"כ יש לחבר גניבה ואבידה דאותו שכירות לשאלה דלפניו דהי' בבעלים כיון דהוה שייכא לשכירות דלפניו. ואפשר דהם ז"ל ימאנו בזה כי היאך אפשר דיהיה פטור השואל אדבר חמור והיינו אגניבה ויתחייב אקלות והיינו אאונסין וק"ל ומה שכתבו עוד בא"ד ואין לפרש כו' דא"כ היה לה להגמ' לפרש את"ל דאמר ועוד דא"כ כו' יש לתרץ קושיתם אלו ולומר דסבירא לי לרש"י ז"ל דכל את"ל הוה פשיטות כדסוברים הגאונים ז"ל וכבר כתב הלחם משנה דאף למאן דפסק כהגאונים דכל את"ל הוה פשיטות היינו דוקא את"ל הנאמר בש"ס בהדי' אבל לא פסקינן כן אם מתוך סוגיא דשמעתא ודבעי' צריכנא לומר את"ל מעצמינו וא"כ לא קשה מידי ארש"י ז"ל דמשום הכי לא רצה לומר בבעי' ד' את"ל דאמרינן דכבר רצה לפסוק דלא אמרינן כן ולא קאמר בעי' הד' אלא אי אית מאן דסביר דאמרינן איכא למבעי כדבעי, וא''כ קושיא הב' לא קשה נמי דלכך אמר את"ל לא אמרינן ולא אמר את"ל אמרינן כי היכי דנפסוק לא אמרינן וק"ל וא"כ צריכנא לומר לתוס' ז"ל דמקשים ב' קושיות אלו לרש"י דסבירא להו דכל את"ל לא הוה פשיטות וק"ל:

והנה לדעת התוס' דמפרשים תרי בעיות אחרונות אי אמרינן תרי שייכות וע"כ הני תרי שייכות לא דמיא להדדי דחדא שייכא נאמרה כפשוטו ואידך אי אמרינן כיון דשייכא בעי תחלה במקצת שייכא בכולה ויש לדקדק למה לא מבעי בעי תחלה אי אמרינן תרי שייכות כפשוטו והיינו שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים ואח"כ נעשה עליה ש"ח דכל אחד יש לומר שייכא כפשוטו ולימא אח"כ את"ל אמרינן תרי שייכות מיהא תרי שייכות כדבעי' השתא מי אמרינן אחר שאחת צריכנא לומר בי' כיון דשייכא בכולה שייכא במקצתה. ובזה יש לדקדק דהוה ליה למבעי' בעי' אחת החמורה מאלו והיינו דנעשה מתחלה ש"ח בבעלים ואח"כ שכרה שלא בבעלים ואחר כך שאלה שלא בבעלים דצריכנא לומר תרי פעמים כיון דשייכא במקצת כו' ואף את"ל דאמרינן תרי שייכות והיינו תרי שייכות כפשוטו או אחת כיון דשייכא במקצת כו' אבל תרי פעמים כיון כו' מבעי בעי. ועיין בהגהות אשר"י דמסופק עוד באחרת ודוק. ואפשר לומר דלפירוש התוס' צריכנא נמי לומר הסברא דהדרא לדוכתא ובבעי' אלו א"א לומר כן אבל אין זה במשמע דבריהם דוק:

גם לפירוש רש"י דתלה הכל לכאורה אי אמרינן הדרא לדוכתא יש לדקדק למה אמר את"ל לא אמרינן כיון דשייכא במקצת כו' ה"ל למימר רבותא טפי את"ל לא אמרינן שכירות בשאלה מישך שייכא מ"מ שאלה ושכרה ושאלה מבעי בעי אי אמרינן הדרא לדוכתא אם לא ובזה אפשר לומר דכבר כתבתי דסבירא ליה לרש"י דכל את"ל הוה פשיטות ולהני לא רצה לומר כן וק"ל:

גם לא נייח לן לדקדק ולומר דלבעי אם שכרה שלא בבעלים ושאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים דאף דאמרינן בעלמא שכירות בשאלה מישך שייכא מ"מ הכא אפשר לומר דלהדרא השכירות לדוכתא לשכירות הראשון דהיה שלא בבעלים דאפשר לומר דלקולא אמרינן הדרא לדוכתא ולא לחומרא כדמצינו בתוספות ד"ה שאלה בבעלים וגם אין לדקדק ולומר דלבעי איפכא בשכרה בבעלים ואח"כ שאלה שלא בבעלים אי אמרינן כיון דלא שייכא בכולה והיינו באונסין לא שייכא נמי במקצתה והיינו בגניבה ואבידה (לפי מאי דרצינו לומר לרש"י דאף דלא אמרינן כיון דשייכא במקצתה שייכא בכולה מ"מ שייכא במקצת והיינו בגניבה ואבידה ושאלה שלא בבעלים שאחר שכירות פטור מגניבה ואבידה מטעם זה) דלקולא אמרינן ולא לחומרא וק"ל מתני' השואל כו' כל בבי דמתני' יש לפרש בזו אף זו דלא מבעי' אם שלח ליה המשאיל ביד שלוחיו דפטור השואל אלא אפילו ביד שלוחיו דשואל נמי פטור ואח"כ בבבא השני' לא מבעי' אם אמר ליה השואל שישלחו לו ע"י שלוחיו אלא אפילו ביד שלוחיו דמשאיל חייב נמי השואל ולא מבעי' באמר לי' השואל לשלוח לו אלא אפילו אמר ליה המשאיל שרוצה לשלוח לו ואמר לי' השואל שלח והוה אפשר לומר דהא דאמר שלח אינו רוצה לומר בידי אלו אלא ביד אחרים קמ"ל דלא וחייב השואל וק"ל. ומסיים המתני' וכן בשעה שמחזירם הא דקאמר וכן בשעה, ולא קאמר בקיצור וכן כשמחזירם נראה דבא לרמז לן הא דאמר רפרם לעיל פרק האומנין דף פ' וז"ל ל"ש אלא שהחזירם בתוך ימי שאילתה כו' ולכך קאמר בשעה שמחזירה לומר דשעות שעות יש דיש שעה שחייב עליה בשמחזירה בשעתה והיינו תוך ימי שאילתה ולאחר ימי שאילתה פטור עליו וק"ל:

בתוס' ד"ה ואמר ליה השואל כו' וי''ל דפשיטא שמוצא כו' הנה מ"מ יש לדקדק על המעשה גופי' דאמר מי כתב לך התקבלתי ולמה לא אמר יש לך כתב אלי דאשלחנו על ידך ויש ליישב ועיין בחדושי דב"ק מה שהקשיתי שם על הש"ס דלא אמר ולטעמך וק"ל:

דף צ"ט ע"א בגמרא אמר לך רב לא תימא נעשה אלא אימא בא"ל הכישה כו' אפשר לומר באשר אמר לי' הכישה במקל והיא תבא ואף שהמשלח לא עשה כן אלא שלחה לו ביד עבדו חייב נמי השואל דכבר