כוס הישועות קלה

גם יש לדקדק במאי דמקשה הש"ס בב"ק דף קי"ח על ר"ה ור"י ממתני' ומשני בדלא תבע לי' ואי דמודה ר"י בברי גרוע ה"ל למתני' לאשמעינן רבותא טפי כדתבע ובברי גרוע אם לא דנימא דבא לאשמעינן דפטור אף לצאת ידי שמים וזה אינו כ"א בדלא תבע לי' וק"ל:

בא"ד אבל קשה בפרק קמא דכתובות כו' והלא ר"י מודה בברי גרוע כו' אפשר לומר דה"נ קאמר אביי הא דר"י דשמואל היא הואיל דחזינן דשמואל איירי אפילו בברי גרוע ולא עלה על דעתו טעם אחר אלא מטעם דברי עדיף וא"כ קשה דר"י אדר"י ומשני דע"כ לא קאמר שמואל ובכן אביי גופי' חזר מסברתו וק"ל:

בא"ד וא"ת אע"ג דדחי כו' אכתי הא דר"י דשמואל היא כו' דאי לאו הכי תקשה להו מתני' דהכא כו' קשה מאי קשיא להו דנימא דר"י דשמואל היא הלא לא מוכח כלום דדלמא שמואל מוקי למתני' כסומכוס ורבנן חולקים כדכתבו תוס' לעיל בתירוצם בד"ה לימא כו' ור"י סבר בברי ושמא חייב לגמרי משמע דוק היטב:

גם מאי דמתרצים דבברי גרוע אפילו סובר אביי לר"י דברי עדיף קשה הלא מוכח ממתניתין דסוף המניח דסברי חכמים המע"ה והתם איירי בברי גרוע ע"ע ודוק. אחר אמרי זאת מצאתי בתוס' דכתובות דמקשים כן ע"ע:

בא"ד וא"ת לרב ושמואל דפטרי בנ' ידענא כו' מודה מקצת אמאי חייב יהא נאמן במה שכופר במגו כו' וי"ל דאין אדם כו' קצת קשה לי אדלא אסיק אדעתם עדיין תירוצם למה לא מקשים לרב נחמן דאית לי' באינו יודע פטור מודה מקצת אמאי יהא חייב יהא נאמן במגו דהוה טען אינו יודע על הכל דהא דתירצי הש"ס דאינו נאמן במגו דכופר הכל היינו משום דאינו יכול להעיז נגד חבירו בדבר אשר יודע בודאי שקרו משא"כ בשטוען איני יודע דאין חבירו יודע בשקרו אם שכח אם לא שכח ודוק ודאי למאי דפירש רש"י על הא דאינו יכול להעיז נגד חבירו שעשה לו טובה ואינו יכול לכפור הכל כן יש לומר אפילו בטענת איני יודע אבל התוס' ימאנו זה ועיין עליהם במקומות הרבה ובפרט בב"ק דף ק"ז ע"ע ודוק:

בד"ה ר"נ ור"י כו' אבל אחר שניתקנה שבועת היסת חייב לישבע כו' והנה ידוע דשבועת היסת תיקנה ר"נ ובזה יתיישב הא דהקדים הש"ס ר"נ לר"י לומר דאמר דינו לפי הזמן דר"י ואילו הקדים ר"י לר"נ ה"א אפילו לזמנו אמר כן וק"ל. והא דכתבו דאל"כ כל נתבע יאמר א"י כו' היינו אחר שיהי' חייב בטוען בריא ובאומר א"י יהי' פטור משבועה ודלא כמהרש"א:

בד"ה ה"נ כגון כו' וא"ת ובפרק כל הנשבעין כו' לכאורה יש לתרץ דע"כ לא סבור כ"נ מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אלא בשטען איני יודע דאמרינן ה"ל לידע וכדכתבו תוס' בב"ק פרק הפרה בתחלתו וגם הכא בד"ה ר"ה ור"י רמזו כן משא"כ בשניהם חשודים דליכא למימר הכי ועיין בתוס' ח"ה דשם אמרו דר' אבא אמר דינו מתוך שאינו יכול לשבע משלם מסברא ולא מקרא דשבועת ה' תהי' בין שניהם וא"כ יש לן לומר דר"נ לית לי' משאיל"מ אלא א"כ מאי דרמיז לן הקרא ולא יותר דוק:

בא"ד ודוקא בחשוד המחויב שבועה דאורייתא אבל, בשבועה דרבנן כו' ודאי השתא הוצרכו לכך הואיל דאמרינן דאף כשהתובע אינו יכול לשבע לא יטול וק"ל:

דף צ"ה ע"א ולרמי ב"ח משכחת לה רישא בג' וסיפא בד' כו' ומתו ג' כולהו בעידן שאלה כו' מכאן קשה לי על מה שתירצו תוספות בב"ק דף ק"ז בד"ה ערוב פרשיות כו' בסופו וז"ל וא"ת למאן דבעי ג' פרות ליפטריה במגו דאי בעי אמר נאנסו ההיא דכפירה וי"ל כגון ההיא דכפירה קמן ע"כ והלא הכא ליתא קמן דהלא המשאיל טען ואמר ומתו ג' כולהו בעידן שאילה ולפי תירוצם לא ה"ל לש"ס דהכא לצייר הדבר הכי ועיין שם דלא פירשו שם דאיני יודע להוה בי' כפירה ונאנסה אלא נאנסה לחוד דוק:

גם קשה לי מכאן על דברי הסמ"ע דכתב סי', ע"ב ס"ק פ"ז על מה שכתב הש"ע ואינו יכול לשבע ומשלם פי' משלם כל תביעתו דהיינו ב' דינרין ואע"פ ששבועת מודה מקצת יכול לשבע כו' מ"מ כיון דג' שבועות הללו באין כא' כו' דיינינן לי' כאלו אינו יכול לשבע גם לשבועה מודה מקצת כו' ע"ע. וא"כ דומיא דהכא לרמי בר חמא דמוקי לי' בג' פרות וחדא דכפירה בינייהו אמרינן נמי דצריך לשלם גם אותה דכפירה אף דטוען ברי עליה דודאי אין לחלק בין הדין דהתם להדין דהכא וא"כ הא דתני מתני' דילן חייב היינו אפילו אאותה פרה דטען ברי א"כ קשה למה נקטה מתני' דילן והלה אומר א"י חייב ה"ל למימר רבותא טפי והלה אומר להד"ם חייב וממילא הוה צריכנא למיקם למתני' בשיש עוד אחת אשר אמר עליה איני יודע כאשר השתא נמי קשה לן על הא דנאמר במתני' באשר השואל טוען א"י שהוא חייב וע"כ צריכנא לתרץ ולומר ולהוסיף פרות בטענותיהם כן נמי אי הוה נאמר שהשואל טוען להד"ם שהוא חייב אי הו' קשה לן למה ע"כ הוה צריכנא להוסיף עוד פרות אשר טוען עליהם איני יודע ומודה מקצת ומ"מ הוה אמר רבותא טפי במתני' ובאמת הש"ך חולק עליו והדין עמו מסברא ומראיה זאת דוק:

כתב מהרש"א במאי דכתב רש"י הכא דאיני יודע אינו כפירה מתורץ נמי במאי דהקשו תוס' בב"ק דף ק"ז עליו מהא דהכא אבל לכאורה לא יתורץ עדיין מהא דמקשה לקמן בסמוך מה שטענו לא הודה לו פי' הלא אין כאן מודה מקצת והלא לרש"י לא צריכא להודאת מקצת אם לא דנימא דמקשה לרב"ח וק"ל:

הא דהוצרך הש"ס לפרש הכא ענין דעסק שבועה לרחב"י ולרב"ח נראה דבא ליישב בזה דלא נימא לר"נ דמוקי בשיש עסק שבועה ביניהם דהעיקר חסר מהספד דלא נקט המתני' כ"א חדא פרה לכך קאמר ומפרש לרמי בר חמא דע"כ מיירי רישא דסיפא אליבי' בג' פרות דאל"כ לא הי' צריך לישבע אליבי' וא"כ ע"כ לומר דאף דלא נזכר במתני' מ"מ צריכנא לפרשה לה בהכי וא"כ ה"נ לר"נ וק"ל:

ע"ב בגמ' ואמאי מה שטענו לא הודה לו כו' פירש דהרי לא הודה לו במקצת והוה כופר הכל ולא תימא דהוה מודה במקצת הואיל דהודה לו באותה שהיא קיימ' דזה אינו דהרי חבירו לא טוענו עלי' וק"ל. ועיין בטור ח"ה סי' פ"ח סעיף כ"א בפלוגתא דרמב"ם וראב"ד דראיית הרמב"ם מקושית הש"ס דהכא ובמה שכתבתי אין כאן ראי' ודוק:

עוד בגמ' בעי ר"א ב"מ שאלה בבעלים שכר' שלא בבעלים כו' למאי דבעי שאלות האלו יש לי תמי' רבה על מה שאמר רבא לעיל על בעי' דרמי בר חמא לפום חורפ' שבשת' ולא מצאה הש"ס לאוקמי בעיתו כ"א דאגר' איהו פרה מעלמא כו' והלא שפיר יש לאוקמא כגון דנסבא והוה לה פרה וחרש הוא בה ואח"כ גירשה ושאל אותה פרה ממנה וא"א שואל הוה אמרינן שאילה כדקיימא קיימא כדכתבו תוס' בד"ה שאלה בבעלים כו' והוה הכל בבעלים ואי אמרת שוכר הוה אפשר דלא אמרי' כיון דשייכא במקצת שייכא בכולה ובאם נקיים גירסת התוס' דגרסי את"ל אמרינן כיון כו' ונקיים ג"כ פסק דגאונים דפסקי כל את"ל לפשיטות כדכ' הרא"ש בשמם א"כ יש ליישב קצת דלא רצה לאוקמי הכא דא"כ הי' נמי בבעלים ואי תימא דמ"מ קשה ארבא דאמר עליו לפום חורפא שבשת' ומאי שבוש דבר יש בזה אחר דחזינן דר' אבא בר ממל מבעי בעי אף אני אימא הלא כבר כתבתי לך לעיל דרבא לא קאמר אלא לפום כו' ואח"כ רצה הש"ס לפרש בעיתו ומפרש והולך עד לבסוף ואח"כ חזרה לדברי רבא ואמר אמר רבא בעל לא שואל כו' וזהו אשר קרא עליו לפום חורפא שבשת' אחר שאינו לא שואל ולא שוכר אלא לוקח וקושיתי לא הי' אלא על הש"ס דלא מוקמי בעיתו בהכא ואף דלרבא דאמר לוקח הוה מ"מ הוה ש"ח כדכתבו תוספות שם מ"מ נראה דאיכא למימר ולחבר אם נעשה אח"כ שוכר או שואל לאשר הי' מתחילה לוקח ודוק. ובזה הי' אפשר לומר וליתן טעם דפסק הטור בסי' שמ"ו כאת"ל דאמרינן כיון דשייכא במקצת כו' ואף שאין דרך הרא"ש אביו לפסוק כדברי הגאוני' וכדמקשה שם הב"י ע"ש ובאשר כתבתי א"ש לכאורה דלכך פסק דאמרינן כיון דשייכא במקצת שייכא בכולו אחר אשר