כוס הישועות קלד

לי' הוה ידעינן לי' דהלא א"א לומר דחייב השואל הואיל דהמשאיל טוענו מספק וגם שמעינן כן מרישא דתני בזמן המשאיל ברי והשואל שמא דהוא חייב ש"מ באשר טען המשאיל שמא אין השואל חייב דאל"כ ה"ל למימר רבותא טפי ואי תימא דה"א דפטור השואל זה הוה שמעינן מסיפא דרישא דתני באשר טען המשאיל שמא והשואל ברי דפטור דמשמע בטוענו נמי שמא אינו פטור א"כ ע"כ לומר דיחלוקו בשמא ושמא אבל במה שכתבו א"ש הואיל דבתלת בבי יש לחלק בינייהו ולומר דיש בחד מנייהו סברא טפי לומר יחלוקו מאידך א"כ אי לאו דתני לי' ה"א דבאות' בבא הוא דאמרינן יחלוקו ולא באידך ודוק:

והנה זולת דבריהם יש לומר דגם בבבא דרישא הוה זו ואף זו דבשאלה חצי יום כו' הוה יותר דומה לאיני יודע אם פרעתיך מאשר דומה שכר אחת כו' ועיין בנ"י וכן משמע לקמן בתוס' ד"ה והלא אומר א"י כו' וק"ל:

וכן אפשר לפרש הא דמהפך אחר כך התנא ומתחיל לומר המשאיל אומר שאולה מתה כו' ולא כתחלה דהתחיל בשכרה חצי היום כו' משום דרצה ג"כ לשנותה בזו אף זו דכבר כתבו תוספות לקמן בד"ה והלא אומר א"י כו' דברי דמשאיל עדיף מדשואל ע"ש וא"כ יש לומר דבשאולה ושכור' הוה ברי דמשאיל עדיף טפי מבשאלה חצי יום כו' ודוק:

ובזה יש ליתן טוב טעם הא דמהפך בסיפא דרישא ומתחיל מטענת השואל מה דלא עביד ברישא דהתחיל בטענה דמשאיל משום דגם שם תני לי' בזו אף זו דהא דטעין שכור' מתה הוא בריא טוב להשואל יותר מאשר טוען ביום שהית' כו' דיותר יש להמשאיל לידע בשתי פרות מבחדא פרה וק"ל. וא"כ אי הוה תני טענת המשאיל ברישא היינו שטען איני יודע, א"כ הוה כל אפי' שוין דהלא השואל כבר ידע שאין המשאיל יודע ודוק. ובזה יש לפרש נמי הא דלא נקיט ברישא דסיפא כ"א חדא בבא והיינו שתי פרות משום דלשם א"א למתני זו אף זו דהלא כל א' טוען בריא וק"ל:

בתוס' ד"ה ביום שהיתה כו' עד ואינו תימא דלא הוה דומי' דסיפא כו' ואף דלמאי דמוקי הש"ס שם דנשבע ע"י גלגול היינו לרב הונא ולר"י אבל לר"נ בלאו הכי א"ש דמיירי בשיש עסק שבועה ביניהם וכדכתב רש"י שם וגם בתו' מ"מ גם לרב הונא ולר"י קשה דנימא בסופא דרישא ישבע ע"י גלגול אי מיירי נמי בשאינו מאמינו ובסיפא מתוך שאיל"מ דהלא אפשר דגם ר"ה ור"י סבירא להו הדין משאיל"מ במקום אשר ימצא כן ודוק וכתבתי זאת אחר שראיתי בספר מהר"מ דלא עיין כל צרכו במקום הזה וביותר תמהתי על מה אשר מצאתי בספר תורת חיים דדרך ג"כ בדרך לא סלולה בדבר הזה לקמן בתוס' ד"ה משכחת לה כו' ולא האמנתי כי מעשה אצבעותי' הוא אלא איזה תלמיד טועה כתבו וק"ל. עיין בבעל המאור מה שכתב לקמן על מתני' דזה אומר גדול כו' דמשמע משם דמגלגלין בשהנתבע אומר איני יודע ואמרינן משאיל"מ. באותו דבור וי"ל דילפינן בקדושי' כו' עד וילפינן נמי כו' כיון דהוה כעין העיקר כו' מאי דמקשה מהרש"א דא"כ נימא נמי דמגלגלים בטענת ספק אפילו דבר שאינו דומה הואיל דהוה כעין העיקר והיינו בשבועת השומרים דמשביעו בטענת ספק אפשר ליישב דמ"מ לא הוה כעין העיקר דלכך משביעו שם הואיל דהשומר יכול להעיז נגדו שאינו יודע בשקרו ומטעם הוה סביר ר' חייא בר"י דאפילו אינו מודה מקצת משביעו משא"כ בטענת כפירה עיין בב"ק דף ק"ו, ובסמוך דף צ"ח דוק:

ואי קשי' לכאורה הא קשה דהואיל דמג"ש דשבועה נלמד הגלגול א"כ נימא דנוכל להשביעו בעיקר הטענה בספין הדומה הואיל דמג"ש ילפינן מסוטה א"כ נימא דומי' דסוטה ויש ליישב ודוק:

ע"ב בגמ' שמעת מיני' כו' לימא תהוי תיובתא כו' הא דאמר תחלה שמעת מיני' ואח"כ אמר לימא כו' משום דהוה אפשר לומר דמתני' דילן הוה דומה לשאינו יודע אם פרעתיך וא''כ לא הוה קשה מידי על ר"נ כדכתבו תוס' בד"ה והלה אומר כו' לכך קאמר שמעת מיני' כו' כלומר הא שמעת ודאי ממתני' מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב אבל אינו ידוע לן אי הוה כחומר אינו יודע אם הלויתיך או כאומר א"י אם פרעתיך ולכך קאמר לימא תהוי תיובתא יק''ל והא דקאמר ה"ד עסק שבועה כדרבא אפשר לומר דלא תימא דאפי' ע"י גלגול אמרינן משאיל"מ וכדס"ד דתוס' בד"ה ביום שהיתה כו' וק"ל. עיין בטור ח"ה סי' ע"ה מה שכתב בגלגול א"י ושהר"מ פליג ועיין בנ"י:

בתוס' ד"ה השוכר אומר שכורה מתה כו' ואע"ג דבכל שבועת השומרים כו' הכא כו' ובזה יתפרש היטב הא דמאריך התנא בלישני' השוכר אומר שכורה מתה כו' ולא אמר בקיצור השוכר טוען בריא והמשכיר שמא פטור לומר דוקא בטענות האלו אינו משביעו מספק משא"כ בשארי שבועות השומרים וק"ל:

בד"ה והלה אומר א"י פטור וא"ת לר"ה ולר"י כו' אמאי אצטריך למתני כו' הנה קשה לי אקושיתם טובא דהלא טובא אשמעינן דאינו צריך לישבע דאין מגלגלין בשהתובע טוען שמא כדתירצו תוס' לעיל בד"ה ביום שהיתה כו' ואי תימא דמקשי' אמאי שתירצו לעיל דמיירי בשמאמינו ולעולם מגלגלי' בשהתובע טוען שמא מ"מ י"ל דאשמעינן בסיפא דרישא דבברי וברי סובר סומכוס יחלוקו דאל"כ אלא פטור א"כ ליתני רבותא טפי בברי וברי וחייב ג"כ א"א לומר אלא ע"כ יחלוקו ובאמת יש להקשות על רבא לקמן דפליג ואמר דלא אמר סומכוס בברי וברי וגם תוס' לקמן כתבו דע"כ לא קאמר סומכוס אפי' בברי וברי לרבה בר"ה אלא בשאין שניהם מוחזקים ע"ע ודיוקא דמתני' דילן סותר את זה כדכתבתי, ודע דע"כ ליכא למידק הכי אלא למאי דאוקמי תוס' במאמינו אבל אי מיירי בשאין מאמינו ליכא למידק כלום דמודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא כדלקמן דף ק' דוק היטב:

בתוס' ד"ה לימא תהוי תיובתא דר"נ וא"ת כו' א"נ כו' וי"ל דלסומכוס כו' הוה כאלו תרווייהו מוחזקים בו כו' פירוש לדבריהם דודאי דגם סומכוס אזיל בתר חזקה וקסבר כל מקום דאיכא, דררא דממונא הוה כאלו שניהם מוחזקים ואחר שראינו היכא דהתובע טוען בריא והנתבע שמא מוציאין מהנתבע לגמרי אפי' אותה חצי שהוא מוחזק בו מטעם דברי עדיף ואין זה משום דררא דממונא לא אהני לן אלא לעשות הדבר כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ גם לסומכוס גם לרבנן ה"ל לומר דאהני ברי נגד שמא לכל הפחות לומר שיחלוקו אף במקום דליכא דררא דממונא דוק ולא צריכנא לדחוק כדדתקו מפרשי דבריהם ע"ע. בתוס' ד"ה, ור"י אמרי חייב תימא כו' וי"ל דדוקא הכא כו' אבל גבי ניזק הוי ברי גרוע כו' והשמא של מזיק נמי טוב כו' לכאורה יש לדקדק על תירוץ הלז דלכאורה מוכח דסומכוס סבר אפילו בברי גרוע עדיף דהכי איתא שם בהמניח דף ל"ה ע"ב אלא דקאמר ניזק שמא וקאמר מזיק ברי, ומדסיפא כו' רישא ניזק שמא ומזיק ברי ואמר סומכוס אפילו בהא דאצטריך לאשמעינן דלא ע"כ פירש בתמיה וא"כ מוכח בדמזיק טוען ברי וניזק שמא דפטור המזיק דברי דמזיק עדיף משמא דניזק אפילו בברי גרוע וכבר כתבו תוס' לעיל דבדררא דממונא אית לי' לסומכוס דהוה כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ מה לי ניזק טוען ברי ומזיק שמא או בדטען מזיק ברי וניזק שמא הלא אנן אמרינן לדידיה דהוה כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ אם נאמר לסומכוס בניזק טוען ברי אפילו בברי גרוע ומזיק שמא דחייב יש לן לומר לרבנן לכל הפחות חולקין כדכתבו לעיל בד"ה לימא כו' ודוק כי יש לדחות ולומר דמ"מ סבירא ליה לסומכוס דברי דמזיק עדיף מבריא דניזק אבל לכאורה נראה כי הוא דוחק גדול כי מאי שנא הואיל דאמרינן בדררא דממונא דהוה כאלו תרווייהו מוחזקים וק"ל גם יש לדקדק לפי מאי שמחלקים בברי בין ברי טוב או גרוע כן יש לחלק בשמא אם הוא טוב או גרוע וא"כ מנ"ל לש"ס לומר לקמן על מתני' דילן הא מני סומכוס היא דלמא הכא אפילו רבנן מודו דשמא דשואל גרוע יותר משמא דמשאיל כדכתבו תוס' לעיל ויש ליישב דהלא חכמים סוברים המע"ה אפילו בניזק בר ומזיק שמא וק"ל: