כוס הישועות קלג

רעהו הוא ואם בעליו עמו דמשמע אם יהי' עמו אפי' בחדא דומי' דקרא מעם רעהו רק דהי' אפשר למטעי ולומר הואיל דכתב לן תרי קראי היינו מעם רעהו וקרא דבעליו עמו אמר דאפי' יהי' עמו בשעת שבירה יהי' פטור לכך הוצרך עוד לכתוב הקרא דאין בעליו עמו להורות דאינו כן אלא לכך כתב עוד הקרא כדי שלא יאמר אורחי' דקרא הוא. ולכך אמינא דברייתא א' אשר דרשה תחלה לקרא דבעליו עמו אתי' כר' יונתן והב' כרי"א ולכך הוצרך הש"ס להביא מילתא דאביי ורבא דפליגי בר"יא ור"י הכא לתרץ שנוי דברייתא ולכך אמינא נמי הוצרך הש"ס להביא שתי ברייתות אלי ולמותיב מהם תיובתא לרב המנונא דלכאורה בחדא הוה די ובמאי דאמינא א"ש דאי הוה מביא חדא הי' אפשר לומר דאתי' כר"י או כר"יא הוא סבר כאידך וק"ל:

בתוספת ד"ה הא מדסיפא כו' וכ"ת דמרישא כו' דהיא גופה אתי לאשמעינן כנ"ל:

דף צ"ו ע"א בגמ' בעי רמי בר חמא שאלה לרבעה מהו כו' אי לאו דמפרש רש"י ז"ל הוא עצמו ה"א לרבעה עם בהמתו ואפ"ה בעי מני' הואיל דאין דרך לאדם להשאיל הבהמה לכך וק"ל:

ובעיקר בעיתו נ"ל כדמפרש הרמב"ם היינו אי אמרינן דפטור בבעלים בששאל לדברים אלו ובזה יש דביקות בעיות האלו להדדי וגם למאי דמסקינן שלא כדברי רב המנונא דאפי' עושה מלאכה אחרת במקום אחר ואף לא הי' עמה בשעת שבירה ומתה אפ"ה פטור וע"כ חידוש הוא זה וא"כ איכא למימר אין לך בו אלא חידושו וכדכתבו תוספות ז"ל משא"כ לדברי ר"ה דפירש דצריך להיות עמה כו' ובודאי לדבר זה איכה טעמא רבה וכדאיתא במפרשים וביותר בא"ע נתן טעם שמזלו גרם ע"ע ואף גם למאי דפירש"י דשאלתו אי מחייב באונסין אי הוה שואל או לא הלא יש לדקדק דע"כ הוה שואל וחייב באונסין דאל"כ היאך ילפינן לעיל שואל בק"ו מש"ש דחייב בגניבה ואבידה הלא איכא למפרך מה לש"ש שכן חייב אפי' אי לית לי' הנאה כ"א בכמו לראות בה וכדחזינן לעיל דף ב' ע"ב דאמרו הואיל ותפיס לי' אאגרי' הוה ש"ש וכן לעיל דף פ"א ע"א אמרו הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו כו' בחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר ופירש"י ומהו נשיאת שכרו הואיל ונהנה שנתפאר בהן כו', ודוק:

ע''ב בגמרא מה נפשך אי שואל כו' ומ"ש דאי שואל הוי כו' נ"ל דהאי שקלי' וטרי' הש"ס קאמר לי' ולא רבא ורבא לא הוה קאמר כ"א בעל לא שואל, הוי ולא ש"ש הוי אלא לוקח רק דהש"ס מפרש מילתי' דבעי' דרב"ח מקודם ואח"כ קאמר מאי דפשיט רבא ודוק ותמצא כי כן הוא במשמעות הש"ס:

בתוס' ד"ה בעל בנכסי אשתו לא שואל הוי כו' ומיהו נראה לר"י דש"ח הוי וחייב בפשיעה כו' לפי זה מדוקדק במאי דמאריך רבא וקאמר לא שואל הוה ולא ש"ש אלא לוקח ולא קאמר בקיצור בעל לוקח הוה אלא דיוק קאתי לאשמעינן לא שואל הוה ולא ש"ש אלא ש"ח וק"ל:

בגמרא אלא אמר רבא לא מבעי' כחש בשר מחמת מלאכה דפטור כו' נראה דה"ק רבא לא מבעי' כו' דודאי לא אבעי כחש מחמת מלאכה אלא בעי מתה מחמת מלאכה וק"ל:

ונ''ל ליתן טעם ולחלק בין מתה מחמת מלאכה ובין מתה מחמת עצמה אף דהוה אונס גדול ואפ"ה חייב ומתה מחמת מלאכה דלא הוה אונס כ"כ ואפ"ה פטור. משום דבשעת שאלה הועמד דבר הנשאל ברשות השואל להיות קנוי לו כאלו הוא שלי בשביל שכל הנאה שלו לעשות בו מלאכתו ולכך מתה מחמת עצמה חייב שהרי היא שלו אבל מתה מחמת מלאכה דין הוא שיפטור אחר שאינו יכול לעשות בו מלאכתו ולא היתה מתחלה ראויה לכך להיותה שאול' לו כדי שנאמר שתהי' קנוי' לו להיותה כאלו היא שלו וק"ל:

עוד בגמרא ההוא גברא דשאיל נרגא כו' ואי ליכא סהדי מאי כו' הא דלא מבעי לי' זה היאך ישלם השואל בכל שואל דעלמא ונטר עד הכא נראה לתת טעם בזה דהנה כבר כתבו אחרונים ז"ל (כדאי' בנ"י) דהא דפסק רבא להביא סהדי ולא האמינו בשבועה איירי במקום שיש רואים והנה אי' לעיל בב"ק דף י"א אם טרף יביאהו עד כו' יביא עדים כו' אבא שאול אומר יביא עדודה לב"ד (ועיין בתוס' שם) וא"כ אי לאו דפסק רבא דיביא עדים לא הי' מסופק בזה דכבר ידע הדרוש דאבא שאול יביא עדודה לב"ד כדאי' שם אבל השתא דחזינן דרבא פסק דיביא עדים וא"כ מידרש יביאהו עד כפשוטו ולכך בעי וק"ל:

דף צ"ז ע"א א"ל רב כהנא ור"א לרב דינא הכי כו' הא דקאמרו לרב דינא הכי ותו לא מידי ואי הם ידעו דלאו דינא הכי אלא כדסברו הם ה"ל למימר בפירוש הדין ונראה לפרש דהנה אי' בב"ק שם דף י"א אמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין כו' ופירש"י שם אמר שמואל מנהג דיינין הוא שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן שאם גנב וגזל בהמה כו' אין שמין השברי' לבעלים כו' אלא משלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו אלא לנזקין שמין כדכתיב והמת יהי' לו ע"כ ועיין בתוספ' שם דלא ניחא להו כפירש"י דפי' דמנהג דיינין כך הוא אלא דהדין הוא כן. והנה בין הני תרי פירושים יש לומר נפקות' הלזה דלפרש"י דמנהג דיינין כך הוא וא"כ יש לומר דבאמת מן הדין לא היה לגנב ולגזלן אפי' לשלם בהמה מעלי' אלא להחזיר הנבלה דאין חילוק בין כל כ"ד אבות נזיקין וכדכתבו תוספות הכא רק דהנהיגו הדיינים לפסוק כך בגזלן ובגנב ואפשר דטעמייהו משום קנסא ולפי זה ודאי דלא אמרינן כן בשואל דלמה נקנוס אותו. אבל אי אמרינן דהדין הוא כך בגנב וגזלן שישלמו בהמה מעולה א"כ י"ל דאף בשואל כן ונתנו תוספות שם הטעם וז"ל משום דקנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים כו' והיינו טעמא דמ"ד אף לשואל כיון דחייב באונסין נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד בעלים והדמי' הוא דנתחייב כמו גנב וגזלן ע"כ ע"ש. נמצא גם הכא דשפיר קאמרו דינא הכי בתמי' דאי הוה דינא הכי בגנב וגזלן א"כ שפיר קאמרת דמ"ש שואל מגנב אבל השתא דלאו דינא הכי אלא דהמנהג כך הוא ואפשר דמשום קנס חכמים בגנב וגזלן א"כ למה פסקת כך בשואל ודוק:

עוד בגמרא ההוא גברא דשאיל שונר' כו' כה"ג מאי כ' נראה דקא מבעי' לי' הואיל דעכברים הרגוה הוה כמו טריפה חי' אף דהוא אונס חייב השואל הואיל דממקום אחר בא האונס וא"כ אף בעכברי' שהרגוה נאמר כן וק"ל. ואפשר לומר לפי זה דהלישנא אחרינא דרב אשי סובר באמת כן בהרגוה העכברים דחייב השואל הואיל ובא האונס ממקום אחר כטריפת זאב או כלב וק"ל:

עוד בגמרא אמר רבא האי מאן דבעי כו' ואי פקח הוא נימא לי' שאיל ברישא בא לאשמעינן בזה דלא תימא הואיל דכבר אמר והתרצה את עצמו להשקותו מים דהוה שאילה בבעלים וכדס"ד לעיל בש"ס דף צ"ד דקאמר פרה במשיכה ובעלים באמירה לכך אמר רבא דאינו כן דבאמירה לא הוה עדיין שואל לו אלא בשעת הליכתן או מזמנין עצמן לילך כדכתבו תוספ' שם והביאו ראי' מהכא דאמר רבא ג"כ מקרי דרדקי כו' בעידן עבידתי' כשאילה בבעלים דמו וק"ל:

בגמרא אמרו לי' רבנן לרבא שאיל לן מר כו' נראה דהם כיוונו להחזיק טובה לרבא לומר דטובה גדולה עושה עמהם בלמודו עמם כמו המשאיל אשר ישאל כלי לשואל ונותן לו ברשותו להיות כל הנאה שלו וכן הם כל הנאה שלהם ואינן מהני' לרבא כלום ורבא איקפד עליהם דבמה שהם רוצים להחזיק לו טובה מיגרעי גרעי בזמן אשר ישאלו דבר מה ממנו וק"ל. הניחא למ"ד כו' עיין מה שכתבתי לעיל דף פ"א ע"א על הניחא דהתם דגם כאן י"ל כן:

בתוס' ד"ה כה"ג מאי תימא כו' וי"ל דאבעי לי' אם שינה כו' מ"מ לא א"ש לפי דבריהם הא דקאמר כי מתה מחמת מלאכה דמי' דגם בשאר שומרים איכא למבעי אי מקרי שינה או לא וק"ל בתוס' ד"ה שאלה חצי יום כו' זו אף זו קתני כו' בדבריהם אלו יתיישב נמי היטב הא דתני בסיפא זה אומר א"י וזה אומר א"י יחלוקו ולכאורה הוא מיותר דאפי' לא תני