כוס הישועות קלב

אפשר למיפרך מה לשבורה ומתה שכן א"א למטרח כו' ודוק בזה כי עוד אכתוב לך דברים אמתיים בזה בסמוך:

בגמ' הניחא למאן דאית לי' דיו אלא למאן דלית לי' דיו מאי איכא למימר הנה כבר כתבתי לך בסמוך דאפשר למילף שואל גופי' במה מצינו מש"ש דחייב על גניבה ואבידה וא"כ למאן דלית לי' דיו היכא דמיפרך ק"ו א"כ אף גם הכא לית לי' דיו דא"כ מיפרך גם ק"ו דהכא דהלא גם בלאו ק"ו מצינו למילף שואל מש"ש במה מצינו דחייב בגניבה ואבידה אחר דלית לן פירכא וא"כ אם נאמר דיו ויהא פטור בבעלי' ק"ו מאי אהני לן וכן משמע בב"ק דף כ"ה בסוגי' דלשם במאי דבעי' למילף דש"ז מטמא בזב ע"ש במאי דאמר וכ"ת למגע לא אצטריך ק"ו דלא גרע מגברא טהור כו' וא"כ לא צריכנא לדחוקי דתוספות דקאי הכא לפי הס"ד דהתם דזהו נגד הסברא דאינשי ואף על ראיתם מפ"ק ומהמקבל יש לדקדק דוק ותמצא ומדברי אלה תוכל לפרש הא דקאמר הניחא כו' וק"ל. וגם במה שכתבתי מצאתי נייח במה שראינו דתנא דברייתא יליף לי' מק"ו ולא מוכי ישאל משום דאתי' אליבי' דמ"ד דלא אמרי' דיו היכא דמיפרך הק"ו. הנה ראיתי מקשי' שבוי' בש"ש ל"ל והנה אם נאמר דש"ש חייב אפי' בגניבת אונס א"כ אפשר וקרוב לודאי דמהא אתי' לן באשר ראינו יתורא דשבוי' אלא דבא להורות לן דדוקא משבוי' והיינו לסטים מזוין הוא דפטור אבל מגניבת אונס אינו פטור וק"ל:

בתוס' ד"ה הניחא כו' תימא כו' וי"ל משום דהתם ס"ד כו' פירוש לדבריהם דמקשה הכא היאך הי' אפשר לומר שם ולסלק אדעתי' דלית לי' דיו אפי' היכא דלא מיפרך ק"ו א"כ מנא לי' דשואל פטור בגניבה ואבידה בבעלים וק"ל:

ודבר זה באמת דחיקא לי טובא כדכתבתי לעיל וגם דשבק מילתא דהוה לי' להקשות לפי האמת (ונקט להקשות דבר דלא קאי לפי האמת) והוא מה שכתבו הם ז"ל בעצמם בהמפקיד דף מ"א ע"ב בד"ה קרנא בלא שבועה כו' וז"ל וא"ת לר' יוחנן דסבר הכא דמכפל עבדינן פרכא וגם סבר כו' לר"י דלסטים מזוין גנב הוא א"כ גניבה בשואל מנ"ל כו' ותירצו דלר"י נפקא לי' מוכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו' וא"כ הכי הוה לי' להקשות לר"י ולא לפי הס"ד דהתם וק"ל:

בד"ה וי"ו מוסיף כו' והשתא לא צריך תו ק"ו כו' ובזה א"ש דקאמר מלת אלא וק"ל בד"ה פשיעה בבעלים פסק ר"ת כו' ויש להביא ראי' כו' ומיהו למאי דמוקי התם דפליגי בסברא כו' ועוד כו' לא אמרינן כן בכל מקום ובזה א"ש דפליגי הני אמוראי דהכא מה דמצינו בכמה מקומות דפליגי בי' תנאי אי אמרינן דנדרש לפני' ולפני פניו וק"ל:

עוד בגמ' הלכך בש"ש ובשואל לחיוב אתי' בק"ו מש"ח כו' הנה לכאורה יעלה על הדעת דהק"ו הוא כך מה ש"ת דאינו משלם בגניבה ואבידה ובאונסי' משלם בפשיעה הני לא כש"כ דאי אפשר למילף פשיעה מק"ו דגניבה ואבידה ואונסי' דא"כ איכא למימר דיו מה גניבה ואבידה ואונסי' פטורים בבעלים אף פשיעה כן אלא ודאי דמש"ח גופי' אתי' מק"ו וא"כ ליכא למימר דיו דש"ח גופי' אינו פטור בבעלים אבל כד נעיין בסוגי' דכיצד הרגל דף כ"ה במתני' נחזי אנן דאפ"ה איכא למימר דיו הואיל דמ"מ אי לאו גניבה ואבידה ואונסי' לא משכחת צד, ק"ו וכדפירש"י שם במאי דאהדרו רבנן לר"ט. לכך אמינא דהק"ו דהכא הוא הכי דמה ש"ח שאין הנאה לו אפ"ה חייב בפשיעה מכש"כ ש"ש ושואל דוק:

ע"ב בגמ' אב"א כדמחליף רבה כו' נראה לפרש לכך ניחא לי' למימר בתירוצם שהחליף רבה בר אבוה כדי שלא יאמר האומר אם כן הוא דהברייתא סברה דשוכר כש"ח דמי א"כ ה"ל למימר בהדי' דר"מ אמר דבר זה דאי' לי' דשוכר כש"ח דמי וא"כ לא הוה אפשר למטעי למימר דדוקא בשואל ובש"ש אמרינן דפטור בבעלים ולא בש"ח כדס"ד השתא לכך קאמר התרצן וא"א כדמחליף כו' וא"כ אף דתני בהדי' דר"מ אמר מ"מ אפשר למטעי ולא הוה ידעינן אי סבר דכש"ת הוא או כש"ש וא"כ לא הוה אהני מידי במאי דהזכיר ר"מ ולכך מתני הברייתא סתמא וק"ל עוד בגמרא והא מדסיפא על גבה הוי רישא במלאכ' אחר' כו' אפשר לפרש דה"ק דבשלמא אי רישא במלאכה אחרת לא הוה אפשר למתני בסיפא אע"פ שהבעלים עושים מלאכה באותו מקום דהיינו הפוכו דרישא דה"א דוקא במרפי ואזיל הוא דחייב (דגם זה נקרא עושים מלאכה באותו מקום) אבל בעושים ע"ג אע"פ שלא היו בשעת שאלה אפ"ה פטורים הם לכך הוצרך למיתני ע"ג דאפילו ע"ג ממש הם חייבים אבל אי אמרת דרישא מיירי נמי באותה מלאכה ובמרפי ואזיל ובמלאכה אחרת לעולם חייב א"כ למה תני בסיפא ע"ג לא הוה לי' למתני' כ"א הפוכו דרישא והכי ה"ל למימר אפילו עושים מלאכה באותו מקום ומתה חייב ודוק היטב כי נ"ל מרווח יותר מאשר פירשו תוס' ז"ל וגם להמדחה אחריו יש לפרש היטב בסגנון זה וק"ל:

עוד בגמרא ועוד תני' ממשמע שנאמר כו' כדי שלא יתמה אדם לומר היאך טעה רב המנונא במאי דקס"ד דידי' והיאך לא ראה שתי ברייתות אלו אשר הם מפורשים דלא כמוהו וגם היאך לא ידע לדרוש פסוקי דאורייתא אשר מוכח מתוכם דאין צריך להיות משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה לכך אמינא בדרך אפשר דתרתי מילי אמר רב המנונא דודאי גם הוא סבר בשעושה הבעל הבית באותה מלאכה אינו צריך להיות עמה כ"א בשעת שאילה ובזה איירי הברייתות ולא קאמר דצריך להיות משעת שאילה עד שעת שבירה כ"א בעושה מלאכה אחרת וה"ק לעולם הוא חייב (פי' בשאינו עמה בשעת שבירה) עד שתהא פרה וחורש בה ועד שיהיו בעלים משעת שאילה עד שעת כו' (פי' בשעושה מלאכה אחרת) ורבא מותיב לי' מברייתא דשם משמע אפילו במלאכה אחרת הרי הוא פטור וא"ת דלמא אותה ברייתא מיירי דהבעלים עמה משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה דאין זה במשמע דהרי הרישא לא קאמר אלא שאלה ושאל בעליה עמה כו' משמע דאשעת שאלה קפיד ועוד דקתני' בסיפא שאלה ואח"כ שאל בעלים עמה כו' ואי איתא דצריך להיות עמה משעת שאלה עד שעת שבורה כו' א"כ ה"ל למימר רבותא טפי דאפי' שאל בעליה עמה ולא הי' בשעת שבורה ה"ה חייב (דודאי הוה יותר רבותא דחייב באין עמה בשעת שבורה מאשר אין עמה בשעת שאילה) ואם כן מקשה לי' מהברייתא ובזה א"ש דמקשה לי' תחלה במאי דהי' אפשר לדחוק ולתרץ ולא מקשה תחלה מהברייתות דא"א לתרץ דהוא קושי' אסיפ' דמילת' דרב המנונ' מ"מ הואיל דהתיובת' אלים טפי ה"ל לאקדומי ובמה שכתבתי א"ש ודוק:

עוד בגמרא אביי סבר לה כר"יא ומתרץ לקראי כר"יא רבא סבר כר"י כו' הנה אפשר לקיים הגירסא שהי' כתוב בספרים לפני רש"י ז"ל ובמאי דמהפכים אביי ורבא לקראי וגם במאי דמהפכים הברייתות. ונאמר דהנה מסיק בש"ס לקמן דכבר גילה לן הקרא במאי דאמר וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמה דאשעת שאילה קפיד הקרא וכי הוא עמה בשעת שאילה ה"ה פטור רק אי לאו דהוה מפרש עוד יותר בהני קראי ה"א אורחי' דקרא הוא והוצרך לגלות עוד יותר וא"כ ודאי דצריכנא לומר דקרא הראשון אשר בא לפרש ולגלות על קרא דוכי ישאל מעם רעהו לא יסתור אותו רק יגלה על מצפוניו וא"כ ר' יאשי' דאמר בעינן חלוק ואי לאו חלוק משמע יחדיו ע"כ נאמר דקרא הראשון אשר יגלה על מצפוני מעם רעהו הוא בעליו אין עמו דמשמע טעמא דליתי' בתרוויהו הא איתא בחדא ה"ה פטור דומי' דפטור אשר נרמז במלת מעם רעהו רק דה"א אפי' בדאי' בשעת שבורה הרי הוא פטור הואיל דכתיב תרוויי' קראי (היינו מעם רעהו ואין בעליו עמו) לכך הוצרך לן עוד קרא א' דאם בעליו עמו להורות דאינו כן אבל אי אפשר לומר דקרא הראשון אשר יגלה על מעם רעהו הוא ואם בעליו עמו דא"כ לא די שלא עזרהו אלא, הוה סותר אותו דהלא הקרא דמעם רעהו פוטר אם בעליו עמו אפי' בחדא והיינו בשעת שאלה וקרא דואם בעליו עמו מצריך להיות עמו בתרווייהו ובמילתא דרב יונתן הוא אפכא דקרא הראשון אשר יגלה על העם