כוס הישועות קלא

בגניבה ואבידה ולא כדקתני לקמן בברייתא דנקט ג"כ לשוכר לכך קאמרה הש"ס מה"מ ושקיל וטרי בזה עד לבסוף דאמר וכי ישאל וי"ו מוסף כו' וילמד עליון מתחתון כו' וא"כ מזה מוכח דגם ש"ש פטור בגניבה ואבידה בבעלים וק"ל:

בשלמ' שלישית בשואל מפורש וכי ישאל כו' בעליו אין עמו שלם ישלם כו' הא דלא קאמר בקיצור דשלישי' בשואל דכתיב וכי ישאל ולמה מסיים הקרא וגם דקאמר בשלמא כו' ואח"כ קאמר אלא כו' ובקיצור ה"ל לומר. אפשר לומר דהנה מצינו דעת נוטה בתוספות ב"ק דף נ"ז ע"ב בד"ה נמצא כו' דש"ש משלם כפל בטוען טענת גנב בבעלים ואף דתוס' ימאנו אח"כ בזה באמרם ושמא אין שייך כפל בטוען טענת גנב בענין זה מ"מ מסוימי' ואפי' שייך כו' דמשמע דמסופקי' הם בכך וחם שייך כן בש"ש שייך נמי בשואל בכענין זה דמ"ש אם הוא פטור על הגניבה בבעלים כמו ש"ש א"כ שייך נמי לומר בי' דישלם כפל בטוענו טענת גנב בבעלים. וא"כ נוכל לומר דה"ק המקשה ודאי אי לא הוה ניחא מכל וכל גם בשואל והיינו דהוה אפשר לומר דלא יפטור בגניבה בבעלים א"כ אתי לי' שפיר דשניי' בש"ש אחר שחייב בגניבה ואבידה ובודאי קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה והראיה משואל דמשלם לעולם קרן אבל אחר שראינו דשואל פטור בגניבה בבעלים וילפינן לי' מדכתיב וכי ישאל וי"ו מוסיף כו' (ולכך מסיים הקרא בעליו אין עמו שלם ישלם) וא"כ נוכל לומר בי' דום הוא ישלם כפל ולא קרן בטוענו טענת גנב בבעלים וא"כ אפשר לומר דכפל בשבועה עדיפא מקרנא בלא שבועה אחר דגם השואל משלם כפל וקאמר וקאמר המתרץ אפי' הכי כו' וק"ל:

עוד בגמ' בשלמא גניבה דכתיב אם גנוב יגנב כו' הא דקאמר בשלמא נראה דהנה מצינו בתוס' פ' הכונס דף נ"ז ע"א בד"ה כגון שטענו כו' דמסיפקי' בגניבת אונס אי חייב עליו ש"ש או לא ונוכל לומר דש"ס דהכא סביר דודאי חייב נמי על גניבת אונס ואתי לי' מכפל דגנוב יגנב וא"כ ה"ק בשלמא גניבה אתי שפיר אפי' באונס מכפל דקרא אבל אבידה מנ"ל אבל אי לאו דחייב גניבה אפי' באונס הוה אתי לי' שפיר אבידה מהכפל ומשני לי' מברייתא דהתם ואפשר דלא סבירא לי' דחייב ש"ש בגניבה באונס וכן מצינו דעות בזה ועיין בב"י:

אח"כ אמר הניחא למ"ד לא אמרינן דברה תורה כו' אפשר לפרש דאחר דראה דהביא לי' הברייתא דמרבה אבידה מכפל דקרא וסבר דא"כ ע"כ לית לי' דחייב ש"ש בגניבה באונס דאל"כ למה מרבה אבידה ולא גניבה באונס אלא ע"כ אית לי' דאינו חייב באונס והמקשה שפיר סבר וידע אם חייב ש"ש בגניבת אונס לא צריך א"כ קרא לאבידה דהשתא על גניבת אונס חייב על האבידה לא כש"כ (אבל לא ידע לומר ומה גניבה שקרובה לאונס כו') וא"כ ה"ק הניח' כו' דאי הוה קשה לי למ"ד לא אמרינן דברה תורה כו' והיינו דאם הוה אפשר לומר דאחר דסתמא אמרה תורה דחייב בגניבה א"כ כל גניבה במשמע אפי' באונס (וכן משמע בתוספות שם דמטעם זה חייב ש"ש אפי' על גניבת אונס) א"כ קשה לדידי' גנוב ל"ל לרבות אבידה הלא ק"ו הוא אחר דחייב אפי' על גניבת אונס מכש"כ על אבידה וא"כ הוה א"ש למ"ד דברה תורה כלב"א אבל אחר דלא קשה מידי על מ"ד דלא דברה תורה כלב"א דודאי לא משמע מסתמא דקרא דחייב אפי' על גניבת אונס וא"כ הוצרך הקרא לכפול לרבות האבידה וא"כ קשה למ"ד דברה כו'. ואי תימא דלמא בהא נמי קמפלגי אי אמרינן סתם גניבה משמע אפי' באונס זה אינו דזה לא מצינו דפליגי תנאים או אמוראים בדבר זה ובאמת נ"ל דהוה ספיקא דדינא ועיין בפוסקים ודוק ועוד אכתוב בסמוך בזה:

עוד בגמ' בשלמא שבורה ומתה דכתיב כו' ונשבר או מת כו' קאמר בשלמ' משום דאי הוה לן ג"ש בקבלה במלת ונשבר הכתוב בשואל ממלת ונשבר הכתוב בש"ש א"כ לא הוה קשה מידי מנ"ל שבוי' דבג"ש הוה אתי' מש"ש אבל דא"כ הוה קשה מלת ומת ל"ל בשואל דנילף ג"כ מש"ש וא"כ שפיר קאמר בשלמא כו' דבאמת לית לן ג"ש בקבלה וא"כ ניחא לן בשבורה ומתה וקשה לן משבוי' וק"ל:

עוד בגמ' הניחא לרבי יונתן כו' הא דקאמר הניחא נראה דבאמת הוה אפשר לאקשוי לרבי יונתן מלתא דאו הכתוב בש"ש ל"ל וצריך לומר דאתי' לשום דרשה והש"ס ידע שפיר הדרשא וא"כ ה"ק דאי הוה קשה לר"י או בש"ש ל"ל לא הוה קשה מידי לרבי יאשי' דאחר שראינו דכתב לן קרא מלת או בש"ש לחלק וא"כ חזינן דאי לא הוה כתוב או שם לחלק ה"א דדוקא עד דמיתבר' ומתה לא יפטור וא"כ ע"כ לומר דיותר הוה אונס בשניהם ביחד מאשר קרה לי' חדא בלחוד וא"כ לא צריכנא בשואל האי או לחלק דמאי תימא דאי לא כתיב או ה"א עד דמיתבר' ומתה לא מיחייב הלא אדרבא דיותר יתחייב במיתבר' בלחוד או במתה בלחוד מאשר קרה לי' שניהם בהדדי ומבש"ש נילף כן וא"כ ע"כ בא האי או דשואל לרבות שבוי' אבל השתא דניחא לן לרבי יונתן משום דאו דכתיב בש"ש אתי' לשום דרשא (והש"ס ידע הדרשה כדלעיל) ולעולם הסברא היא דיותר הוה פשיעה בשניהם בהדדי וא"כ קשה לר' יאשי' וק"ל:

בתוס' ד"ה אלא למ"ד כו' אע"ג כו' ה"נ לא מסתבר כו' ובזה א"ש לישנא דש"ס דקאמרה אלא למ"ד אמרינן ולא הל"ל אלא למ"ד דברה תורה כלב"א אלא ודאי אותו מ"ד אית לי' נמי דהרבה פעמים לא אמרינן דברה תורה כלב"א היכא דמסתבר וא"כ שפיר קאמרה אמרינן דברה כו' היינו דאמרינן נמי דברה תורה כלב"א ולא כס"ד דלא אמרינן לעולם דברה תורה כו' וק"ל:

בד"ה אלא אביו ואמו דסתמא משמע שניהם כו' הוצרכו לומר כן דלא תימא דר' יאשי' ה"ק הואיל ואפשר למטעי ולומר שניהם ביחד לכך הוצרך לן יתורא דקרא להורות דאף אכל א' בפני עצמו חייב לכך קאמרו ז"ל דאינו כן אלא דר' יאשי' סבר דהאמת כך הוא דסתמא משמע שניהם כאחד וכתב לן קרא שניהם כאחד וגם כל א' בפני עצמו ובזה מתורץ דלא תימא למה הוצרך לכתוב להאריך לא ה"ל לכתוב כ"א או בין אביו ואמו אלא משום דא"כ לא הוה לן לחייב לאדם אשר יקלל אביו ואמו בהדדי אחר שאין עונשין מן הדין אבל השתא דכתב לן הקרא דחייב על שניהם ועל א' מהן א"ש לר"א. וכתבו עוד והא דכתיב יחדיו בשעטנז כו' משום דאי לאו דכתבו דסתמא משמע שניהם כאחד לא הוה קשה ממלת יחדיו דלשם דאחר דמשמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו א"כ בכל מקום ומקום לפי מאי דבעי הוצרך לפרש אבל אחר שאמרו דסתמא משמע שניהם כא' א"כ הוצרכו לכך וק"ל:

וכתבו עוד ור' יונתן נמי כו' לא מהתם יליף כו' אלא מסברא קאמר דהוה משמע הכי ע"כ והיינו דודאי הכא הוה משמע לי' הכי והתם הוה משמע לי' מסברא דשניהם יחדיו ולכך קאמר הכא משמע שניהם כא' ומשמע אחד בפני עצמו ולא קאמר דמשמע אחד בפני עצמו אלא לומר דמשמע לי' בכל מקום ומקום מסברא דוק ובזה מתורץ מאי דמדקדקים כל מפרשי דבריהם עליהם:

בגמרא דתני' אביו ואמו קלל אין לי כו' פירוש דבא לתרץ הקרא שמכפיל באמרו אביו ואמו קלל וכבר אמר איש כי יקלל כו' לכך קאמר אין כו' כלומר אי לא הוה כתוב כ"א איש כי יקלל ה"א אין לי כו':

דף צ"ה ע"א בגמ' וכ"ת נילף משבורה ומתה כו' אלא כי הא דתני' כו' הא דנייד מילפות' משבור' ומתה וה"ל לומר ולמילף בק"ו מהם ולהכניס הפרכא והכי ה"ל לומר מה שבורה ומתה דאף דאי אפשר למטרח ולאתוי אפי' הכי פטורים בש"ש וחייבים בשואל גניבה ואבידה דאפשר למטרח ולאתוי וחייבים בש"ש אינו דין דחייב השואל עליהם. נראה לומר דניחא לי' טפי למילף שואל גופי' מש"ש בק"ו דההיא הוה ק"ו אלימת' טפי אחר דהי' אפשר למילף שואל במה מצינו מש"ש וא"כ אי אתי' אח"כ הק"ו ודאי אלימת' טפי משא"כ אי הוה יליף בק"ו גניבה ואבידה משבורה ומתה לא הוה הק"ו אלים כ"כ אחר דלא אפשר למילף גניבה ואבידה במה מצינו משבורה ומתה משום דעל מה מצינו הוה