כוס הישועות קל

ע"ב בגמרא א"ה מאי ארי' ש"ש אפי' ש"ח נמי דבשלמא אי מיירי בדעייל בעידנא דעייל אינשי א"ש דאין ש"ח צריך לנטור אלא כדנטרי אינשי משא"כ ש"ש דלהכי יהבי כו' וק"ל. עוד שם ועד כמה כו' והיכן מצינו כו' נטר מלהקשות והיכן מצינו כו' עד אחר אשר אמר עד כדי דמיהן משום דשפיר ידע לפרש דחוזר ונוטל מבעה"ב אבל השתא דראה דאמר עד כדי דמיהן סבר דא"א לומר דחוזר ונוטל מבע"ה דא"כ מאי אהני לי' מינ' כדמקשה באמת אח"כ וק"ל:

התוס' ד"ה אבעי לך כו' נראה כו' לפי דבריהם ודאי א"ש הא דמסיים הש"ס במאי דהי' מהדר בר אדא סבולא' לר"פ דלהורות בא מאי זה טעם קא מחייבו ודפליג על רבה וק"ל:

במתני' זאב א' אינו אונס ב' זאבי' אונס כו' הא דקאמר דבר והפוכו ובאחד הוה די ומדיוקו הוה אתי לן ההיפוך אפשר לומר דבזה בא להורות דלא סבירא לי' דר"י אלא דאפי' בשעת משלחת זאבים זאב א' אינו אונס ואי הוה אמר זאב א' אינו אונס ה"א דוקא שלא בשעת משלחת זאבים לכך תני שני זאבים הוה אונס למידק דוקא ב' הוה אונס ולא אחד אפי' בשעת משלחת זאבים ואי הוה תני ב' הוה אונס ודייקינן מיני' דאחד אינו אונס ה"א נמי דוקא שלא בשעת משלחת זאבים הוא דאחד אינו אונס וק"ל עוד אפשר לומר דבא להורות דלא כידוע הבבלי דמחלק בשני כלבים בין שבאים מרוח אחת או משני רוחות דהנה לכאורה יש לדייק ולהקשות הדיוקים אהדדי דאחר שאמר זאב א' אינו אונס משמע אבל זאב וכלב הוה אונס ואח"כ אמר ב' זאבים ה"ז אונס משמע אבל זאב וכלב אינו אונס אבל באשר נאמר דזאב וכלב הוה אונס דוקא בשבאים משני רוחות ובהא קמיירי הרישא (היינו דיוקא דידה) ובשבא זאב וכלב מרוח א' אינו אונס ובהא קמיירי הסיפא (היינו דיוק' דידה) אז א"ש דלא קשה מידי אדיוקי' הללו ונשמע ממילא דשני כלבים אפילו באשר באים משתי רוחות דלא הוה אונס דע"כ לא דייקינן מרישא אלא בזאב וכלב אשר באים משתי רוחות אבל לא ב' כלבים ודלא כידוע הבבלי ועיין בטור סי' ש"ג דפסק כידוע הבבלי וכתב עליו הב"י נראה שסובר דלאו לאפלוגי אתא אלא לאפרושי מילתא דת"ק ואיני יודע מי הכריחו לפרש כן עכ"ל ובמה שכתבתי יגדל התמי' דלכאורה מוכח דלאפלוגי אתא:

במתני' אבל הוליכ' למקום גדודי כו' פי' אפי' לא ידע שיהי' שם אי כו' מ"מ חייב דהוה לי' לידע וק"ל. עוד במתני' מתה כדרכה הרי זה אונס קמ"ל דאין צריך להביא ראי' שמתה באונס אלא מסתמא אמרינן שבאונס מתה כדרכה וק"ל:

עוד במתני' סגפה ומתה אינו אונס י"ל דבא לאשמעינן אפי' אי לא סיגפה השומר בעצמו אלא הבהמה עצמו ברחה ועמדה בחמה או בצינה דהוה פשיעה דהי' לו לשמרה דלא יבא לידי כך וק"ל:

בגמ' אמר אביי לרבא אשכחי' רועה וא"ל כו' נראה דשאלתו היא אי אמרינן דשפיר עביד דמאיים על הליסטים או לאו וק"ל:

דף צ"ד ע"א במתני' מתנה כו' כל המתנה כו' וכל תנאי כו' וכל שאפשר כו' הא דתני הכא הני שלשה דברים דצריכים להיות בתנאי ושביק דברי' אחרים דצריכים להיות עוד בתנאי דהיינו הן קודם ללאו ותנאי כפול ודיכול לקיים ע"י שליח וגם מה שייכות יש בדברים אלו בפרק הזה, נראה לומר דאחר דתני דיכולים השומרים להתנות כדי שלא יאמר האומר דאינן רשאים להתנות על מה שכתוב בתורה לכך הוצרך למתני כל המתנה כו' וכדי שלא נטעי עוד לומר ולחלק בין דבר שבממון כו' ונימא דלעולם ר"י הוא לכך פתי וכל תנאי כו' דמזה מוכח דאתי' כר"מ ועוד תני וכל שאפשר כו' דאי לא תני כך ה"א הואיל ותני כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ע"כ א"כ דאע"פ שאי אפשר, לקיימו תנאי קיים דאל"כ ל"ל למימר כל המתנה כו' דתנאו בטל הלא כל שאי אפשר לקיימו תנאו בטל והמתנ' על מה שכתב בתורה ג"כ א"א לקיימו אלא ודאי דאע"פ שא"א לקיימו תנאו קיים חוץ מאשר מתנה על מה שכתוב בתורה לכך תני הסיפא ועיין בגטין וק"ל:

בגמ' תנא ומתנה ש"ש כו' במאי בדברים ודאי על מתני לא קשה לי' כן משום דשם בא לפטור את עצמו ואינו רוצה להיות שומר אם לא ע"י תנאו ודאי דאפי' בדברים בעלמא יכול להתנות כך משא"כ בברייתא דרוצה לשעבד את עצמו וק"ל:

עוד שם ור"י אמר אפי' תימא כו' בההוא הנאה כו' ובזה א"ש דנקט תנא דברייתא לפי גירסתינו בש"ס ומתנה ש"ש ולא נקט ש"ח אלא דבא לאשמעינן רבותא דאפי' ש"ש דנקט שכר על שמירה והוה אפשר לומר דלא אכפת לי' בזה דקא נפיק עלי' קלא דא"כ לא הוה לי' למנקט שכר על השמירה קמ"ל דאפי' הכי אמרינן כן וברי"ף גריס ומתנה ש"ח ודוק:

עוד בגמ' אמר ר"נ מתני' נמי דיקא כו' יש לפרש דבא למידק לן דאפי' במאי דמתרבה מכללא דריב"ת והיינו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך וכדאמר רבא שם בגטין הלכתא כוותי' ודייק לי' מדתני כל שאפשר לו לקיימה במלת לו אתי לן האי דיוקא דלו ל"ל אלא ודאי דבא להורות דבר שא"א לו לקיימו אע"פ שאפשר לקיימו לאדם אחר דומי' דהתם ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך גם אפשר דדייק כן הכא ממלת כל דבא לרבויי דבר זה כמו שאמר שם דכלל שאמר ריב"ת בא לרבות דבר זה לרבא גם לאביי א"ש דמרבה ע"מ שתאכל בשר חזיר ועיין בספר ת"ח דדרך ג"כ קצת בדרך הזה ולא כולו. ולי עוד דרך אחר דהנה באשר ראינו דלעיל אמר רב טבלא משמי' דרב זו דברי ריב"ת ומסוגי' הש"ס ברוב מקומות נאמר דזו ולא ס"ל ואח"כ אמר ר"נ משמי' דרב דהלכה כריב"ת משמע דאמוראי נינהו אליבא דרב ואין תימא בזה דנאמר דרב יאמר אין הלכה כר"י אחר שראינו דסתם מתני' כוותי' דבכמה מקומות מצינו דאמרו מתני' יחידאי היא ובפרט רב דתנא הוא וא"כ רנב"י בא לדייק דהלכתא כר"י דכבר מצינו במקום אחר דפסקו הלכתא כדבר אשר נשנית במקום הלכת' פסיקתא כדאי' בב"ק ק"ב וא"כ הכא במאי דתני וכל שאיפשר לו לקיימו כו' כולל ג' דברים ביחד ולפחות שני דברים והייני במאי דמסיים והתנה עליו בתחלתו אשמעינן דוקא התנה עליו בתחלתו ולא שהמעשה קודם וא"כ הואיל דהלכה כן א"כ גם במאי דתני וכל שאפשר כו' הלכה כן וביותר אם נאמר דבמאי דתני שאפשר לו לקיימו הוה סיומ' דרישא אמאי דאינו יכול להתנות על מאי דכתוב בתורה ומלת כל בא לרבות אפשר אין לא אפשר לא וכדמשמע בתוס' וכדאכתוב שם וא"כ הואיל דהלכה כן בשני דברים אלו גם במאי דא"א לקיימו דלא הוה תנאי ודאי דהלכה כן דוק היטב:

בתוס' ד"ה אימא סיפא כו' הכא משמע דלא כפי' בקו' כו' הנה אף דאינו מוכח כולי האי דאפשר הא דכתב שם רש"י היינו אליבא דחנני' דפליג במתני' דקדושין בתנאי כפול מ"מ, מודה הוא בתנאי קודם למעשה והא דקאמרה הש"ס הכא היינו לומר דר"י פליג על ר"מ בזה מ"מ משמע דגם חנני' פליג עליו מאחר דאבא חלפתא תני בשם ר"מ משמע דר"מ סבר דוקא כן והראיה הואיל דחזינן דגם הכא הש"ס דייקא כן מדברי אבא חלפתא וק"ל:

בתוס' ד"ה א' ר"נ כו' וא"ת ומאי קמ"ל כו' אבל קשה כו' הנה זה יתורץ בתירוצם דלקמן במאי דפירשו דדייק דאתי כר"י מדקתני כל דאי סיומא כו' ורצונם באמת דודאי הוה סיומא דרישא נמי רק דבמלת כל בא לרבות עוד דבר חידוש הואיל דהוה נמי סיומא דרישא א"כ א"ש דתני שאפשר ולא שא"א ועיין בחידושי מהר"מ דנראה דגם הוא כיון לכך:

השואל פרק שמיני דף צ"ד ע"ב תנן התם כו' מה"מ נטר עד הכא משום דראה במתני' דילן דקתני בשואל דפטור בבעלים במתה ואפשר לומר דוקא שואל במתה ולא ש"ש