כוס הישועות קכו

מיעוטם במלת ואכלת לכך מאחר מלת דשבעך אחר מלת כנפשך וק"ל:

דף פ"ח ע"א בגמ' ולוקח מדאורייתא מי מחייב כו' הא דנטר עד הכא משום דעד כאן לא רצה להקשות מידי דסבר דאפשר לפרש דה"ק מה נפש של ב"ה אוכל ופטור אף נפש של פועל אוכל ופטור והיינו משום שאוכל קודם התיקון ולוקח חייב בלאחר מירוח דתבואת זרעך קרינן בי' לפי' ריב"ם ולר"ת איפכא ובאמת לא שני לי' בין פועל ללוקח דפועל נקרא ג"כ ליקח ולא נקט פועל אלא משום דאין דינו לאכול כ"א קודם התיקון לריב"ם ולאחר התיקון לר"ת ועיין בתוס' אבל השתא דחזר קושיתו דהקשה הא לוקח חייב כו' א"כ אין הפירוש כן לכך גם הוא בא להקשות דוק:

בתוס' ד"ה תבואת זרעך כו' וא"ת כו' מאי דמקשה מהרש"א על דבריהם דבקיצור ה"ל להקשות מש"ס דהקומץ לא קשה מידי דודאי שם אפשר לומר דהוה דמי מן כו' והא דכתבו תוס' לקמן וצ"ע דכי משני התם כו' מ"מ לימא קח מן הנכרי הממורח כו' דזה ודאי לא הוה דומה מן כו' משום דאית בי' תרתי חדא דהוה לוקח וגם מן הנכרי דוק:

ע"ב בגמרא מאי לאו משיפקסו אפילו בשדה הא דהביא תחלה הא דאמר ר"א משינטל פיקס שלהם ואח"כ מקשה קושיתו נראה דמדר"א רוצה להוכיח דבריו ביותר הוכחה דאי דוקא עד שיפקסו בבית מאי אתי ר' אסי לאשמעינן פירושא דמילתא משינטל פיקס שלהם וכי מי לא ידע זה אלא ודאי דבא לאשמעינן משינטל אפילו בשדה ואחר שהשיב לו דדוקא בבית ומקשה לי' עד שיפקסו מבעי' לי' ותירץ דאי תנא עד כו' א"ש הא דפירש ר"א דבא לאשמעינן משינטל פיקס שלהם היינו מכי אתחולי כו' וק"ל:

בגמ' מאי לאי הכנסתן אפילו בשדה משום דאי דוקא משיכניס לבית למה קאמר ואי זהו גמר מלאכתן מלאכת הכנסתו דמשמע דאינו חייב כ"א לאחר שיכניס כולם הלא אפילו לא כניס כולם אותו שהכניס לבית ודאי חייב דהלא ראו פני הבית דבשלמא אי מיירי בשדה ומאי הכנסתו צבירתו ודאי א"ש דאינו חייב עד שיגמור אסיפתן דודאי אינו חייב בשיכניס קצתם ומשני לא הכנסתן לבית זהו גמר מלאכתן ובאמת חייב בשקצת ראו פני הבית רק דמהפך התיבות ואמר דהכנסה לבית כו' ולא כדקס"ד בשתגמור הכנסתן הרי הוא חייב דוק ותמצא:

עוד בש"ס ק"ו משור ומה שור שאינו אוכל במחובר כו' נראה לפרש דלא כרש"י ודלא כתוספות אלא ה"ק שור שאינו אוכל במחובר שלא בשעת מלאכה אוכל בתלוש בשעת מלאכה אדם שאוכל במחובר שלא בשעת מלאכה והיינו שאנו מצווי' להחיותו וזהו הק"ו גופא אשר פריך אח"כ ויהא אדם מצוו' על חסימתו מק"ו כו' וכן יש לפרש לקמן בסמוך דאמר ומה אדם שאיני אוכל בתלוש כו' והיינו דמותר לחסמו דוק היטב:

דף פ"ט ע"א בתוס' ד"ה גידולי קרקע יצא החולב כו' בריש בכל מערבין כו' התם קרי להו כו' בזה יתורץ מאי דמפרש הש"ס יצא החולב כו' ולא קאמר בקיצור אף כל שגידולי קרקע וק"ל:

בד"ה והבודל בתמרי' אע"פ דליכא מעשר אלא מדרבנן כו' בזה נמי מתורץ הא דמפרש הש"ס תרי מילי הבודל בתמרים ובגרוגרות משום דחד דאורייתא וחד דרבנן וק"ל:

ע"ב בגמ' ת"ש פועלים אוכלים כו' הא דלא מקשה הני תרי ברייתות אהדדי לפי סברתו דהפשטן דמהראשונה יש לדייק דרשאין פועלי' להבהב ומהשני' אפכא נראה דודאי ידע שפיר לתרץ ולחלק בין אכשורי גברא לאכשורי פירי וגם ידע דלא שרי להבהב משום ביטול מלאכה ולא עלה על דעתו לחלק בין איכא אשתו ובניו עמו או לא רק סבר דבכל מקום איכא ביטול מלאכה והנה לא רצה להקשות הני תרי ברייתות אהדדי דודאי איכא לחלק כדאמרנו אבל באשר ראה דבעי מה להבהב ונתן טעם משום ענבים ולא ד"א הוה קשה לי' תיפוק לי' דאסור משום ביטול מלאכה אלא ודאי דדעתו במה שנתן הטעם משום ענבים ולא ד"א לאסור אפי' בלאכשורי גברא דשם אין ביטול מלאכה ואחר שתירץ לו ואמר דלאכשורי גברא לא קמבעי לי א"כ קשה להפשטן למה קאמרת הטעם משום ענבים ולא ד"א תיפוק לי' משום בטול מלאכה אלא ודאי דלית לך דיש קפידא בזה לכך רצה לפשוט לי' מאותה ברייתא ודחה לי' ואמר דשם הטעם משום ביטול מלאכה וגם לדידי אית לי' קפידא זאת רק דבעי' דילי במקום שאין ביטול מלאכה דוק:

בגמ' ולא יספות במלח ורמינהי כו' הא דלא מקשה הני תרי ברייתות אהדדי זולת ממה שקדם נראה לומר דאי לאו דדחי לי' המדחה באומרו מלח ודאי כענבים וד"א דמי לא הוה קשה לי' מידי דשפיר ידע לתרוצי דברייתא א' דאמרה לא יספות במלח הוה הטעם משום ענבים ודבר אחר וההיא דסופת במלח קאי אסיפא ומיירי כו' וקמ"לד לא קבע' ספית' וכדמקשי' תוס' בד"ה בארץ כו' אבל השתא דאמר המדחה מלח ודאי כענבים וד"א דמי נשמע מזה שמלח דמי טפי ודאי לענבים וד"א מהבהוב א"כ לפי זה יש לדקדק דנפשוט מני' אפכא דהבהוב לא הוה כענבים וד"א דאל"כ למה קאמרה הברייתא דלא יספות במלח הוה לה לומר רבותא טפי דלא יהבהב אפילו אלא ע"כ לומר דמשום הכי אינו יכול לפשוט כן משום דאמינא דמשום הכי נקט לא יספות כו' לאשמעינן דין אחר והיינו משום קביעות דמעשר וא"כ קשה אברייתא שני' ודוק:

בתוס' ד"ה שתים כו' דמקח קובע כו' לטעמי' אזלי שכתבו לעיל דף פ"ח ע"א בד"ה מאי לאו בשדה כו' ע"ש וק"ל בד"ה בארץ כו' וא"ת כו' כבר כתבתי בסמוך דאפשר לתרץ קושיתם בע"א:

דף צ' ע"א בגמ' רשב"י אומר מביא כרשיני' כו' אפשר לומר ולפרש טעם דרשב"י משום דאם מביא מאותו מין הוה נראה מ"מ כחוסם לעיני הרואה הואיל דתלה טרסקל בפי' ונתן בתוכה מאותה מין כאלו אינו רוצה שתאכל יותר ממה שנותן לה בטרסקל ולא הניח' לאכול עד שבעה ולכך קאמר דמביא כרשינין כו' וא"כ הרואה יאמר דלכך לא הניחה לאכול ממה שלפני' משום דניחא לה יותר במה שבטרסקל ולא יתערב במה שלפני' לכך נתן בטרסקל שבפי' ולא שאינו רוצה להניחה לאכול עד כדי שבעה ולא תקשה ממה שפשט רב ששת לקמן מהא דרשב"י כי דוק ותמצא:

בגמ' ורמינהו. פרות כו' ונכרי כו' וישראל כו' הא דמסיים הברייתא ואח"כ מקשה קושיתו וקושיתו אינו כ"א מרישא דברייתא נראה דאי לאו הסיפא, הוה אפשר לומר הא דקאמר ברישא עובר היינו מדרבנן הואיל דאינו תולה לה בטרסקל שבפי' מפני מראית העין ומצינו כמה פעמים לישנא דעובר מדרבנן אבל השתא דחזינן בסיפא דקאמר נמי עובר וההיא ודאי הוה דאורייתא א"כ ודאי הרישא נמי דאורייתא:

בתוס' בד"ה גידולי מעשר כו', ואפי' לקוח בכסף מעשר כו' ובזה יבא על נכון הא דהוצרך הש"ס לומר גידולי מעשר חולין ומהיכי תיתי לומר דאינו חולין דע"כ לא גזרו אלא על גידולי תרומה מטעם תרומה טמאה שביד כהן אבל השתא דאפשר לתת אותו טעם שנתנו בתרומה גם במעשר א"כ הוה אפשר לומר שגם במעשר גזרו והא דלא נקטו מעשר ונקטו תרומה משום דלא צריך למנקט מעשר הואיל דחד טעם איתנ' בתרווי' לכך הוצרכו לומר דגדולי מעשר חולין וק"ל. בד"ה כאן במעשר כו' דאפי' לר"י כו' דא"א לומר דאליבא דר"מ קאי דא"כ מאי איכא בין תירוץ הא' לתירוץ הב' וק"ל:

בד"ה חסום פרתי פי' ודוש בתבואתי כו' ולא ניחא להו כפרש"י דמיירי בדישה של גוי דא"כ מאי רצה לפשוט מהא דשלחו לאבוה דשמואל דשם מיירי בבהמת ישראל וקאמרו עוד דבתבואת נכרי פשיטא דשרי משום דלא תקשה מנ"ל להפשטן דלא בעי בתבואת דנכרי וק"ל בתוס' ד"ה אבל הכא כו' אע"ג דבמס' מועד קטן כו' ובהכי א"ש הא דלא שאל שאילתו סתם מהו שיאמר אדם לנכרי לעבור אלאו אבל לדבריהם א"ש וק"ל: