כוס הישועות קכה

לחיות מתילי יש להבין התחברות הקרא דקדים ואמר בו תרמוש כל חיתו יער ואח"כ אמר יצא אדם לפועלו כו' ומה ענין לפועלים אצל חיות אבל מעובדא דראב"ש א"ש דקרא קאמר דבלילה הגנבים יצאו וביום נאספים וישינים והפועלים יוצאים בבוקר וישינים בלילה ואם ימצא אדם א' דיישן ביום והיינו בד' על היום ודאי גנב הוא אם לא ברדודי רדיד כמעשה דראב"ש וק"ל:

דף פ"ד ע"א בתוס' ד"ה אמר ר"י איברי' דר"י כו' אלו דברים כו' ובזה אתיא על נכון הא דר"י גלי לן מה דהי' בר' ישמעאל ורב פפא גלי לן מה דהי' בר"י משום דכל אחד בא להוציא נפשו מחשד וק"ל:

בד"ה יתיב בשערי טבילה והא דאמרינן כו' אבל ר"י כו' א"נ כו' שני תירוצים אלו מדוקדקים במאי דקאמרה הש"ס יתיב בשערי וק"ל:

בד"ה אי הדרת כו' מכאן אמר ר"ת כו' ובזה יתיישב היטב במאי דקאמר רשב"ל מאי אהנית לי התם רבי קרו לי כו' דהנה ר"י דהי' מהדר לי' ליסטא' בלסטיותי' ידע התרגז עליו לומר דלמה יפלוג עליו דהלא כל תורתו ממנו וכי בלסטיותי' ידע ורב"ל השיב לו דאין זה דהתם נמי קרו ולי' רבי וידע שפיר מקדם הרבה תורה ולכך קאמר מאי אהנית לי במה שלמדתי לפניך הלא כבר הייתי יודע הרבה גופי תורה וגם זה אחד מהם ולאו תורה דידך היא אלא דילי שהייתי יודע מקדם ור"י לא הבין כן אלא כפשוטו ולכך הי' מענישו או אפשר שהבין כן ואפ"ה הי' מענישו על שאמר דלא מהני לי' ולא מידי במילתא דאורייתא וק"ל:

בד"ה אי הדרת בך לקמן כו' ולא חש לשמה כו' אפשר דלא חש בזה הואיל דגם מתחלה ידע הרבה וכדכתבו בדבור שלפני זה וק"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה ס' ספני מפרש במדרש כו' ודלא כרש"י שהתפללו להנצל בזכותו דא"כ לא היה טובה כ"כ לראב"ש הואיל דזכותו הועיל להם ויש לומר עליו קטנתי מכל החסדים וק"ל:

דף פ"ה ע"א בתוס' ד"ה הוה עתיר משבור מלכא פירוש מזבל כו' ובזה א"ש במאי דהקדים הש"ס לומר דהוה עתיר משבור מלכא ולכאורה הוה אפשר לדקדק מאי איכפת לן בזה דהוה עתיר כו' אי דבא לומר דהוה לרבי בהמות הרבה ובשביל זה הי' אזיל קלייהו למרחוק הלא זה לא נשמע במאי דהיה אהוריירא עתיר משבור מלכא דהלא אפשר דהי' לו עושר גדול ואפ"ה לא הוה לרבי בהמות הרבה אבל במאי דכתבו הם ז"ל א"ש דמזבל הבהמות הי' לו העושר הגדול וא"כ ע"כ שהי' לרבי בהמות הרבה וק"ל:

דף פ"ז ע"ב בגמרא מה"מ כו' מה לכרם כו' מה לקמה כו' יש לדקדק דמשמע אי לאו האי פירכא דמה לקמה לא הוה קשה לי' מידי ואדרבה אי לאו האי פירכא קשה יותר מנ"ל כל מילי ואי מקמה וכרם הלא הוה שני כתובים הבאים כאחד. עוד יש לדקדק מאי מקשה מה לקמה כו' אתיא קמה קמה כו' וכי הדרך כן הוא להקשות ולימא ג"ש מעצמו הלא אין למידין ג"ש מעצמו מה שלא קבלנו מסיני עוד יש לדקדק למאי דמסיק הש"ס לא לכתוב קמה ולא חרמש אלא כי תבא בשל רעך והכל בכלל לכך אמינא דכל האי שקלי וטרי התרצן קאמר לי' ואית לי' הג"ש דקמה קמה בקבלה והיא מקובלת לענין זה דלא נימא דוקא בדבר דאינו חייב בחלה הוא דאמרינן וחרמש לא תניף או אל כלי לא תתן אבל דבר דחייב בחלה אפי' חרמש יניף או אפי' אל כליו יתן לכך גמרינן מג"ש דקמה קמה דאפילו דבר דחייב בחלה כן הוא ולכך תחלה דשאל השואל מה"מ השיב לי' הפשטן דת"ר כי תבא כו' ורצה בזה לסיים כמו שכתב לקמן בברייתא דהביא רבא ולכך קאמר דת"ר ולא הביא אלא הקרא ולא קאמר דכתיב אלא שקיצר דבריו והתחיל הוא עצמו להקשות אשכחן כרם כו' עד מה לקמה כו' וכוונתו בזה דלא תימא דהוה שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מידי מהם עד דמסיים לבסוף דבריו הצד השוה כו' ובזה מתורץ כל מה שהקשינו לעיל דוק ותמצא:

אבל א"כ יש לדקדק אמאי דמקשה ההוא מבעי לי' בשעת חרמש כו' הלא גם זה נילף מג"ש דקמה קמה דגם שם נאמר מהחל חרמש בקמה וגם זה קשה לפי האמת ולמסקנא ל"ל הדרש ואל כליך לא תתן בשעה שאתה כו' נילף כל זה מג"ש דקמה קמה הואיל דכתבנו דג"ש הלז היא מקובלת ולא כס"ד דקצת דהמקשן קאמר לי' בדרך דילמא ולא לפי האמת ולא הוה קשה מידי דגם הכא מקשה בדרך דילמא דאין הג"ש בקבלה ודוק:

עוד בגמרא הניחא למ"ד כו' אלא למ"ד כו' הא דקאמר תחלה הניחא למ"ד כו' ואח"כ מקשה קושיתו על המ"ד גזל גוי מותר נראה לומר דלכאורה הוה אפשר לומר ולהקשות גם למ"ד אסור דל"ל הלמוד דוחשו:

עם קונהו דגזילו אסור הלא אפילו אי לאו האי קרא ידעינן לי' מדשרי לן התורה בפועל מכלל דבעלמא אסור רק דיש לתרץ זה דלכך צריך לן הקרא דוחשב לאסור אפי' הפקעת הלואתו וסבר דאין גופו קנוי לו ואי לאו קרא דוחשב ה"א ע"כ לא אסר אלא גזילו ממש אבל לא הפקעת הלואתו והואיל דכן הוא שפי קשה על מ"ד מותר אבל אי לא הוה אמרינן כן למ"ד אסור לא הוה קשה מידי אמ"ד מותר דגם לדידי' הוה אפשר לתרץ ולומר דע"כ לא שרי אלא הפקעת הלואתו ולא גזילו ממש ומקרא דוחשב יליף לי' כן וקסבר דגוי גופו קנוי אבל השתא דאמר דהניחא למ"ד אסור א"כ ע"כ צריך לומר דגם לדידי' הוה קשה מידי וכדאמרנו לעיל וגם כדמתרצנו לעיל וא"כ למ"ד מותר אף דתימא דלא פליג כ"א אהפקעת הלואתו ולא אגזילו ממש מ"מ לדידי' קשה מה שהוה קשה לכאורה למ"ד אסור קרא דוחשב ל"ל לאסור גזילו ממש הלא זה נלמד ממה שהתירה התורה בפועל דוק. ועוד נדבר בזה בתוס' ד"ה אלא למ"ד כו':

בתוס' ד"ה אימא דבר חרמש כו' כגון אילנות לא תיכול וא"ת כו' הוצרכו לומר כגון אילנות דלא תימא הא דקאמר דלאו בר חרמש היינו דבר שנקצר בלי חרמש אף דדרך לקצור אותו דבר בחרמש מ"מ הואיל דלא נקצור השתא בחרמש לא יאכל לכך קאמרו דאינו כן אלא דוקא אילנות דאין דרכן לקצור בחרמש ובא להם זה דאל"כ אף לפי המסקנא דילפינן מקמה כל בעלי קמה אכתי נאמר דוקא אם נקצור בחרמש אבל אם לא נקצור בחרמש לא יהא נוהג בו הדין דפועל ובזה יתחבר שפיר האי וא"ת לדקודם וק"ל:

בד"ה אמר רבא כו' תימא דמ"מ למה נכתב כרם כו' יש לתרץ קושיתם דאי לא הוה כתיב כרם ה"א דבכרם הואיל דחייב בעוללות אפילו אל כליו יתן ושארי דברים שנתמעטו השתא מאותו קרא וא"ת דמ"מ הוה כתיב באותו קרא ענבים והוה ידעינן דמיירי בכרם אף אנן נימא דמ"מ לא הוה ידעינן הדרשא דענבים ולא דבר אחר דהשתא ידעינן לי' מיתור' דקרא דל"ל ענבים לא יכתוב כ"א ואכלת דכבר פתח הקרא בכרם וק"ל:

בתוס' ד"ה אלא למ"ד פי' בקונטרס כו' קשיא דהתם כו וא"ת למ"ד גזל הגוי מותר מאי עביד לקרא דוחשב כו' כבר כתבנו בש"ס קושית המקשן במאי דקאמר הניחא דקושיתו באמת כן הוא ל"ל קרא דוחשב ובמה שמתרץ א"כ הש"ס דמוקי' לי' בכרם רעך ולא של הקדש א"ש דמבעי לי' הקרא דוחשב לאסור גזילו וע"כ לא שרי אלא הפקעת הלואתו וכדכתב רש"י ז"ל ולקמן בהמקבל לא מוכח מידי דאית לי' למ"ד דאפי' גזילו מותר דוק:

בתוס' ד"ה רעך כו' תימא כו' וא"כ רעך ל"ל כו' נראה לתרץ קושיתם דאי לאו רעך ה"א בכרם הואיל דחייב בעוללות יהי' נוהג נמי בשל הקדש ולא הוה ילפינן מדיש דאינו חייב בעוללות וכן אפשר אי לאו רעך דבקמה ה"א קמה דחייב בחלה יהיה נוהג נמי בשל הקדש וק"ל:

בד"ה שבעך ולא אכילה גסה אי לאו כו' ובזה א"ש הא דכתב לן קרא מיעוטא דשבעך אחר כנפשך דאינו מיעוט וה"ל לאקדמה ולכתבו אצל שארי מעוטי' ואח"כ ה"ל לכתוב מלת כנפשך ובדבריהם א"ש דבאמת במלת ואכלת יש למעט תרוויי' היינו בין ולא מוצץ ובין ולא אכילה גסה רק דאי לאו מלת שבעך לא הוה ידעינן תרוויי' ובא לן יתורא דשבעך להורות על דבר זה ומ"מ הואיל דכבר אפשר לעמוד