כוס הישועות קכג

דמנ"ל לומר מתני' ודאי דלא כר"א דלמא אתיא כר"א ופליג ר"י אתרווייהו וק"ל. ומ"מ אפשר לדקדק ע"ז דהמדחה ה"ל לומר (לפי סברתו דאפשר לומר דר"י יפלוג אתרווייהו) דמתני' איירי בשטר וק"ל:

דף פ''ב ע"א ברש"י לימא בדלא שוי כו' דאי בדשוי מודה ר"א כו' קצת יש לדקדק דא"כ מיניה וביה ה"ל לאפלוגי בפלוגתא ולא ה"ל לומר אבל הלוהו בשטר כו'. וע"ז יש לומר דאדרבא לדעת רש"י ז"ל גם השתא מחלק מיניה וביה דסיפא דהלוהו בשטר מיירי אפילו בדלא שוי ואפ"ה מודה ר"א דאפילו מעות היתרים על המשכון אבד הואיל דלא אפשר לומר דלאו לגביינא נקט כ"א לזכרון דברים בעלמא דא"כ משכון דנקט ל"ל והלא כבר יש לו שטר דיש בי שעבוד קרקעות וכדכתב רש"י ז"ל אבל מ"מ יש לדקדק לדעתו דא"כ מנ"ל לש"ס לומר דפליגי בדשמואל דלמא שמואל גופי' ע"כ לא קאמר דאבד אלף זוזי אלא בדנקט שטר אצל המשכון דאז ודאי נקט המשכון לגוביינא ויש ליישב. גם בש"ס דשבועות מוכח דא"א לומר כן. עוד אפשר לדקדק דאי כדרש"י ז"ל דהשטר מביא לן טיבותא של המשכון א"כ לפי הקס"ד דש"ס דר"י אמר מילתי' אפילו בשעת הלואה מנ"ל לר' יצחק דב"ח קונה משכון מדכתיב ולך תהיה צדקה דלמא ע"כ לא קמיירי הכתוב אלא בדנקט גם שטר אצל המשכון וי"ל גם זה ולומר דמסתמא התורה קמיירי בכל משכון ואינו מחלק בחזרה וה"ה בענין הזה וק"ל:

בתוס' ד"ה נימא בדלא שוי כו' וקשה כו' וכ"ת הא דקאמר כו' דהא לרבה כו' בקיצור ה"ל לומר דגם בדרב יוסף קשה כן לוקמי מתני' בדלא צריך למשכון כו' הואיל דאכתי לא אסיקו אדעתייהו הא סברא דלא יחלוק ר"י אתרווייהו ויש ליישב וק"ל:

עוד בזה כדי שלא תקשה על עיקר קושיתם דלוקמי בדשוי שיעור זוזי וכו' הלא א"כ קשה על ר"י למה יחלוק בדשוי לפי דעת זאת דבדשוי מודה כ"ע (אף דלא נחית לסברא זאת דלא יחלוק ר"י אתרווייהו) דאין זה קושיא דודאי השואל סבר דבדשוי מודו כ"ע ודחי ליה המדחה דאין זה אמת דאף בדשוי פליגי וא"כ קושית התוס' הוא לפי האמת וק"ל ודלא כמהרש"א:

בא"ד אבל קשה כיון דבשוי כו' א"כ בדלא שוי מה שכנגד המשכון נמי אבדו' לכ"ע כו' ק"ל א"כ בקיצור ה"ל לאקשויי דא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דאיך יחלוק ר' יהודה אתרווייהו דע"כ הא דקאמר ר"י במתני' דהוה ש"ח אכנגד המשכון קאמר דשלא כנגד המשכון לא שייך לומר דהוה שומר חנם דוק:

בא"ד זה אין נראה דאי בדשוי כו' א"כ ע"כ לא אבדו אלא מטעמיה דר"י כו' ומהאי טעמא כו' יש לתרץ דברי רש"י ז"ל דבדלא שוי פליג ר"א מטעם אסמכתא וכדכתבו תוס' לקמן בגירסת ר"ח ואף דאת"ל דרש"י לית לי' גירסת ר"ח דהלא בשבועות גריס בהדיא דמתני' מיירי בדפריש דאינו רוצה להפסיד אלא כנגד משכונו וא"כ ע"כ מיירי שמואל בדלא פריש מ"מ איכא למימר דשמואל איירי ודאי בדלא פריש והיינו דלא פריש לומר דלא יפסיד כי אם נגד משכונו אבל איכא למימר דמ"מ אמר דאפילו אינו שוה נגד החוב קבלתיו וכדמפרש ר"ח לפי גירסת שמואל בדפריש ע"ש וסבר ר"א דהוה אסמכתא אבל בדשוי מודו כ"ע דוק:

בא"ד לעיל דהקשו ארש"י א"כ בדלא שוי מה שכנגד המשכון אבדו לכ"ע וא"כ אמאי ישבע לר"א יש לתרץ ולומר דכמו שרש"י ז"ל מפרש דברי ר' יצחק דאפי' נאבד באונס אבד מעותיו כן איכא למימר דסבר כן במילתיה דשמואל וכ"ע בין ר"ע ובין ר"א אית להו דהוה ש"ש רק דר"ע קאמר דאבד מעותיו אפי' שלא כנגד המשכון אפילו בנאבד באונס ועל זה קאמר ר"א ישבע שנאבד באונס ויטול מעותיו אבל בדשוי אפי' ר"א מודה דאבד כל מעותיו אפילו נאבד באונס דוק ולא תימא דדוחק לומר דאבד דנקט לפרש בנאבד באונס דהלא גדולה מזה פירשו תוס' לעיל דף כ"ט דנאבד שייך לומר אפי' נאבד בפשיעה ע"ע ודוק ויש ליישב דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דיפלוג ר"י אתרווייהו עיין:

בא"ד ונראה לפרש כו' ולא בדר"י ור"י דבטעמייהו כו' ועוד דלפי האמת כו' רצו ליישב לפי דבריהם בדפליגי בדשמואל פליגי אפילו בדשוי א"כ אמאי ניחא לי' בזה טפי מדפליגי בדר"י ור"י והלא א"כ פלוגתתם היא פלוגתא רחוקה דר"א סבר אפילו בדשוי לא אבד מעותיו ור"ע סבר אפילו בדלא שוי אבד מעותיו לכך כתבו דבטעמייהו כו' ועוד דלפי האמת כו' לומר דלהכי ניחא לי' בזה יותר דפליגי בדשמואל וק"ל:

בא"ד והא דקתני מתני' ש"ש כו' יש לומר דדוקא לדידהו קשה להו טפי מדהוה קשה לדעת רש"י ז"ל דהנה לרש"י דסבר בדלא שוי לא נקט למשכון כ"א לזכרון בעלמא לר"א א"כ שפיר קאמר במתני' דהוה ש"ש וממילא נשמע הואיל דהוה ש"ש עליו ולא נקטה לזכרון דאבד כל מעותיו אף שלא כנגד המשכון דהלא ר"א גופי' לא פליג אי לא נקטה לזכרון רק דטעמי' משום דודאי נקטה לזכרון וא"כ כדאמר במתני' דהוה ש"ש ליכא למטעי עוד אפי' על היתרון דודאי אבדו נמי אבל לפי דבריהם ז"ל ודאי איכא למטעי דאף דהוה ש"ש נגד המשכון מ"מ היתרון לא אבד דוק:

בד"ה לא דכ"ע כו' ואי איירי בדפריש לא הוה חולק ר"ע פירוש דודאי לא פליגי אמה שכנגד המשכון דעל זה לא יפלוג ר"א דהלא ר"א מודה אמה שלא פירש דאבד הואיל דמודה דשמואל בדלא פירש אלא דע"כ לומר דפליגי איתרון ועל זה קאמרו לא הי' פליג ר"ע הואיל דפירש בהדיא דלא יפסיד כלל וגם א"א לומר דפליגי בדפירש דלא יפסיד כלל אפילו כנגד המשכון דא"כ פשיטא דקשה מ"ט דר"א וק"ל ומהרש"א בחנם טרח לדקדק על דבריהם כאן ע"ע:

בא"ד אבל לפי גירסת ר"ח כו' וקשה כו' וי"ל כו' הנה גם קשה לפי גירסת ר"ח דלוקמא לעולם מתני' כר"א נמי ופלוגתתם בדפריש ובדלא פריש מודה ר"ע אפי' ומתני' כולה ר' יהודה היא וחסורי מחסרא כו' כדלעיל בש"ס דוק ולפי תירוצם מתורץ גם זה וק"ל:

גם לפי גירסת ר"ח קשה לכאורה לוקמא מתני' בדשוי ובדפריש דמודה ר"א נמי דע"כ לא קא פליג ר"ח אלא בלא שוי ומטעם אסמכתא. אבל לא קשה מידי דא"כ לא הוה פליג ר"י במתני' וק"ל:

ע"ב בגמ' והכא במלוה צריך למשכון קמפלגי כו' כבר כתבתי בב"ק דף נ"ו ולעיל באלו מציאות דף כ"ט מאי דקשה לי על זאת אוקימתא דלמה נייד ר' יוסף ממאי דאוקמא רבה לפי דעת התוס' דפליגי בדשמואל דגם רב יוסף ה"ל לומר כן ודכ"ע במלוה צריך למשכון לאו מצוה קא עביד ופליגי בדשמואל דלא הוה באמת נגד הסברא דאף דצריך למשכון דנימא דמצוה קא עביד ע"ש. ויש ליישב דע"כ רב יוסף לית ליה דשמואל דהנה ודאי נימא דמילתא דרב יוסף דאמר דשומר אבידה הוה ש"ש לקח ממתני' דילן דאמרה דמלוה על המשכון הוה ש"ש וגם ר"ע סובר כן בברייתא ולכך סבר ר"י דודאי טעמם הוא מדעשה מצוה ולא בעי למיתב רפתא לעני ולכך סבר ג"כ כן בשומר אבידה אבל אי הוה סבר הא דשמואל הי' לבעל דין לחלוק עליו ולומר מנא לך סברא דילך דלמא בדשמואל קמפלגי וכ"ע לית להו הא דפרוטה אלא ודאי דרב יוסף לית לי' כלל הא דשמואל וכן שמואל לית לי' דרב יוסף ונקט סברא דידי' ממתני' ומפלוגתא דר"א ור"ע דוק:

עוד שם במלוה צריך למשכון קמפלגי כו' הנה רבים תמהו על זה דמ"מ לא יגרע משוכר ולמה פליג ר' יהודה במתני' ואמר דהוה ש"ח ותירצו דר"י סבר כדמחליף לעיל רבה כו' אבל מ"מ קשה דאף לפי מאי דמחליף לא א"ש דכבר אמר לעיל דסתם מתני' אתיא כר"מ וגם אתי' כר"ע וקאמר במתני' דאומן הוה ש"ש וכן שוכר ונמי לפי מאי דמחליף והכא קאמר ר"י דטעם דר"ע הוא משום דעביד מצוה דוק דיש ליישב:

גם יש לדקדק ולומר למה לא קאמר ר"י דפליגי אי הוה שוכר ש"ש או ש"ח ובמלוה צריך למשכון:

בתוס' ד"ה אימור דאר"י כו' ומיהו נראה כו' דהא מדמי מתני' דקתני ש"ש לדר"י כו' אין זה הוכחה כל כך דאפשר לומר דס"ד דגם ר"י לא אמר אלא דקני להיות