כוס הישועות קכב

נתן לי' אגריה אפ"ה הוה ש"ש הואיל דמתחלה הוה ש"ש לא יצא משמירתו עד דמהדר לי' ודוק בד"ה לא הבא מעות כו' אע"ג דגמרתיו לא הוה כו' ע"כ פירוש הואיל דאמרו בדבור שלפני זה דלא מהני תפיס ליה אאגריה אלא דוקא בעוד שמשתכר בו דתרתי בעינן א"כ למה הוה ש"ש בהבא מעות הלא גם שם אינו משתכר בו עוד לכך קאמרו מ"מ הכא שמפרש בהדיא כו' הוה ש"ש. ובזה מתורץ נמי מה דהוה קשה לכאורה לפי מאי דמוכרחים אנחנו לדייק ממתני' דהבא מעות כו הוה ש"ש א"כ מוכרח ממתני' דהטעם דתפיס לי' אאגריה מועיל להיותו ש"ש וא"כ קשה למאי דקאמר אב"א כדמחליף כו' דמשמע דהטעם דתפיס לי' כו' לא מהני להיותו עליו ש"ש אבל במאי דקאמרו הכא שמפרש בהדי' הוה ש"ש לא קשה מידי וק"ל:

בד"ה הניחא למ"ד כו' וקשיא למ"ד חייב מעובדא דר"פ כו' ע"כ ר"ל דאין הקושיא על ר"פ מאותו מ"ד דהלא הם היו אחריו אלא איפכא. וגם לא נימא דהש"ס מקשה על ההלכתא דפסקינן כמ"ד חייב דהלא באמת פסקינן כמ"ד פטור וכן כתבו לקמן דף צ"ה והבאתיו לעיל. ובזה יתיישב שפיר מה דהש"ס מגיה בתירוצם בדברים אשר נאמרו על המעשה דתחלה אמרה דפשעו בה ואגנוב ואח"כ אמר דנגנוב ולא בפשיעה ולכאורה הוה אפשר לדייק על הש"ס למה סיפרה העובדא תחלה במה שלא הי' ולא נעשה אבל במאי דכתבו דהקושיא היא על המ"ד דחייב מעובדא דר"פ א"ש דמ"ד דפטור בפשיעה בבעלים סבר דהמעשה נעשה בפשיעה ומ"ד דחייב סבר דלא הוה בפשיעה והש"ס סיפרה המעשה תחלה למ"ד דפטור וק"ל:

ע"ב בגמרא הנהו בי תרי כו' חד אריך וחד גוצא כו' הא דסיפרה לן הש"ס כל זה דחד הוה אריך וחד גוצא נראה לומר כדי שלא תקשה לך על רבא דהוה מחייב לההוא גברא הלא גם הוא שאל את סרבלו למאן דרכיב וכבר תנינן השאילני ואשאילך לא הוה אלא ש"ש והכא שטפוה מיא דהוה אונס לכך קאמר הש"ס דחד הוה אריך וחד הוה גוצא וא"כ ההוא דרכיב לא לקח הסרבל לכסות ביה כי לא ידע ללכת בו רק להעביר לו אמת המים וכדכתב רש"י ז"ל וא"כ ודאי חייב ההוא דמסגי אסדינים וק"ל עוד בגמרא לימא כתנאי כו' הנה למאי דפסקינן דע"כ לא מחייב בעל החצר אלא אהיזק דאתי לו מבעל החצר ולא מהיזק דאתיא ליה מעלמא א"כ מאי רצה לדמות פלוגתא זאת להנח סתמא, דלחייב על כל ההיזק ולהיות שומר עליו אם לא דנימא דלהא מיהו נדמי לי' לענין זה דלחייב מיהו על היזק דאתא לו מנפשיה. ובלמוד הישיבה העליתי דהואיל דמבעי בעי לי' בש"ס בכן רוצה לפשוט מהכא דגם דעלמא קיבל עליה סברי רבנן הואיל דחזינן דמדיוקא דרב הונא איכא למידק דבסתמא קיבל עליו לשמור וממתני' איכא למידק איפכא וא"כ כדי שלא נקשי ממתני' אר"ה נאמר תנאי היא ור"ה סובר כרבנן וביותר הואיל דרב שהיה רבו פוסק שם כרבנן ומתני' אתיא כרבי וא"כ נפשוט האיבעי' דלשם ודוק סוגיא דמלוה על המשכון עוד בגמרא לימא מתני' דלא כר"א כו' יש לדקדק מאי האי דדחיקא ליה מעיקרא במאי דלא אתיא מתני' כר''א ואח"כ ניחא לי' דקאמר אלא מחוורתא דלא כר"א אף דבאמת דאפשר לאוקמא מתניתין כוותיה בין לרבה ובין לר"י רק דדחיקא לש"ס דא"כ יפלוג ר"י אתרווייהו כדאיתא בתוספות גם יש לדקדק דלא הי' לו להביא כ"א מילתא דר"א ולא מילתא דר"ע דהלא כל קושיתו לא הי' אלא אמילתא דר"א דלא אתיא מתני' כוותי'. גם יש לדקדק אש"ס דקאמר נימא בדלא שוי' כו' ובדשמואל קמפלגי כו' למה לא קאמר מילתי' אמתני' גופא ולומר לימא מתני' כשמואל ובדלא שוי' כו' וא"כ קשה אמאן דפליג עליו דגם עתה נראה לע"ד דקושיתו הוא כן דהואיל דבדשמואל קמפלגי א"כ ר"ע סבר כשמואל וקשיא למאן דפוסק נגד ר"ע ולכך משני לי' לא דכ"ע לית להו דשמואל כו' כלומר מאן דפליג על שמואל קאמר הכי ובזה א"ש ודאי דלא קאמר דכ"ע אית להו דשמואל דא"כ מכש"כ דהוה קשה אמאן דפליג עליו וק"ל. (וזה ניחא יותר מאשר דחקי תוס' ז"ל דלא הוה מצי לומר אפילו לפי גירסת ר"ח דכ"ע אית להו דשמואל) וא"כ טפי ה"ל למימר מילתי' אמתני' גופא. ועוד יש לדקדק איזה דברים לכאורה כשתעיין לכך אמינא דהשואל ראה שנוי דברים בלישנא דמתני' ובלישנא דר"א ור"ע דבמתני' קאמר ת"ק בקיצור דברים המלוה על המשכון ש"ש ור"י פליג ואמר דהוה ש"ח ובפלוגתא דר"ע ור"א קאמר ר"א ישבע ויטול מעותיו ור"ע קאמר כלים הלויתני כו' וה"ל למימר ג"כ בקיצור ר"א אומר ש"ח ור"ע אומר ש"ש. לכך הביא השואל גם דברי ר"ע וקאמר לימא מתני' דלא כר"א אלא כר"ע וא"כ קשה ליה בשנתם את את לשונם הואיל דבטעמם אינם משנים ומתרץ ליה אפילו תימא ר"א ולא קשיא כאן שמשכנו בשעת הלואה כו' כלומר לכך קאמר ר"ע כלום הלויתני כו' לומר דבשעת הלואה מיירי דודאי א"א לומר כלום הלויתני כו' כ"א אשעת הלואה וע"ז פריך ליה הא אידי כו' ומשני ליה כאן שהלוהו מעות כו' ולכך הוצרך ר"א לומר ישבע ויטול מעותיו לומר דבהלוהו מעות דוקא כן ור"ע קאמר כלום כו' אבדו מעותיך לומר דבהלוהו מעות איירי אח"כ סותר את דבריו מדקתני סיפא כו' ומסיים אלא מחוורתא דלא כר"א וא"כ הדרא קושיא לדוכתא על שנוי הלשונות לכך קאמר אח"כ לימא בדלא שוי כו' ובדשמואל קמפלגי כו' וא"כ לכך הוצרך ר"ע לומר כלום הלויתני אלא על המשכון כטעמי' דשמואל דאפי דלא שוה כו' אבד כל מעותיו וגם ר"א הוצרך לומר ישבע כו' לומר דאפילו נגד המשכון לא אבד וא"כ, ממתני' ודאי לא הי' יכול לדייק כן דבמתני' לא קאמר אלא דהוה ש"ש והיינו מה שכנגד המשכון ודאי לא דכ"ע לית להו דשמואל ובר"י קמפלגי כו' והיינו הא דקאמר ואבד המשכון מיירי דאבד באונס ואפ"ה אית לי' לר"ע דאבד מעותיו כדאמר ר' יצחק דקני לגמרי וכדסבר רש"י ז"ל וא"כ להכי אצטריך ר"א ור"ע לפרש את דבריהם דלא הוה אפשר להו לומר לר"א דהוה ש"ח ור"ע דהוה ש"ש דתרווייהו מודים דהוה ש"ש וכדתני במתני' (ולא כדאמר תחלה אלא מחוורתא דלא כר"א) רק דפליגי אם אירע אונס ודחי לי' גם את זה אימור כו' אלא בשומר אבידה קמפלגי כו' ודעתו באמת כדמוקי בסמוך במלוה צריך למשכון קמפלגי והא דקאמר בשומר אבידה קמפלגי היינו לומר אי אמרינן גם בזה דהוה מצוה כשומר אבידה והמקשן לא הבין כן רק כפשוטו ולכך מקשה לי' לימא דר"י תנאי היא (וא"כ ה"ל לפסוק בקיצור כר"ע וכן הוא הסוגיא בכל מקום וכדכתבתי לעיל דף, כ"ט בתוס' ד"ה והוה שואל) ואח"כ מפרש את דבריו לא בש"א כו' והכא במלוה צריך למשכון כו' וא"כ לכך לא קאמר ר"ע דבריו בקצרה דהוה ש"ש המלוה על המשכון דא"כ ה"א דע"כ לא הוה ש"ש אלא בשאין צריך למשכון אבל לא בדצריך להכי קאמר כלום הלויתני אלא על המשכון כו' לומר דאפילו בדלא הלוה לו כ"א בשנתן לו המשכון להשתמש בו דיהי' לו הנאה ממנו אפ"ה אבד המשכון אבד מעותיו דאפילו הכא הוה מצוה וא"כ ודאי איכא למימר דמתני' אתיא כר"א נמי, ובאין צריך למשכון רק הא דאמר לעיל אלא מחוורתא דלא כר"א זה הי' דעת השואל ודוק היטב ותמצא דברי הם דברים המתיישבים על הלב ויתורץ בהם כמה דחוקים אשר דחקו תוספות ז"ל את עצמם בכל דבריהם:

ועתה אחזור לכתוב ולפרש דברי רש"י ז"ל ודברי תוס' ז"ל לפי מה אשר פירשו הם ז"ל סוגיא דשמעתא:

בתוס' ד"ה דברי הכל כו' פי' לכך מודה ר"א כו' ושטר דנקט לאו דוקא כו' ובזה יתיישב מה דהוה אפשר לדקדק דה"ל לאפלוגי מיניה וביה בין שעת הלואה ושלא בשעת הלואה וק"ל:

בא"ד ועוד דאי מתני' איירי בשטר לא הוה פליג ר' יהודה כו' דלא יחלוק אר"ע ואר"א. ולא תקשה דהלא גם דמשני לי' כאן שמשכנו בשעת הלואה כו' ע"כ פליג ר"י אתרווייהו דע"כ לא קאמרו תוס' כן אלא דלפי האמת לא רצה לדחוק ולומר דיפלוג ר"י אתרווייהו אבל המדחה קאמר