כוס הישועות קכא

הוה נקט התנא שום דבר במתני' לא טול את שלך ולא גמרתיו הוה ידעינן ממילא מכח הסברא דטול את שלך וגם גמרתיו דהוה ש"ח דע"כ לא אמרינן דה"א דטול את שלך אפי' ש"ח לא הוה אלא אי הוה תנא גמרתיו דהוה ש"ח וא"כ ודאי ה"א מדיוקא דיליה דטול את שלך אפי' ש"ח לא הוה אבל אי לא הוה תני גמרתיו אף דלא תני נמי טול את שלך מ"מ ממילא מכח סברא הוה ידעינן דש"ח מיהו הוה ודין דגמרתיו דהוה ש"ח נמי הוה ידעינן אי לא הוה תני טול את שלך דהוה ש"ח. רק השתא רצה לדייק דהוה ש"ש אחר דתני טול את שלך אבל אם לא נכתב כלום מסברא הוה ידעינן לי' והראי' דגם עתה מסברא קאמר לי' רפרם והשתא נאמר אי לאו דאמר תחלה לא הבא מעות כו' לא הוה אפשר לי' לתרץ טול את שלך אצטריכא ליה דא"כ הוה קשה לא ליתני כלל לא טול את שלך ולא גמרתיו ואנן נדע הכל מסברא כדאמרנו לכך קאמר תחלה לא הבא מעות כו' וא"כ הוצרך התנא למתני חדא מתרווייהו או טול כו' או גמרתיו לדיוקא דהבא מעות וא"כ שפיר קמשני טול את שלך אצטריכא לי' דוק:

עוד בגמרא א"ד אמר ר"נ כו' לא טול את שלך שאני. איכא למימר דנאמר בבית המדרש תירוצא דטול את שלך שאני והנה ללשון השני א"ש כפשוטו וללשון ראשון אפשר לומר דסבר דהקושי' היא דמדיוקא הוה בעי למידק דגמרתיו נהוי ש"ש דאל"כ ליתני גמרתיו אבל השתא איכא למיטעי. והשיב לי' התרצן טול את שלך שאני כלומר דיותר יש לטעות אי הוה תני גמרתיו מאשר תני טול את שלך דאי הוה תני גמרתיו ודאי ה"א דטול את שלך אפילו ש"ח לא הוה דיותר יש סברא לזה מאשר יש סברא דגמרתיו נהוי ש"ש ולכך ליכא למטעי אף דתני טול את שלך וק"ל:

בגמרא תניא כוותי' דאמימר כו' מפני שהוא כנושא שכר ע"כ הנה לכאורה יש לתמוה א"כ מאי קמבעי לי' מתחלה הואיל דבפירוש מיתני בברייתא וגם על אמימר יש לתמוה כן דאמר מסתברא פטור דמשמע מכח סברתו אמר כן והלא ברייתא מפורשת היא ודוחק לומר דלא ידעו הברייתא לכך אמינא דהנה מצאתי בהפירוש שעל נדרים שמפרש הא דאמר מפני שהוא כנושא שכר דקאי על הרישא דלכך חייב בהליכתו וצריכנא לפרש אליבי' א"כ הא דאמר ונאנסו בהליכה היינו דנגנבו וקרי לגניבה אונס כדמצינו ג"כ כמה פעמים וכן איתא בב"ח או דנאמר כאשר מפרש הרשב"ם בב"ב דהוה כנושא שכר ולא נושא שכר ממש אלא יותר ממנו והיינו דחייב אפילו באונסים. וא"כ לפי פירושים אלו ליכא למילף מידי מברייתא זאת דנהוי בחזירתו ש"ש אבל השתא דאמר אמימר דמסתברא דהוה ש"ש אם כן ודאי לית לן לדחוקי בפירושא דברייתא לומר הא דאמר מפני שהוא כנ"ש קאי ארישא ולדחוקי כפי מה שכתב הב"ח או הרשב"ם אלא נאמר דקאי ודאי אסיפא וק"ל:

עוד בגמרא ואמאי שמירה בבעלים היא אמר ר"פ כו' ת"ר שמור לי כו' ואמאי שמירה בבעלים היא אמר ר"פ כו' הא דנקט מילתא דא ב' פעמים נראה לומר דבא להראות לן דדוקא בשמור לי ואשמור לך הוא דאפשר לומר דהוה שמירה בבעלים ולא באחריני ולכך ר"פ דמשני לא נקט בדבורו כ"א שמור לי היום ואשמור לך למחר אבל אי לא הוה קאמר מילתא דר"פ על הברייתא נמי ה"א דבאחריני נמי כן וק"ל:

בשם הרמ"ה דאף באחריני שייך לומר בבעלים וכן משמע ברמב"ם וצ"ל לדידהו איפכא דלכך נקט מילתא דר"פ גם אברייתא לומר דגם באחריני אשר אינן כתובים במשנה שייך שמירה בבעלים והא דנקט ר"פ שמור לי היום כו' חדא מכולם נקט ואשר בראשונה נקט וק"ל. ויש לתמוה על הטור דבא לתקן ולפרש דברי הרמ"ה דבכולם שייך שמירה בבעלים רק בבבא דהשאילני ואשמור לך קאמר דא"א לתקן ואיני יודע מאי שאני זה מאשר אמר תחלה בשמור לי ואשאילך וגם על הרב ב"י יש לתמוה כן דכתב דזאת ודאי קושיא היא ומה שכתב הרב ש"ך עליו ועיין בטור דכתב דהוה שמירה לא ניחא לי ע"ע. גם ראיתי בלחם משנה דבא לתרץ דבריו דכונתו לומר דהשאילני ואשמור לך משמע דשכר השאלה הי' שומר ומה שנאבד הוא הכלי השאול וכיון שכן אין שם כלי אחר מהשואל עמו כדי שנאמר הרי כליו עמו דכלי זה אשר נאבד הוא השאול ועליו דיינינן אבל לעיל בחלוקה דשמור לי ואשאילך הוה אפכא דהשאלה היא שכר השמירה והדבר השמור הוא שנאבד והרי יש עמו כליו של מפקיד דאנן לא דיינינן אלא על דבר השמור אשר נאבד וזו היא הקושיא החזקה אשר לטור ז"ל על דברי רבינו והרמ"ה ז"ל עכ"ל. הנה זולת זה מה שיש לדקדק על דבריו אלה דלאו כהוגן קאמר אלא אף גם זאת איני יודע מנין לו זה דבחלוקה השאילני ואשמור לך נאבד הכלי השאול ובשמור לי ואשאילך נאבד הכלי השמור הלא ודאי איכא למימר נמי אפכא דבהשאילני ואשמור לך נאבד הכלי השמור והוה עליו ש"ש הואיל דהי' משאיל לו עוד כלי ובשמור לי ואשאילך נאבד הכלי השאול ומ"מ לא הוה עליו אלא ש"ש הואיל דלאו כל הנאה שלו דהלא נותן לו שכר אשר שומר לו כלי אחר. וזה תרעומת יש לי ג"כ על הרב מהרש"א ז"ל אשר דרך דרך הזה ע"ע. ואני בעניי אמרתי דלכך נקטה הברייתא ד' חלוקות דחלוקה ראשונה אצטריך לומר דהוה ש"ש אף דאינו נותן לו שום שכר דזה הוא שכרו אשר חבירו שומר לו כלי אחר ובחלוקה ב' קמ"ל דלא הוה שואל הואיל דלאו כל הנאה שלו דגם חבירו שואל ממנו כלי אחר ובחלוקה ג' קמ"ל שני דברים היינו אם נאבד הכלי השמור דהוה ש"ש ואם נאבד הכלי השאול דלא הוה אלא ש"ש ואי לא הוה תני חלוקה הד' ה"א בחלוקה הג' דוקא אם נאבד הכלי השמור הוא דהוה ש"ש הואיל דאית לי' הנאה טובא ששאל לו עוד כלי אבל מ"מ לא נימא אם נאבד הכלי השאול אצלו דלא נהוי אלא ש"ש הואיל דשומר לו עוד כלי דאין זה מילתא גדולה כל כך דנימא בשביל כך דלא נהוי רק ש"ש לכך תני חלוקה ד' ומיתורא אשמעינן כן דוק בדברי ותמצא נכון:

עוד בגמרא הניחא למ"ד פשיעה בבעלים פטור כו'. בלמוד הישיבה העליתי לומר לפני תלמידי דלכך קאמר תחלה הניחא לומר דלמ"ד פטור א"ש הכל ולא קשה מידי ולכך קשה על מ"ד דחייב דהנה תוס' ז"ל בדף צ"ה ע"א בד"ה איתמר פשיעה בבעלים כו' כתבו דלפי הנראה פליגי בהדא מילתא ר' יוחנן וכ"ל בהעור והרוטב אי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וא"כ פליגי נמי בהדא מילתא דפשיעה בבעלים. אבל לבסוף כתבו ומיהו למאי דמוקי התם דפליגי בסברא כו' ע"ע. וא"כ אם נאמר דגם ר"י ור"ל פליגי בהדא מילתא משום דחד טעם יש בזה א"כ גם למ"ד פטור לא ניחא הכל מאשר ראינו רבנן דאמרו לפניו ואמאי פשיעה בבעלים הוא מהיכן ידעו הני רבנן דלא סבר כאותו מ"ד דמחייב שמירה בבעלים וסובר דאין המקרא נדרש לפניו כו' הואיל דפליגי אמוראי בהדא מילתא וגם בהרבה מקומות מצינו תנאי דפליגי בזה אם מקרא נדרש לפניו כו' ובאשר נאמר כן לא קשה מידי א"כ על המ"ד דמחייב שמירה בבעלים ואף דעובדא דר"פ מנגדו מה בכך יאמר דאית לי' כמ"ד אין מקרא נדרש לפניו כו' אבל באשר נאמר דלמ"ד פטור ניחא הכל דלא תלי באמת בפלוגתא דמקרא נדרש לפניו כו' רק בסברא פליגי שם ובכל מקום אית לן למימר כן וא"כ שפיר קאמרו רבנן לר"פ ואמאי שמירה בבעלים הוא וליכא אפילו חד מ"ד דחייב בשמירה בבעלים א"כ ודאי קשה למ"ד דחייב מעובדא דר"פ וק"ל:

בתוס' ד"ה הא גמרתיו כו' וא"ת כו' מיהו לטעמא דלעיל כו' היינו לפי מאי דמחליף וק"ל. ובעיקר קושיתם הוה אפשר לתרץ דסבר המקשן דטול את שלך לגופי' לא אצטריך רק לדיוקא דהא גמרתיו דהוה ש"ש וע"כ בא לומר אפילו לא תפיס לי' אאגרי' והיינו דכבר נתן לו השכירות אפ"ה הוה עדיין ש"ש דאי בדוקא אם לא נתן לו עדיין ולכך הוה ש"ש משום דתפיס ליה אאגרי' מה בא לאשמעינן בזה בסיפא מה דכבר שמעינן ברישא הלא כן עיקר הטעם דהוה האומן ש"ש הוא משום דתפיס לי' אאגרי' אלא ודאי דבא לאשמעינן דאף דלא תפיס לי' אאגריה והיינו דכבר