כוס הישועות קיט

אית לי' תרעומת בשנוי דעתא דבעל הספינה אחרת דומיא דמצינו לעיל ע"א במת החמור בחצי הדרך דאית לי' לשוכר תרעומת על המשכיר עיין לעיל:

עוד קשה לי מהא דלעיל אמאי לא מוקי נמי תרעומת דשוכר על בעל החמור משום שנוי דעת דבעל החמור האחר אשר יהי' מוכרח לשכור דבשכירת החמור קאזיל נמי הבעל עמו כדחזינן הכא בסמוך בברייתא דת"ר השוכר את החמור כו' חמור מניח עליו כו'. אם לא דנימא באמת דהתם דהחמור אשר מת חמורו מחויב לשכור חמור אחר וילך הוא דוקא עמו ולא בעל החמור האחר וא"כ לא הי' בזה תרעומת משום שנוי דעתא. או אפשר דלא שייך שנוי דעת אלא בשכירת הספינה ועיין ברמב"ם פרק ד' מהלכות שכירות ודוק:

גם קשה לי טובא על תוס' לעיל דף ע"ו ע"ב ד"ה אין להם זה על זה אלא תרעומת כו' דמפרשים התרעומת דהתם בשביל שעתה לא ימצא אלא ע"י טורח א"כ אמאי לא משני הש"ס גם הכא כן ולעיל נמי במת החמור דמיירי דלא ימצא כ"א ע"י טורח ודוק:

עוד בגמרא ת"ר השוכר כו' ואשה בין גדולה בין קטנה כו' השתא מניקה אמרת כו' הא דלא הקשה ג"כ במאי דאמר קטנה למאי אצטריך. איכא למימר דשם ה"ק ואשה בין גדולה בין קטנה היינו בכל מילי הן במאי דאמרינן לרכוב עלי' איש לא תרכב עליה אשה ואותה אשה אין חילוק בין אם היא גדולה או קטנה מ"מ לא תרכב עליה וא"כ ודאי דהוצרך בכך לפרש בין גדולה בין קטנה וק"ל:

עוד בגמרא אמר אביי ש"מ האי ביניתא כו' אפשר לומר דאביי בא לתרץ מילתא יתירא דמעוברת וקאמר דלכך נקטה הבריית' לאשמעינן אגב אורחא מילתא דמקח וממכר וק"ל:

בתוס' ד"ה אי אתה מוצא כו' וי"ל כיון שנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו לאלתר כו' ע"כ הנה אפשר לדקדק לפי זה מאי הוכחתם א"כ בדבור שלפני זה וז"ל וה"נ ע"כ פריך שיתן אפי' שכר חצי הדרך כו' מדניחא לי' הא דקתני אם נתן לא יטול כו' ודלמא שאני התם כיון שנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו לאלתר כו' כדהכא דוק:

בא"ד וריב"ם פירש הא דפריך כו' אבל שכר חצי הדר שלא הלך פשיטא שלא יתן כיון שהוא אנוס מ"מ אה דקתני אם נתן לא יטול כו' לא קשה לי' כיון שהוא מוחזק ומזומן כו' הנה לפירוש הריב"ם אפשר לדקדק ולומר דה"ל לתנא למינקט מילתיה בספינה סתם ויין זה והי' לומר על השכר שלא הלך אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן והוה רבותא ברישא ויש ליישב ודוק:

אבל ק"ק לי על פירושא דריב"ם דאינו מחלק כלל בין אונס לאונס אם אירע ליה אונס דלא משלם השכר אשר לא הלך ומ"מ אם נתן לא יטול א"כ מאי מקשה לעיל בש"ס דף ע"ו ע"ב על מילתא דרב דאמר לחד לישנא וז"ל חביבי אמר אי הוה אנא לא הוי יהיבנא להו כלל ואת אמרת כפועל בטל ומשני הא דסיירה לארעא, מאורתא או לא לימא דמיירי תרווייהו דאירע אונס והברייתא דאמרה דאית להו כפ"ב מיירי שכבר נתן להו השכר ומילתא דרב מיירי דעדיין לא נתן וגם בהרבה מקומות לא משמע דיש חילוק באירע אונס בין נתן או לא נתן עדיין דוק:

בד"ה דפרקה לטועני' כו' וריב"ם פירש כו' א"נ לאשלא יתירא שאם ירבה זה במשא יצטרך לקנות כאן ביוקר חבלים חזקים כו' הנה הריב"ם אף דממאן בפירוש רש"י ז"ל במאי דמפרש דפרקה לטועני' בגווה שהרבה הוא עצמו בחבילות משום הקושי' דה"ל לומר דפריק לה מ"מ אינו ממאן בעצם הדבר ופירושא דאשלא יתירות וא"כ אפשר לדקדק ולומר דא"כ ה"ל לתנא למנקט רבותא טפי ולומר דפריק לה היינו שהשוכר הרבה במשא והתרעומת הוא משום אשלא יתירא וכפרושו ודוק:

בד"ה כסותו ר"ח גריס כסתו עיין בע"ז דף ס"ה מה שפירשו שם:

בד"ה מאוונא לאוונא נקט הכי כו' ע"כ היינו דלא הוה ליה לתרץ טפי אלא על מאי דהקשה המקשן ולא ה"ל א לומר כ"א הא מילתא חמור דרכיה למטרח ולמזבן שוכר לאו דרכיה כו' וק"ל:

בד"ה השתא מניקה כו' ואין נראה לר"ת כו' וע"כ נראה לו כגירסא שמצא כו' ע"כ הנה נראה לקיים הגירסא שלפנינו ג"כ ואפ"ה א"ש הא מילתא דאביי דאמר ש"מ ביניתא כו' דהנה המקשן ודאי הקשה ל"ל למיתני מעוברת דסבר שהיא יותר קלה ממניקה ור"פ דמשני ליה מעוברת והיא מניקה קאמר סבר באמת מניקה קלה ממעוברת ולכך לא רצה לתרץ לי' ולומר דלא זו אף זו קתני דאין זה אמת ולכך קאתי אביי ואמר ש"מ כו' הואיל וראה דר"פ אינו מתרץ דלא זו אף זו קתני ודאי דסבירא לי' דמניקה קלה ממעוברת וא"כ ש"מ ביניתא כו' וק"ל:

דף פ' ע"א במתני' השוכר הפרה כו' וחרש בבקעה אם נשבר הקנקן פטור ע"כ הנה לכאורה ה"ל לומר רבותא טפי אפילו חרש בהר דפטור דהרי לא שינה. ואפשר לומר דבא לאשמעינן דאפילו הבקעה מוחזקת בגונדרי עיין בנ"י:

בגמרא היכא דלא שני בה מאן משלם. הנה לולי דברי תוס' ז"ל הוה אפשר לומר דאי בדשני אף שהשוכר שכר הפועלים אפשר שהם פטורים דיכולים לומר אי הוה ידעינן דלא השכיר המשכיר לך כ"א לחרוש בבקעה לא הוו חרשינן בהר דודאי המשכיר ידע טיבו דקנקנו דאינו יכול לעמוד בהר ואנן הוו סברינן דהקנקן חזק ויכול לקיים אפילו בהר וק"ל:

עוד בגמרא רבא אמר קשה למשאוי תנן. הנה אף דכתוב במתני' בפירוש קשה כמשאוי אפשר לומר דרבא יפרש כך דהנה משא דחמור הוא לתך שהוא ט"ו סאין ואם מרבה במשאו ג' קבין הרי הוא חייב כדמסיים מתני' והנה אם היה לו להביא חטים ט"ו סאין וטען עליו ט"ו סאין וחצי שעורים הנה אף דהרבה בנפח ג' קבין מ"מ מיעט במשא ג' קבין וא"כ אכתי לא עבר על דעת המשכיר שבמה שריבה בנפח כנגדו מיעט במשא אבל כשטען עליו ט"ז סאין הנה הרבה בנפח סאה שלימה אבל לא נחשב מ"מ הרבוי כ"א מ"ג קבין דנפח של ג' קבין נחשבין נגד המיעוט דמשא של שעורים ולא נשאר לן הרבוי דנפח כ"א מ"ג קבין וא"כ שפיר אמר קשה כמשאו היינו רבוי דנפח הוא שוה לרבוי המשא מה רבוי המשא הוא מ"ג קבין אף רבוי הנפח הוא מ"ג קבין דוק:

בתוס' ד"ה ואי דוכתא כו' ואין נראה דלא ס"ל כסומכוס כו' נראה לקיים פירש"י ומיירי בתשלומין דשכירות והרי המשכיר הוחזק וק"ל:

בד"ה שפחה זו שוטה היא כו' עד ובהנהו דהכא נמי קלא אית להו כו' ק"ק לפי זה מאי קמבעי' לי' לר"א היו בה כל המומין הללו מהו כו' ופירשו תוס' לקמן דשאלתו הוא היאך הוא פירושא דברייתא הלא ע"כ אם יש בה כל המומין הללו אין זה מקח טעות ולא מיירי אלא היכא דליתנהו לכולהו דאל"כ ה"ל לר' יוחנן למימר רבותא טפי במומין דשפחה אף דאית להו קול והוה סברא לומר דודאי ידע ושמע דאית לה כל הני מומין ולא נאמר דיאמר הלוקח מסתמא כל הני דקאמר ליתנהו לכולהו כו' אלא אפ"ה אמרינן בהו דהוה מקח טעות מכש"כ במומין דלית להו קול דאפשר לומר טפי דאמר מסתמא ליתנהו כו' וא"ת דר"י נקט הני מומין משום סיפא מום זה ומום אחר אף דלית להו קול והוה אפשר לומר דלא סביר וקביל אפ"ה אמרינן הואיל שאין מזכיר אלא מום א' כו' וכדכתבו תוס' דא"כ קשה מנ"ל למימר תנ"ה דלמא ע"כ לא קאמרה הברייתא דאין זה מקח טעות אלא בהנהו מומין דאית להו קול אבל לא במומין דלית להו קול ודוק:

בד"ה הי' בה כל מומין כו' משום דאמר לוקח מסתמא כו' ומדהא ליתא הא נמי ליתא כו' ע"כ הוצרכו לזה דע"כ הברייתא דאומרת הי' בה מום אחד היינו אותו שמקפיד דאל"כ למה קאמר מום אחד הלא אית בה כל המומין וכן צ"ל ברש"י ד"ה היו בה כו' וק"ל:

אבל ק"ק למה באמת נקטה הש"ס היה בה מום א' לומר דאינו מקפיד כ"א על מום אחד לימא דמקפיד הואיל