כוס הישועות קיח

שמע סתם בשם רבא דקני בדעייל ונפיק וגם שמע דאמר לא קני ולכך סבר דיש לחלק בין זוזי או זוזא דאל"כ הוה קשה רבא אדרבא וע"ז תירץ לו ר"א תתרגם שמעתיך כו' כלומר לא כמו שאתה סובר דיש לחלק בין זוי או זוזא ובהכי תתרץ דברי רבא דלא יהיו קשים אהדדי דאינו כן רק מאי דאמר קני מיירי במוכר שדהו מפני רעתה, והנה רש"י פירש אהא דזבין לי' חמרא חמור ע"כ וכתב נ''י דאי הוה יין ה"ל לומר דיקנה נגד מעותיו ולמה קאמר ולא קני דמשמע לגמרי לא קני אבל אם מיירי בחמור א"ש דודאי אין דעת האדם לקנות מקצת בהמה טמאה ע"כ. והנה עוד יש לדקדק דמנ"ל דהא דאמר לא קני דר''ל לא קני לגמרי ודלמא דוקא שלא כנגד מעותיו לא קני. ונ"ל ליישב פרש במאי דכתבתי בסמוך דר"א ברי' דר"י לא שמע בהדיא משמי' דרבא דקני בדפש חד זוזא רק שמע משמו דאמר קני והוא רצה לחלק א"כ בין זוזי וזוזא וא"כ י"ל דאי הוה מיירי ביין מאי הוה קשה לי' דלמא הא דאמר קני היינו כנגד מעותיו והא דאמר לא קני היינו שלא כנגד מעותיו לכך פירש"י ז"ל דמיירי בחמור וא"כ הא דאמר לא קני ודאי לגמרי משמע והא דאמר קני ג"כ לגמרי משמע וק"ל:

דף ע"ח ע"א פשיטא בעי לזבוני כו' אלא איבעי לזבוני כו' מאי כו' הא דקאמר תחלה פשיטא ואח"כ בעי בעייתו נראה דבזה בא להראות דלא תבין בעייתו דעל המנה אשר לא רצה למכור אי אשכח מאן דזבן במאה הוא דבעי אי אמרינן בי' דלא הוה כמוכר שדהו מפני רעתה אבל אותה מנה אשר רצה למכור תחלה הוה מוכר שדהו מפני רעתה ועל אותה מנה מקחו קיים אף דלא קיבל כל שווי' או אפכא דלא תימא דבעייתו היא על אותה מנה אבל על המנה אשר לא רצה למכור ודאי לי' דלא הוה כמוכר שדהו מפני רעתה לכך קאמר תחלה פשיטא כו' כלומר בזה הוא דפשיטא לי' מכל וכל בין במנה אשר רצה למכיר ובין באותה מנה אשר לא רצה למכור אבל באופן השני מבעי לי מכל וכל וכדכתבתי לעיל בסוגיא דבעה"ב אמר לשוכר לשכור בג' ושכר בד' ע"ש ועיין בב"ח סימן ק"ץ מה שכתב בזה ודיק:

בגמרא מ"ש רישא דלא קמפליג ומ"ש סיפא דקא מפליג. יש לדקדק מאי ס"ד דהמקשה בענין זה אי ניחא לי' החילוק דהוחמה והוחלקה עד שאפי' אם לא נתפרש בסיפא דמתני' הי' הוא ג"כ מחלק ביניהם א"כ בקיצור ה"ל לאקשוי ארישא דמתני' מכח סברא ואי לא ניחא לי' לחלק ביניהם א"כ בקיצור ה"ל לאקשוי אסיפא דמתני' דלמה נחלק ביניהם. ונ"ל דודאי הסברא נותנת לחלק ביניהם אלא דס"ד לומר דמ"מ נחייבו בדשינה מבקעה להר ומהר לבקעה אף דאירע לו אונס הואיל דתחילתו בפשיעה הוה ולא צריכנא שיבא האונס מכח הפשיעה קצת כדס"ד לפי מאי שרצה תוס' להקשות וכאשר סובר הרי"ף אבל באשר ראה דבסיפא קאמר דפטור בשאירע לו אונס אף דתחלתו בפשיעה הוה ש"מ דצריך לבוא האונס מכח הפשיעה וע"כ מקשה ארישא מכח הסיפא וק"ל:

ובאמת נראה לומר לדעת הרי"ף ז"ל דסובר תחלתו פשיעה וסופו באונס חייב אף דהאונס לא בא כלל מחמת פשיעה דהכא שאני דעלוי עלי' לשמירתו לענין אונס הזה משא"כ באונס אחר דלא עילוי עליי' ולא מגרע גרעי' וק"ל:

רחב"א אר"י הא מני ר"מ הוא כו' לא יקשה לך מאי דוחקא דר"י דמקים למתני' בתרי תנאי במאי דמצינו במקום אחר דלא ניחא להו לומר כן עד דאמרו בכל מקום רישא כפלוני וסיפא כפלוני בלשון קושיא די"ל דהכא שאני דאי הוה אתיא רישא וסיפא כחד תנא אמאי נקט הסיפא בבא בפני עצמה דהדר אמר השוכר את החמור כו' ה"ל למיתני חילוקה דסיפא ארישא גופא והל"ל לבתר דסיים הרישא אם החליקה בהר חייב ואם הוחמה פטור כו' אלא ודאי דרבי נקט ברישא מילתא דר"מ ובסיפא מילתא דרבנן ק"ל:

בתוס' ד''ה שמת מחמת אויר פי' שידוע כו' משום דקשיא להו אמילתא דרש"י ז"ל דבא לומר אפילו מתה מאלי' תלינן דמתה מחמת אויר דהר או דבקעה וא"כ למה נקט שמתה מחמת אויר הל"ל דמתה מאלי'. וגם לדברי רש"י ז"ל פליגי כבר בהא מילתא אביי ורבא בהמפקיד. וגם לא הוה א"ש הא דקאמר בסיפא אם הוחלקה בהר חייב דמשמע אבל אם לא הוחלקה אלא מתה מאלי' פטור, ואח"כ אמר ואם הוחמה פטור דמשמע אבל אם מתה מאלי' חייב וכן בבקעה אבל לתוס' ז"ל א"ש ודוק בד"ה ר"י בר"ח אמרי כו' עד והשתא כל אלו אמוראי כו' דלאביי דאמר כו' א"ש מתני' בלאו הני שינוי כו' וא"ת והא שמעינן לה מרישא כו' ע"כ. והנה ג"ל לומר דגם לאביי צריכנא לכל הני שינוי משום דקושיתם אשר, מקשים הכא ובתירוצם דכל הני אמוראי יתורץ קושיתם דודאי אי לא הוה אפשר להמצא פשיעה אחרת כ"א הוחמה בבקעה והוחלקה בהר ודאי דהוה קשה ל"ל לאשמעינן בסיפא דחייב הואיל דשמעינן ברישא אבל השתא דאתי כל הני אמוראי ומצאו פשיעה אחרת בכל אחת וא"כ אי לא הוה שמעינן בסיפא דהוחלקה בהר והוחמה בבקעה דחייב ה"א דפטור עלי' ואי משום דחייב ברישא זהו משים פשיעה אחרת והיינו משום שינוי אויר שהי' באותו יום או משום פשיעה דנחשים שרגילים להיות בהר יותר מבקעה או אפכא אבל בהחלקה בהר ולא הי' באותו יום שינוי אויר ה"א דפטור ודוק היטב כי נראה לי נכון מאוד והיודע יבחר:

בא"ד עוד דכתבו וא"ת והא שמעינן לה מרישא דאפי' מתה כדרכה חייב כו' הא דלא הקשו כן לרבה לפי מאי דס"ל השתא דלא מחייב בהכישה נחש אלא משום דהוה תחלה בפשיעה בהוחמה והוחלקה וא"כ ל"ל לאשמעינן בסיפא דחייב בהוחלקה והוחמה י"ל דלרבה הוה אפשר לתרץ ולומר דהסיפא אשמעינן דיוקא דאינו חייב כ"א בהוחלקה בהר והוחמה בבקעה לאפוקי מתה מאלי' פטור ולית לי' לרבה הא דאביי דאמרינן הבלא דאגמא קטלי ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה במילתא דמלכא אית דגרם כו' וא"כ לר"י דבלשון ארמי כו' הנה אף דנקראו בש"ס מולאית של בי' ר' אין זה לשון תרגם אלא לשון הש"ס משארי לשונות וא"ת אף כאן נימא דבאמת אינו לשון תרגום אלא משארי לשונות. לזה נאמר דהלא רבא בא לפרש לישנא דהבריקה דמתני' ומפרש אבזקת וזהו ודאי לשון תרגום דהיו מדברים בבבל וא"כ ע"כ מילתא דמלכא האמור אצל אבזקת גם הוא לשון תרגום וק"ל:

דף ע"ט ע"א בתוס' ד"ה אילמא ביין סתם כו' אבל אין לפרש כו' דא"כ הא דקתני אם לא נתן לא יתן דמשמע שלא יתן כלל כו' נראה לפרש משום דאי קושיתו הוא על שכר חצי הדרך אשר לא הלך עדיין א"כ ודאי משמע לי' לישנא דאם נתן דכללא כייל כל מה שנתן אפי' שכר חצי הדרך שלא הלך וא"כ ע"כ סיפא דאם לא נתן נמי כללא הוא על כל השכר וא"כ ה"ל לאקשויי כו' אבל השתא דפריך על שכר חצי הדרך שהלך א"כ אינו ודאי דמשמע לי' דכללא כייל ברישא ובסיפא דוק. והנה לפי מאי דמפרש ריב"ם לקמן דכן הוא האמת דמקשה אאם לא נתן לא יתן אשכר חצי הדרך אשר הלך הרי הוא מתרץ באמת אמאי לא מקשה אאם נתן לא יטול. ואפשר דסבר ריב"ם דגם הכא מקשה על השכר אשר לא הלך ואפ"ה לא קשה אמאי לא מקשה אסיפא אאם לא נתן לא יתן שכר חצי הדרך אשר הלך מטעם דהואיל דהוא מוחזק ומזומן כו' כדלקמן ודוק:

ובדבור שאחר זה יתפרש ג"כ כמו שכתבתי. ובזה מתורץ מאי דמקשה מהרש"א בא"ד דה"ל לאקשויי בהדיא ארישא ע"ע ובמה שכתבתי לא קשה מידי דאי לאו קושית המקשן לא הוה ידעינן פירושא דאם נתן לא יטול דקאי אפי' אשכר אשר לא הלך אלא הוה אמרינן דאינו קאי כ"א אשכר חצי הדרך אשר הלך אבל מכח קושיתו ידעינן שפיר כמו שכתבתי ודוק היטב:

ע"ב בגמרא ה"ד אי אילימא דמשכח לאגורי כו' אלא מאי תרעומת משום שנוי דעתא ק"ק לפירוש הר"ח והריב"ם בשנוי דעתא א"כ למה הוצרכה הש"ס לדחוק ולומר דפרקה לטועני' בגוי' לימא דמיירי דבעל הספינה הוציא חבילות השוכר לחוץ והשוכר אף דמשכח לאגורי ספינה אחרת