כוס הישועות קיז

וא"כ נתבטל השליחות והוה כאלו נשכרים לבעה"ב דאמר שלא להוסיף על ג' ובהכי אמרינן לעיל דאין נוטלים כי אם ג' אפ"ה הכא שאני מדהתם דהתם ודאי אמרינן הואיל דנתבטל השליחות עלייהו דידהו רמיא לגלוי דלא איתגרי אלא בד' כדאיתא ברי"ף אבל הכא הרי גילו דעתם דלא מיתגרי אלא בד' דהרי אמרו כמו שאמר בעה"ב ואית לן דדעתן אעילוי ואינן רוצין ליקח פחות מקצבה הזה וא"כ מאי אית להו טפי למעבד מהשתא וזהו דוקא אם נשכרים קצת בד' אבל ודאי אם כל הנשכרים נשכרים בג' אזי ודאי לא אמרינן כן ודוק:

בתוס' ד"ה השוכר את האומנין כו' הנה נראה מתוספ' ז"ל דגם בפועלים אם הוזלו לא אמרינן דאם עשו חצי' ושכרם בב' סלעים ועתה הוזל המלאכה ולא שוה החצי אלא שקל דלא יטלו כ"א שקל אלא נוטלים מה שפסק עמהם והיינו סלע דלמה יפסידו במה שעשו וכדכתבו תוספות ז"ל בחזרת בעה"ב בשהוקרו והא דלא כתבו כן בחזרת הפועל משים דהתם לא אצטרכי לכתוב כן דא"א לטעות מדמצינו דר' דוסא פליג על חכמים בחזרת הפועל וסובר דשמין מה שעתיד להיעשות וא"כ ליכא למטעי אליבי' דלא יטלו כ"א שקל בדהוזלו דא"כ הוה שיימינן להם מה שעשו גם לר"ד וכללא כייל ר"ד דלעולם לא שיימינן אלא מה שעתיד להיעשות והא דלא פירשו דבריהם גם כן בדהוזלו משום דבהוזלו לא פליג על החכמים ולכך לא הוצרכו תוספ' ז"ל לכתוב ולסתור סברא הזאת אבל בחזרת בעה"ב דלא מצינו בי' פלוגתא הוצרכו לפרש ולסתור סברא הזאת וכן משמע ברש"י במתני' ד"ה ידם על התחתונה כו' ודלא כטור דלא כתב כן אלא אף בדהוזלו ידם על התחתונה ואינן נוטלים כ"א שקל. ומרן הב"י כתב עלי' דפשוט הוא ונלע"ד דליתא כלל ודוק:

בתוס' ד"ה דאי ס"ד כו' אבל אין לפרש כו' וא"כ סותר הפשיטות דלעיל כו' הרב מהרש"א ז"ל הקשה דה"ל לסתור סברא זאת מדאמר א"נ משתגיע גט לידה מגורשת אלמא דאדבורא דידי' קא סמיך ע"ע ולא ידעתי מאי קשי' יש בזה והלא ניחא להו טפי להוכיח דבריהם מן התחלת המאמר יותר מלהביא ראי' מסוף המאמר וק"ל:

ובאמת הוה אפשר לומר דגם הש"ס כך אמרה דאי הוה איתמר אפכא כו' א"כ ודאי הוה אמרינן דהעילוי הוא מה שאינה מתגרשת מהרה אבל הקס"ד דהש"ס הי' דהעילוי הוא שתתגרש ולא הוה קים להש"ס מה הוא העילוי רק מן מה דמצינו דמתגרשת או דאינה מתגרשת ודוק. ועיין מה שכתבתי לעיל דהי' נלפע"ד דלא צריכנא לכל דבריהם האלו ודוק. ועוד הוספתי כהנה בשיטה הלז במסכת גיטין ושם תמצא בע"ה:

ע"ב בגמרא אב"א האי תנא חזרו נמי הטעו קרי לי' כו' נראה לכאורה לפרש (דאל"כ יש לדקדק למה לא קאמר באמת בהדיא חזרו זה בזה) הואיל דמצינו בירושלמי דמפרש למתני' בשהטעו זה את זה היינו דאמר הבעה''ב דרובם נשכרים בה' ונמצא אח"כ דרובם נשכרים ביו"ד או אפכא ועיין בנ"י ובב"י וא"כ ממה שהטעו זה את זה באה החזרה וא"כ שפיר קאמר הטעו זה את זה אע"ג דאיירי בחזרה והרשב"א ור' ירוחם פליגי אירושלמי עיין בב"י מה דקשי' להו כי יש ליישב שפיר ודוק:

עוד בגמרא בד"א שלא הלכו כו' עיין באשר"י דכתב בהלכו הוה כהתחלת המלאכה ואהא אמרינן אף דלא היה אפשר להו להשכיר את עצמן אמש וא"כ לא מפסדי מידי מ"מ הואיל דהלכו הוה כאלו התחילו במלאכה ומשלם להו כפ"ב משא"כ בלא הלכו דרישא ולפי זה לא צריכנא לדחוק במה שדחקו תוספות ז"ל בד"ה אין להם כו' ולפי פירוש זה א"ש מאי דאמר לקמן בד"א בדבר שאין אבד כו' משמע דעד כאן לא איירי אלא בדבר שאין אבד ואי כדכתבו תוספות ז"ל גם הכא הוה דבר אבד בפועלים ודוחק לומר דלקמן איירי בבעה"ב והכא בפועלים וק"ל:

דף ע"ז ע"א בגמרא ואמר רבא האי מאן דאוגיר כו' ואתא מטרא פסידא דפועלים כו' נראה דודאי לפירש"י ז"ל לא גרסינן ואתא מיטר' בלילי' למימרא דאיירי בדסייר לארעא דהא הוא ז"ל נותן טעם לעיל בדלא סיירה לארעא דהוה פסידא דבעלים משום דאמרי ליה מי יימר דאדעתא דההיא ארעא אגרתן וזה אינו שייך לומר הכא דהלא הואיל דאתא מיטרא רוב השדות שווין דאין צריכין לדוולא וכדכתבו תוספ' ז"ל בד"ה ואתא מטר' ודוק:

ברש"י ד"ה מהו דתימא הואיל ואמר ר' דוסא כו' טעמיה משום דתפי' בעה"ב הוא כו' יפה כתב מהרש"ל מה שכתב בזה ולא צריכנא לדברי מהרש"א ז"ל כי הדברים עולים כהוגן וק"ל:

בתוס' ד"ה דאגר אגורי כו' ותימא כו' וי"ל דדוקא באריס כו' יש לדקדק קצת דא"כ רבא הל"ל לפלוגי מניה ובי' בין אריס לשכיר והכל בדאתא מיטרא וי"ל וק"ל:

ע"ב בגמרא בשלמא כל כו' אלא החוזר בו לאתויי מאי כו' בב"ק דף ק"ב כתבו תוספ' לחד לישנא דכל החוזר וכל המשנה דהלשון דכל משמע דבא לפסוק הלכתא ע"ע ואם כן יש לדקדק הכא מאי מקשה דלמא משום הכי קתני כל החוזר לפסוק הלכתא ואי משום דכבר תני לעיל השוכר את האומנים וחזרו בהם ידם על התחתונה דסתם התנא כבר כר"ד לזה י"ל דכבר מצינו כמה פעמים דאף דסתם רבי כחד תנא אפ"ה לא פסקינן כוותיה ודרך הש"ס לומר על כה"ג מתני' יחידאה היא וא"כ גם הכא הי' אפשר לומר כן ולהכי רצה רבי להורות בלישניה דנפסוק כר"ד. וי"ל דא"כ הוה קשה לי' למה תני כל המשנה כו' לא ה"ל למתני כ"א המשנה ידו על התחתונה והוה מחלוקת ואח"כ סתם מחלוקת בב"ק וסתם במציעא והלכה כסתם אלא ודאי דלישנא דכל לא משמע לי' כלל לפסוק הלכתא וא"כ שפיר קמקשה כל החוזר לאתוי מאי אלא ודאי לרבות פועל. ובהכי מתפרש שפיר דאמר תחלה בשלמא כל המשנה כו' ואח"כ מקשה קושיתו וק"ל:

בגמרא אמר מר כו' קס"ד כו' ולא יהא אלא ב"ח כו' ועוד הא ארעא דיהיב זוזי אמר ר"נ מעידית שבה ומזיבורית שבה. יש לדקדק מאי ס"ד דידי' דקאמר הא ארעא דיהיב זוזי הלא הואיל דהמקח חוזר למה נכוף אותו ליטול התשלומין מאותה קרקע. גם מאי ועוד דקאמר וכי לא ה"ל די בקושיתו הראשונה ומאי משני מעידית שבה ומזיבורית שבה ולמה יטול מעידית שבאותה קרקע ומאי דכתבו תוס' ז"ל בזה אינו רמוז בגמרא. ונ"ל דהמקשן הוה מסופק במאי דתני בברייתא מהיכן מגבי אהי קאי אי קאי בדאמר לי' הלוקח תן לי מעותי ובדאמר המוכר נמי הילך מעותיך או אי קאי בדאמר הלוקח תן לי קרקע והמוכר ג"כ הילך קרקע יאי כדקאי על מאי דרצה בחזרת המקח לגמרי ובהחזרת המעות על זה הוה קשה לי' למה יגבה מעידית שבנכסים לא יהא אלא ב"ח דגובה חובו מבינוני אבל אי קאי בשנטל הברירה בקיום המקח כנגד המעות אזי לא הוה קשה לי' קושיא זאת דלא יהא אלא ב"ח דהלא אין זה ב"ח אלא לוקח מקצת קרקע וע"ז הוה קשה לי' הא ארעא דיהיב זוזי והרי הוא רוצה בקיום מקצת המקח ולמה יטול מעידית שבשאר נכסיו וע"ז תירץ רנב"י מעידית שבה כו' דס"ל דקאי על הא דאשר רוצה לקיים מקצת המקח ולכך נוטל מעידית שבה אם המוכר חוזר ומזיבורית אם הלוקח חוזר והטעם נ"ל באמת אחר דקיימא לן הקונה סתם מקצת שדה נוטל מזיבורית שבה דכיון דאמר מקצת משמנים ביניהם ונוטל כחוש כדאיתא בב"ב וא"כ כשהלוקח חוזר והמוכר רוצה ליתן לו קרקע מה שקנה נגד מעותיו ה"ל קונה מקצת השדה ולכך נוטל כחוש שבה אבל אם המוכר חוזר ומתחלה הקנה לי' באמת כל השדה רק עתה אינו רוצה לקיים המקח כ"א נגד המעות שקיבל והנה הוא כלוקח מקצת השדה דהרי מתחלה הקנה כל השדה אף מה שלא כנגד המעות רק עתה רוצה לחזור וליטול מקצת השדה לעצמו לכך נוטל הלוקח העידית שבה והוא אינו מחזיק לו כ"א הזיבורית שבה. ועתה בא ר"א ברי' דר"א ואמר אפי' תימא כו' משום דקשיא לי' לישנא דמגבי' דמשמע לי' דמגבי' בעד חובו ולא משמע לי' לשון קניה ולכך משני סתם כו' וא"כ קאי על חזרת המקח דוק:

בגמרא א"ל ברי' דר"י לר"א והא אמרינן משמי' דרבא קני' א"ל תתרגם שמעתיך כו' נראה דר"א בריה דר"י