כוס הישועות קטז

בתו' ד"ה ותיפוק לי' דשליח שווי' אר"פ פריך כו' ולשון תיפוק לי' יש ליישב כו' משום דלשון ותיפוק לי' בכל מקום יתפרש מה לך לומר כן הלא גם מזה היה לך לסתור הדבר או לקיים את הדבר וק"ל. ונראה דבאי לסתור את הפירוש דמפרש בי' הרב אלפסי בעובדא הלז ולפירושו אתי' לישנא דתיפוק לי' על נכון דקאמר ותיפוק כו' כלומר ל''ל לר''פ למהדר לרבנן דאנא נמי מ"ש קאמינא דהלא הוצרך לקיים המקח על כרחו הואיל דשליח שווי' ע"ע וא"כ רצה הש"ס לקיים דברי ר"פ ולכך קאמרו תוס' ז"ל ארב פפא פריך כו' ולישנא דתיפוק לי' יש ליישב כו' וק"ל:

דף ע''ה ע''ב בגמרא והלא קצץ אמר ר"ש ה"ק אם לא קצץ כו' ואף דלא נאמר כן בברייתא יש לפרשה דה"ק וקוצץ לו דמים דאל"כ הוזלו כו' וק"ל:

במתני' אבל אומר לו הלוני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח כו' נראה דלהכי אמר שניהם משום דאי הוה קאמר שאמצא מפתח לחוד ה"א דע"כ לא שרי כ"א בדלא קבע זמן לפרעון דהלא מציאת מפתח אינו ידוע באיזה זמן ימצא אותו אבל בדקבע לו זמן לפרעון אסור אפי' בדאית לי' (וכסברת הרמב"ם באמת) לכך קאמר נמי עד שיבא בני ומיירי דיודע אימת יבוא ואי הוה קאמר עד שיבא בני לחוד ה"א דמיירי דאינו יודע אימת יבא בנו והוה נמי בלי קביעת זמן אבל בדקבע זמן הוה אסור לכך נקט התנא תרי מילי להורות דמותר מכל וכל דמיתור' דתרי מילי אלו שמעינו לי' וק"ל:

והנח באמת דחיקא לי במאי דפסק הרמב"ם דאינו מותר כ"א בדלא קבע זמן לפרעון והלא לעיל דף ע"ג ע"א איתא המוליך פירות ממקום למקום מצאו חבירו וא"ל תנם לי כו' אם יש לו פירות באותו מקום מותר והלא גם שם לא יוכל לפרוע לו כ"א עד שיבא לאותו מקום ואפ"ה מותר אם יש לו. גם ממאי דאיתא בפרק הזהב דף מ"ד ע"ב בעובדא דרב אוזיף זוזי מברתי' דר"ח דקמהדר שם רב זוזי ה"ל כו' ואי אמרת דאפי' אית לי' אינו מותר כ"א בדלא קבע זמן ה"ל לומר שם נמי דלא קבע זמן ולמה נקט מילתא דהיתר דה"ל זוזי טפי מן ההיתר דלא קבע זמן ודוק:

בגמרא אמר ר"נ אמר שמואל הלכה כדברי הלל ולית הלכתא כוותי' ע"כ נראה דגם ר"נ אמר שמואל אית להו דפליגי אם יש לו סאה דלוה עלי' כמה כורין כדאמר ר"י לעיל וא"כ אף דפסקו כהלל היינו דוקא בזה אבל אם לא לוה יותר מן מאי דאית לי' ס"ל נמי דמותר ובזה יתורץ מה דהקשו תוספות ז"ל לעיל דף ס"ג ע"ב ד"ה מ"ד כעד שיבא בני כו' וק"ל:

בגמרא א"ל שמואל לאבוה כו' במאה ועשרין ואריך מכאן למד הנ"י דדוקא בעסקי סעודה הוא מותר וגם לא יותר מחומש וק"ל. והא דלא הוה סגי לי' ממאי דאמר הלוני כו' וסיים נמי ואריך אפשר לומר דבא להתיר אפי' למאן דלאי ת"ח ודלא במאי דקמיירי ר"י אמר שמואל וק"ל:

בתוס' ד"ה וכדברי ב"ה כו' ודוקא במקפידים כו' וא"כ לרבנן אף במקפידי' ה"ז מותר ובזה א"ש דאשמעינן שמואל דברי הלל ואף דאין הלכה כמותו מ"מ שמעינן דרבנן אפי' בכי הא מתירי' וכבר אמר לעיל באמת זו דברי הלל וברוב מקומות מפרשינן לי' זו ולא ס"ל וק"ל:

בד"ה מתנה כו' נראה דוקא דבר מיעט כו' דאל"כ אמאי רצה רב מרי להביא שכירות הבית לרבא משום חשש רבית והלא שם היו שניהם ת"ח וק"ל:

בגמרא יש רבית מוקדמת כו' והי' משלח כו' הנה יש פלוגתא בין הפוסקים אי דוקא בדאמר לי' בשביל מעותיך כו' הוא דאסיר אבל בסתם ה"ז מותר או לא ואפשר לומר להכריע דבסתם מותר מדאמר יש רבית מוקדמת משמע דלאי, בכל זמן הוה רבית מוקדמת אלא דוקא בדאמר כן דאל"כ הל"ל בקיצור אפי' אם נותן לו רבית מוקדמת ומאוחרת ה"ז אסור וק"ל:

עוד בגמרא ואלו עוברים אמר אביי מלוה עובר בכולן כו' נראה דבא לתרץ דלא חשבה מתני' הני תרי לאוין דעובר הלוה משום לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך לכך קאמר דמלוה עובר בכולן לומר דלא רצה למחשב כ"א הני לאוין דחד מנייהו עובר בכולן משא"כ אי הוה חשיב הני תרי לאוין לא הוה חד מנייהו אשר עובר בכולן וק"ל. הא דאמר ר"ש מלוה ברבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא עוד שמשימי' משה רבינו חכם כו' נראה דה"ק דלכך מפסידי' דאי לא הוי מפסידים אלא היו מרויחים מה היו הבריות אומרים אלו הי' יודע משה רבינו כו' ולכך יפסידו ע"כ כדי שלא יאמרו הבריות כן וק"ל:

השוכר את האומנין, פרק ששי דף ע"ו ע"א בגמרא פשיטא אי אמר בעה"ב בג' ואזיל איהו א"ל בד' דעתייהו אעילוי נ"ל לפרש דבהא לא הוה מסופק אי דעתי' אדבורא דשליח או אדבורא דבעה"ב דודאי דעתייהו אדבורא דשליח הואיל דעילוי קמעלי השליח ואם כן ודאי לא רצו לנוד מדבורא דשליח ולסמוך אדבורא דבעה"ב דמהיכי תיתי לומר כן והיינו דמיירי דאיכא דמיגר בד' ואיכא דמתגר בג' ולהכי אמרינן דודאי דעתי' אשליח הואיל דעלוי קמעלי מן מה דנשכרים הרבה פועלים. אלא אי אמר בעה"ב בד' ואזל איהו ואמר בג' ואמרו כמו שאמר בעה"ב מאי כו' ומיירי נמי דאיכא דמיגר בד' ואיכא דמתגר בג' וא"כ יש לומר הואיל דאמר השליח בפחות ממה שנשכרים הרבה פועלים דדעתייהו אבעה"ב א"ד לא אמרינן הכי אלא דדעתייהו אשליח וה"ק מהימנת לן כו' והכא לא קאמרה הש"ס דדעתייהו אעלוי דבעה"ב דהואיל דלא ידעו כלום מה שאמר בעה"ב ליכא למימר דדעתייהו אעלוי רק בזמן שהשליח אומר העילוי ולכך פשיט לי' שפיר מהא דהביא לי גיטי ואף דשם לא שייך עילוי ודלא כתוספות דדחקו עצמן למצוא גם שם עילוי ואשר הביאם לזה הוא משום דסברי דגם בדאמר בעה"ב בד' והשליח ג' אמר דאז אי אמרינן דאדיבורא דבעה"ב סמכי הוא מטעם דדעתם אעילוי דבעה"ב ולפע"ד לא צריכנא לזה וכנ"ל. וגם הם ז"ל דחקו עצמן בד"ה ואזיל איהו כו' ובמה שכתבתי לא צריכנא לדחוק גם שם. וגם מה שפירש"י ז"ל בד"ה דעתייהו אעילוי כו' וז"ל אע"פ שא"ל כו' לא לפחות מקצבתן של זה אמרו כו' נראה דגם הוא ז"ל מפרש דמאי דאמרה הש"ס דעתייהו אעילוי קאי אעילוי דבעה"ב ואני לפי מה שנראה לפי ע"ד כתבתי ודוק:

מה שאמר פשיטא אי אמר כו' ואח"כ אמר אלא אי א"ל כו' ולא שאל בעי' דיליה מבלי שיאמר תחלה מאי דפשיטא ליה. נראה דבהא בא לרמז לן דספיקא דידי' הוא בין אם כל הנשכרים שקלי ג' או כל הנשכרים שקלי ד' או הפי' עבדי עבידתא דשוי' ד' ואי לא הוה אמר תחלה פשיטא הוה אפשר לומר דע"כ לא קמבעי ליה אלא כדשוי' עבידתא ד' או דכל הנשכרים נשכרין בד' ובהכי הי' אפשר לומר דדעתן אבעה"ב אבל אי כל הנשכרים נשכרים בג' וגם עבידתן לא שוי' אלא ג' מהיכא תיתי לומר דדעתן אבעה"ב להוסיף על מה דאמר השליח. וגם היה אפשר לומר אפכא דה"א דע"כ לא בעי כ"א בדכל הנשכרים נשכרים בג' ולכך אפשר לומר דה"ק מהימנת לן דהכא אמר בעה"ב אבל אי כל הנשכרים נשכרים בד' או דעבידתן שוי' ד' ודאי יש לומר דדעתן על מה דאמר בעה"ב להוסיף להו. לכך קאמר בתחלת דבריו פשיטא כלומר בענין זה פשיט לי בכל אופן בין דכל הנשכרים נשכרים בד' או בג' או דעבידתן שיי' ד' ובאופן זה נמי אבעי לי מבעי בכל אופן דאל"כ לא ה"ל לומר פשיטא אם באופן הראשון אית לי' למבעי נמי ובאופן אחר ה"ל לומר נמי פשיטא בחד צד אי פשיטא ליה אלא ודאי מוכח דבאופן הראשין פשיט לי' מכל וכל ובאופן השני בעי ליה מבעי מכל וכל וק"ל:

בתוס' ד"ה דעתי' אעילוי באמר להו שכרכם עלי איירי כו' כו' עיין ברא"ש דמוקי לדעת הרי"ף בדאמר שכרכם על בעה"ב ושוי' עבידתו ד' ועיין בטור דכתב ומוקי ליה אפי' אם יש נשכרים בג' ויש בד' ורבים רוצים להגיה בדבריו ע''ע ונראה דאפשר לפרשו בלי הגהה ולומר דסובר הטור הואיל ויש נשכרים בד' אע"פ שבעה"ב אמר לשכור לו בג' והשליח שינה מדעתו ושכרם בד' וגם אמר שכרכם על בעה"ב