כוס הישועות קטו

אשר לקח נגד מעותיו לא פחות ולא יותר וכגון שאחד נתן כ' זהובים והב' שלשים והג' מ' והוא לא זבן כ"א בעד ך' זהובים וק"ל. והי' אפשר לומר דנכריע כהרמב"ם ז"ל דמיירי אפי' אם חוזר השליח משליחותי' מדקבע הש"ס מילתא דרבא הכא אחר דברי ר"ח דמיירי נמי בשחזר השליח ולא קיים לתנאו ומילתא דר"ח גופי' שייכא הכא דלא תימא בדלא זבן לי' דלא ישלם לי' כדקאזיל אזולשפט מטעם דיהי' נראה כרבית הואיל והקדים לו המעות קמ"ל דלא וק"ל. ודע דבלמוד הישיבה העליתי דיש לומר בדרך אפשר דבסיפא בצר וחתים אם זבן השליח מצררא חדא קנו כולם ולא אמרינן דזבן לחד מנייהו אלא בדאמר נמי דזבן לחד מנייהו דתרתי בעינן דעת השליח גם דצר אינש אינש לחודי' ובזה א"ש דנקט רבא הני בי' תלתא ולא אמר מילתי' על שנים שעשאו שליח אלא בא להראות לנו דבר הזה דבסיפא תרתי בעינן כאשר כתבתי. דהנה אמר בסיפא למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן דמשמע דוקא אם נאמר למאן דזבן זבן אזי אמרינן נמי למאן דלא זבן לא זבן אבל בזמן שנאמר למאן דזבן לא זבן לא נאמר למאן דלא זבן לא זבן אלא כולהו שוין. ואי איתא דלא אכפת לן לגמרי בסיפא בדעת השליח א"כ הי' מקום למצוא דאפי' בזמן דאמרינן דלמאן דזבן לא זבן אפ"ה למאן דלא זבן לא זבן. דהנה למשל אם התערבו שנים מהן מעותיהן בהדדי והיינו ראובן ושמעון ולוי נתן מעותיו בצררא לחוד וזה השליח נטל מן אותן מעות המעורבין וזבן בשביל ראובן לחוד דדעתו בטיל מן הדין דרישא הואיל דהיו מעורבבי' וא"כ גם בזה הוה נוכל לומר שפיר למאן דזבן לא זבן דהלא דבריו לא הצליחו ואי אמרת דמ"מ לוי לא קונה הואיל דלא התערב מעות דידי' בהדי הני שנים וא"כ בזה נמי הוה מצי למימר דאפי' אם למאן דזבן לא זבן אפ"ה למאן דלא זבן דאיהו לוי לא זבן ג"כ אבל לדידי' א"ש דאם יתבטלו דברי השליח במאי דקנה בשם ראובן א"כ קנה גם לוי דהמעות של שמעון הנתערב לחוד לא קנו בפני עצמן אלא יש לכולן חלק בשוה הואיל דנתבטל דעת השליח והוה כאלו לא גילה דעתו כלל וא"כ שפיר קאמר רבא למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן כו' אבל בזמן דאמרינן למאן דלא זבן לא זבן למאן דלא זבן זבן נמי ודוק בזה וא"כ אי הוה נקט רבא מילתי' בתרי לא הוה שמעינן כן וזה אמרתי לפני תלמידי לחדודי:

בגמ' ובאתרא דנהיגי למקני ממש קני. ובזה מתורץ דלא תימא רבנן ורב חביבא דפליגי אליבי' דר"פ א"כ חד מנייהו משקר אי אמר למקני ממש או לא אבל בזה א"ש דודאי לתרויי' אמר למקני ממש והיינו באתר דנהיגי לרבנן ור"ח סבר דאמר כן בסתם על כל מקום וק"ל:

בגמ' אמר ר"י בד"א בעפר לבן כו' פירש"י בעפר לבן שאינו מצוי וכשהיו מכניסין אותן אין מכניסין אלא מגובל ועשוי ביצים נראה דרצה בזה ליתן טעם דלמה לא נאמר ג"כ בעפר לבן אע"פ שאין לזה יש לזה ובעפר שחור אמרינן כן לכך קמפרש כך לומר דעפר שחור שאני הואיל דמכניסי' את העפר ולא מגובל ועשוי ביצים ע"כ אמרינן דמסתמא אע"פ שאין לזה יש לזה ביצים דבביתו הוא עוסק ועושה הביצים משא"כ בעפר לבן דאין מכניסין כ"א מגובל א"כ כל היכא דחזינן דאין לזה אמרינן דגם לחבירו אין לו כל כמה דלא חזינן דהכניס ודוק:

בתוס' ד"ה וכפר כו' לא מיירי בעפר דהא מחוסר שלש הוא ואינו פוסק אלא בביצי' איירי. פירוש הא דאמרינן אע"פ שאין לזה יש לזה איירי בבצים אבל פסיקה דידי' הוא על הקדירות כמתני' והא דקאמרו דהא מחוסר שלש הוא ואי אמרת דהפסיקה הוא על הקדירות הרי מחוסר יותר משלש והיינו גביל דביצי' ולפופי ויבושא עיולא לאתוני למשרף כו' י"ל דה"ק דהא מחוסר שלש הוא לכל הפחות. ובתחלת העיון הי' אפשר לפרש דה"ק לא מיירי בעפר ורוצה לפסוק וליקח ממנו הביצים וא"כ א"ש דקאמרו דהא מחוסר שלש הוא דיש ג' מלאכות עד שלא נעשה הביצים וק"ל:

בא"ד ומדנקט האי לישנא כו' משמע שיש שער לבצים וקמ"ל כו' ובזה מתורץ שפיר דחזינן דר"מ פליג ולית לי' האי אע"פ שאין לזה כו' ולא פליג כ"א בביצים של יוצר ולמה לא פליג על מתני' דלעיל ארישא דאמרה יצא השער פוסקי' אע"פ שאין לזה יש לזה אלא ודאי דגם ר"מ אית לי' כן רק דנאמר נמי דנפסוק משער של בצים על שער זול דקדירות זהו דלית לי' וק"ל. עוד כתבו א"נ אפי' אין שער יכול להיות דחשיב כיש לו כו' שיש הרבה מהם ע"כ נראה דדחיקא להו עדיין לפי דרך הראשון דא"כ מאי חילוק יש בין עפר שחור ללבן ולמה קאמר ר"י דוקא סברא דידי' בעפר שחור אבל לפי דרך הב' א"ש וק"ל:

בד"ה יכול לומר לו כו' אין זה מעמיד מלוה ע"ג פירות ובזה ניחא נמי דנקטה מתני' פלוגתא דת"ק ור"י הכא במילי דרבית לומר דאין בזה שום חשש מחמת רבית וק"ל:

ע"ב בגמ' א"ל רבנן לר"פ ואי לא פסיק שקיל כמעיקרא מעות נינהו ומעות לא קני ע"כ לכאורה יש לדקדק על רבנן אלו למה נקטו מילת' דלוקח והקשו כן ה"ל למנקט מילתא דמוכר וה"ל לומר ואי פסיק שקיל כהשתא והלא מעות נינהו כו' ולמה לא יכול המוכר לחזור. גם יש לדקדק על תשובת ר"פ דאמר אי פסק מוכר קהדר בי' כי' מאי רצה בזה הל"ל בקיצור אנא נמי מי שפרע קאמינא. ונראה דרבנן האלו ראו המעשה אשר בא לפני ר"פ ופסק ר"פ דבריו על המעשה והוה סבירא להו דמעולם לא רצה לחזור אחד מהם רק דהשאלה אי מותר ליקח כשער הזול ולא יהי' נראה כרבית הואיל דהקדים המעות באותו פעם אי הוה שקיל הנדוני' לא הי' לוקח במעותיו כ"א ב' אמות בגד למשל והיום לוקח ג' אמות וכשהורה ר"פ וחילק בין פסק או לא פסק כת"ק דמתני' לא הוה קשה להו על הוראתו אם פסק דנוטל כשער הזול דפשיט' להו דבר זה דהוה היתר גמור אלא דהוה קשה להו על הוראתו דאם לא פסק דנוטל כמעיקרא ולמה לא יאמר לו או תן לי מעותי כו' כדאמר ר"י במתני' אלא ודאי דס"ל דמעות קונות וא"כ א"א לי' לומר תן לי מעותי ולכך הקשו קושיתם וע"ז תירץ להו ר"פ דאנא מי שפרע קאמינא כלומר דהוצרכתי לפסיק ביניהם על זה דאם ירצה המוכר לחזור אי יטול כהשתא ובאם הלוקח רוצה לחזור אי יטול כמעיקרא ולא כמו שאתם סבורים דהוראתי הי' הוראת היתר ואיסור לענין רבית ודוק:

עוד בגמ' א"ל רבינא לר"פ ממאי דרבנן היא כו' דלמא ר"ש היא כו' אבל לרבנן כו' ע"כ. נראה לומר דמש"ה קדחיק נפשי' לאוקמי כר"ש משום דאי כרבנן ולא שאני לרבנן בין חד תרעא או תרי תרעא לעולם מקבל עלי' לוקח מ"ש וא"כ הא דפליגי רבנן ור"ש לעיל בהזהב מיירי בין בחד תרעא ובין בתרי תרעא א"כ הוה קשה לי' למה לא פליג ר' יהודה לעיל אשניהם ולמה נטר עד הכא אלא ודאי סב דרבנן דפליגי לעיל אר"ש לא מיירי אלא בחד תרעא ולהכי לא פליג ר"י לעיל דהתם מיירי בחד תרעא ובחד תרעא מודה ר"י דמקבל הלוקח עליו מ"ש. ומהדר לי' ר"פ אימור דאמר ר"ש בחד תרעא כו' כלומר לעולם אימא לך דלא שאני לרבנן בין חד תרעא או תרי תרעא לענין מ"ש והא דלא פליג ר"י לעיל אפלוגתא דרבנן ור"ש זהו משום דבאמת מ"מ לא מיירי התם כ"א בחד תרעא דהלא ר"ש מודה בתרי תרעא וא"כ לא הוה אפשר לר"י למפלג התם הואיל דהתם לא מיירי בתרי תרעא דוק היטב ותמצא כי נכונים דברי ונראין יותר מן כל הפירושים. ובאמת על פירוש ה"א דתוס' קשה לי דא"א דניחא לי' לאוקמי כר"ש טפי דהשתא לא הוה אלא שני מחלוקות דרבנן דר"ש אתי' כר"י אבל אי מתני' אתי' כרבנן איכא שלש מחלוקות בלי פסק כו' עכ"ל וא"כ ע"כ נאמר דמהדר לי' ר"פ דאכתי לא הוה אלא ב' מחלוקות בלא פסק דהיינו רבנן ס"ל כר"ש בלי פסק והל' אכתי נימא דניחא לן לומר דמתני' אתי' כר"ש מלמימר דאתי' כרבנן דאי אתי' כר"ש לא הוה לן בחזרת הלוקח כ"א ב' מחלוקות דרבנן אתי' כר"י לגמרי והשתא הוה לן ג' מחלוקות בחזרת הלוקח דלרבנן בין בחד תרעא ובין בתרי תרעא מקבל עלי' מ"ש ולר"ש בחד תרעא אינו יכול לחזור ובתרי תרעא מקבל מ"ש ולר"י בתרי תרעא אפי' מ"ש לא צריך ודוק היטב: