כוס הישועות קיד

לנפשם בהקפה במקום הזול דע''י מעות של אלו יתגלה להן השער דפירות ויקחו יותר בזול מאשר אם לא הי' בידם מעות והיו לוקחין הכל בהקפה דלא הי' מתגלה להם השער ויוצטרכו ליקח ביוקר הואיל דלא ידעו היאך השער ובזה א"ש נמי דלא קאמר נמי א"ב תגרא ישן ודוק היטב ותקרב את דברי:

עוד בזה ראיתי באלפסי דגריס והחמרין מעלין ממקום היוקר למקום הזול וכפי אותה גירסא נ"ל לפרש בדרך אחר דרוצה להתיר בחמרין אשר אסרו לאדם אחר וכדאמר ברישא דברייתא ברשות לוקח אסור אם נותן במקום הזול כפי מה ששוה במקום היוקר אבל החמרין מותרין לעשות כן הואיל דבלאו הכי הם הולכים לאותו מקום עם שארי פירותיהם ושאל מ"ט דסוף סוף נותנים יותר מאשר הן שוין באותו מקום ותירץ דניחא להו דמגלו להו תרעא פירוש המוכרים אשר הן לוקחים מהן מגלים להם התרעא שבמקום היוקר הואיל שהם רוצים שישלמו להם הסחורה באותו מקום כבמקום היוקר וא"כ ודאי שיצטרכו לגלות להם השער שבמקום היוקר ובזה א"ש שסמכה ברייתא דין דחמרין לכאן הואיל דמתירין בהו מה דאסרינן ברישא לאדם אחר וגם א"ש הא דאמרה הש"ס דמגלו להו תרעא כאלו ודאי לן דמגלין התרעא ובמה שכתבתי ודאי כן הוא. ולפי פי' הזה נראה דהא דאמרה הש"ס א"ב תגרא חדתא קאי על המוכר אשר הם לוקחים ממנו ודוק גם יש לפרש דקאי על דין ב' דברייתא דבדאמר אני אעלה לך פירות שבמקום פלוני דאם אין לו פירות באותו מקום אסור וקאמר דבחמרין מותר אף שאין להם פירות באותו, מקום וא"כ פירושו הכי לפי גירסא דילן והחמרין מעלין כו' היינו שמותר להן ליתן פירות במקום היוקר כאשר קבלו במקום הזול למשל אם קיבלו במקום הזול יו"ד סאין מותר להם לומר אנחנו נחזיר לך יו"ד סאין במקום היוקר ואם לא נחזיר לך היו"ד סאין שם נשלם לך כפי שיויין דמקום היוקר ושואל מ"ט ומהדר ניחא להו דמגלו להו תרעא פירוש המוכרים שבמקום הזול מגלים להו תרעא דמקום היוקר יותר כדי שבאם לא יהי' להם שם פירות דישלמו להם המעות כפי אותו שער וק"ל:

בתוס' ד"ה החמרין מעלין כו' וא"א לומר כן דלעיל בטרשא דרב חמא כו' לכאורה מכל זה לא אריא להקשות על רש"י דשם מיירי בדקיץ כדאיתא בתוס' עצמם שם דף ס"ה ע"ב בד"ה והלכתא כרב חמא ע"ע ודוק:

בד"ה מ"ט כו' ור"ח פירש דאפי' שכירות כו' ומ"מ נראה דמודה כו' ולי נראה דר"ח סבר כרש"י דהחמרי' היו מקבלין עליהם אחריות הדרך וא"כ ודאי הי' צריך להטעם דגלוי תרעא וכן מצאתי בב"י דר"ח סבר בהא כרש"י ז"ל ע"ע, אך קשה לדעת ר"ח דא"כ מאי מקשה הש"ס ונשקול שיתא דלמא התם איירי דלא הי' נותן שכר עמלם ולכך הוצרך למשבק חדא סאה לשכר עמלם וי"ל:

גם על הש"ס הי' אפשר לדקדק מאי פריך ונקבל שיתא דלמא איירי בתגרא חדתא ורב סבר כר"א וגם זה י"ל ודוק:

בד"ה בתורי כו', עיין לעיל דף ל' מה שכתבתי בזה:

ע"ב בגמ' א"ל אי הוה ידענא דהוה ממושכן למר לא הוה זבנינ' לי' השתא כו', לכאורה יש לדקדק מאי נפקא לן בזה שאמר לי' רבא אי כו' ואפשר לומר דמזה מוכח לקיים דברי רש"י ז"ל דמשמע מדבריו שכבר נתן רבא כל דמי שווי של הבית להנכרי ולא נשאר לו מאומה בידו לשלם לרב מרי ולא כתוס' ואי הוה עדיין מעות בידו לסלק מהם את רב מרי אזי הוא כלוה מן רב מרי ומשכן לו הבית והי' אסיר לרב מרי לדור בו בחנם וזה שמעינן מדאמר רבא אי הוה ידענא כו' ואי איתא דלא נתן רבא כבר כל המעות דמי שוי' של הבית להנכרי רק שביק בידו כפי מה שלוה מן רב מרי כדי לסלק את רב מרי מן אותו מעות א"כ ע''כ דאמר לי' בהדיא דמן אותו מעות יסלק רב מרי מן הבית אשר מישכן לו והיאך יאמר א"כ אי הוה ידענא והרי שפיר ידע הכל והנה נראה לפרש על דרך הזה ולומר דרב מרי טעי בגופא דעובדא ולא בדין דאיהו הוה סביר דלא נתן רבא כל המעות לנכרי רק שבק בידו כפי מה שחייב לו הנכרי לסלוקי ולכך הוצרך להביא דמי השכירות לרבא ורבא השיב לו דלא נעשה כן כי כבר נתן כל דמי שווי' ולכך אמר אי הוה ידענא כו' כלומר לא כמו שאתה סובר דלא נתתי כל המעות דהלא אם הייתי יודע דהוה ממושכן לך לא הוה זבנינא וק"ל:

עוד בגמ' רבינא הוה יהיב כו' ושפכי לי' טפי כו' א"ל מי שרי כו' כדי שלא תקשה היאך לא ראה רבינא מאי דמפורש לקמן במתני' וז"ל לוה הימנו והי' משלח לו ואומר לו בשביל מעותך שהי' בטילות אצלי זו היא רבית מאוחרת דמשמע דוקא בדאמר לי' בשביל מעותיך אבל בדשתיק לא י"ל דבאמת דרבינא לא מטעם איסור רבית לחוד קשאל שאילתי' רק הואיל דקרקע אינה שלהן א"כ סבר דאחול' דידהו לאו מחילה היא עד דמהדר לי' רב אשי ובזה תוכל ליישב היטב הצעה דש"ס וק"ל:

בתוס' ד"ה דסתם משכנתא שתא כו' וחשיב כמכר אצלו כו' הנה לדעת רב אלפס ז"ל ושארי פוסקי' דסוברים דאפי' באתרא דלא מסלקי לא אכיל אלא בנכייתא א"כ לא יצדק מעשה דרב מרי דאמר סתם משכנתא והוה כאתרא דלא מסלקי ומאי אהני' דהוה כמו באתרא דלא מסלקי דמ"מ לא יאכל אלא בנכייתא ואיהו לא אתני ודאי כן עם הנכרי ויש ליישב לדעת אלו גאונים דה"ק רב מרי דסתם משכנתא שתא וא"כ לא היה ביכולת דנכרי למכרו באותה שנה ולא חל המכירה כ"א אחר שנה ולכך לא הוצרך ליתן דמי השכירות של שנה אחת ודוק. ובזה יסתלק ג"כ קושיא עצומה מהרשב"א דסבר באתרא דלא מסתלקי לזמן מה ואפי' אם יהי' בידו אחר אותו זמן נקרא עדיין אתרא דלא מסלקי ונשאר לו כח היתר וא"כ גם כאן הי' מקום לומר דאפי' אחר השנה היה מותר לרב מרי לדור בו בחנם ואף גם הוא כתב בפירוש דסתם משכנתא שתא נקרא אתר' דלא מסלקי ועי' בב"י סי' קע"ב אבל במה שכתבתי א"ש ודוק:

בתוס' ד"ה התם בידו כו' תימא כו' ה"נ אם יש לו יין הוה בידו כו' וי"ל דהכא אין בידו כשער הזול כו' לכאורה נראה דמ"מ אם יש לו יין באותו פעם אשר נשלח למזבן לי' יין מודה ר"א דמשלם לי' כדקאזיל אפרוות' דולשפט דהלא ודאי דזה נקרא בידו הואיל דיש לו יין וכתב האשר"י ומיירי כשהתנה עמו שאם לא יקנה שימציא לו יין משלו דאי לאו הכי הא ק"ל המבטל כסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומות כו' ע"ע וא"כ למה לא נחייב ליתן לו יין משלו הואיל דהי' לו יין באותו פעם. אבל א"כ ק"ק מאי קאמר ר"א אפי' יין סתם נמי לא דהוה אסמכתא דמנ"ל לר"א דלא איירי רב חמא במאן דלא היה לו יין וא"ת דא"כ בי, זה נמי דזה אינו דודאי ביין זה הוה אסמכתא אפי' הי' לו יין דמי יימר דמזבני לי' זה היין בעצמו וי"ל ודוק:

דף ע"ד ע"א אמר רבא הני בי תלתא כו' וזבן לחד מנייהו וכן לכולהו כו' אבל צר וחתים אינש אינש לחודי' למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן ע"כ הנה מצינו בפוסקים חלוקי דעות במילתא דא דלדעת הרמב"ם אף דהשליח גמר בלבו לקנות לחד מנייהו לית לן בה הואיל דהמעות מעורבבים. ובצר וחתים כל חד לחודי' אף דהוה דעת השליח לקנות לכולם הואיל דלא זבן אלא מצררא דחדא זכה בה בעל המעות ההוא והאחרוני' ז"ל כתבו לדעת הרמב"ם אפי' אמר בפירוש דבריו לית לן בה וא"כ צריכנא לפרש לדעת הרמב"ם הא דאמר בסיפא למאן דזבן זבן היינו מאיזה מעות דזבן דאחר זה אנחנו הולכי'. גם הי' אפשר לומר דרך ב' דבסיפא מצריך תרוויי' דהיינו אף שקנה ממעות האחד לית לן בה הואיל דלא אמר דזבן לי' לחודי' וברישא לא אכפת לן בדעתו. אבל הטור כתב בשם ר' ישעי' והסכים עמו ג"כ דאם היו מעורבבים וזבן לחד מנייהו דהיינו דפירש דאינו רוצה לקנות כ"א לחד מנייהו למאן דזבן זבן אפי' בשהיו המעות מעורבבין ועד כאן לא אמרינן הכא דזבן לכולהו אלא אם לא פירש אבל אם פירש הרי חזר משליחתו ויש לו רשות על כך ע"ע. ולדעתו ז"ל צריכנא לפרש הרישא דאמר וזבן לחד מנייהו אינו ר"ל דפירש כך רק דקנה נגד מעות של אחד מהן בדקדוק ומשום כך ה"א דיהי' לאותו