כוס הישועות קיג

הש"ס על אוקימתא דרב איקא מאי למימרא או על אוקימתא דר"פ דלמא הברייתא קמ"ל בזה דאיני מותר כ"א בהעמידו ודיוקא קמ"ל וי"ל:

בתוס' ד"ה כגון שנשא ונתן כו' אומר ר"ת כו' אלא מיירי נמי שנטל ונתן כו' ע"כ וא"ת א"כ מאי האי דאמרה הש"ס מ"ד נכרי גופי' אדעתא דישראל גמיר ויהיב קמ"ל ואי כדעת ר"ת הלא אפי' גמיר ויהיב אדעתא דישראל ל"ל בה הואיל דאין שליחות לנכרי אפי' לחומרא וי"ל דה"ק באמת קמ"ל אפי' גמיר ויהיב אדעתא דישראל ל"ל בה הואיל דאין שליחות לנכרי ואל תתמה על זה לומר דאין זה הסוגיא דש"ס בשום מקום כי בכל מקום הקמ"ל סותר דברי הראשונים לגמרי דהלא תמצא כן לעיל בש"ס דף ס"ו ע"א ע"ש בתוס' ד"ה קמ"ל וק"ל. אבל אי קשיא הא קשיא לכאורה על דברי ר"ת עצמן אשר מסיים וקמ"ל דלא אמרינן אדעתא דנכרי גמר ומקני לי' דמשמע בהדיא דאי הוה מקני לי' אדעתא דנכרי הוה מותר ולמה כן הלא אין שליחות לנכרי קיימא לן השתא ודבריו א"א לפרש כדפרישנא בש"ס מדקאמר דלא אמרינן כו' דבמאי דכתב תיבת דלא ודאי אין משמעותי' הכי וק"ל. גם י"ל דאי הוה אמרינן אדעתא דנכרי גמר ומקני אף דקיימא לן אין שליחות לנכרי לא הוה אסור בזה הואיל דישראל גמר ומקני אדעתא דנכרי ולא אדעתי' ואף במאי דגמר ומקני אדעתא דנכרי לא עביד מידי דיהי' ביד ישראל השני בתורת הלואת גוי מ"מ לא הוה נמי בידו בתורת הלואת ישראל דהרי ישראל הראשון מעולם לא נתן המעות בידו אדעתא דידי' דלהוי הלואה בידו מידו ואדעתי' כ"א על דעת הנכרי וא"כ לפי זה אי הוה אמר ישראל הראשון לישראל הב' בפירוש דנותן לו אדעתא דנכרי ולא אדעתי' הוה מותר באמת אבל השתא דלא אמר בפירוש כן מסתמא אמרינן דאדעתא דידי' נתן לי' והוה הלואתי' בידי' דישראל ולכך אסור ודוק:

אבל קשה לי דא"כ רישא דסיפא דאמרה מצאו ישראל אחר ואמר תנם לי כו' מותר מאי אריא דאמר תנם לי ובלא העמידו אצל ישראל אשר נתן מידו לידו הלא אפי' בהעמידו אצל ישראל ונשא ונתן מידו ליד ישראל השני נמי מותר אם אמר בפירוש דעל דעת הנכרי נותן לו וא"כ ה"ל לומר רבותא טפי:

גם יש לדקדק קצת על מאי דקאמרו לר"ת דקמ"ל בסיפא דלא אמרינן כו' הל"ל דקמ"ל בסיפא דאף דנותן הרבית לנכרי אסור וכדכתבו התוס' לעיל ד"ה מצאו ישראל אחר כו' וי"ל:

גם יש לדקדק לדברי ר"ת מנ"ל לפסוק בתן לפלוני ישראל והפטר לחוד דלא מהני מדלא מצא למיקם באוקימתא אחרינא כ"א בנשא ונתן דלמא משום סיפא דברייתא לא הוה אפשר למיקם כן דא"כ סיפא מאי קמ"ל בדפטרו ישראל לנכרי דאסור דלעולם מוקמינן הסיפא כרישא לדעת ר"ת ודוק ומ"מ מצאתי נייח קצת לפי פירוש ר"ת יותר מן פירש"י ור"ח דלדידהו קשה על מתני' דילן וגם לברייתא דכייל כללא מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת נכרי אבל לא מדעת ישראל ולא מרמז לן שום דבר מן הדין המפורש בברייתא בסיפא אבל לפי פירוש ר"ת א"ש וק"ל:

דף ע"ב ע"א בגמ' במאי קמפלגי ר"מ סבר קנסינן כו' הנה לכאורה יש לדקדק מאי האי דשאיל במאי קמפלגי וכי לא כתוב בהדיא בברייתא דר"מ סבר קנסינן ורבנן סברי לא קנסינן. ונראה דהשואל הי' מסופק במאי ובאיזה שטר קמיירי אשר פליגי עליו אי מיירי בשטר שיש בתוכו מפורש הרבית או אי מיירי בשאין מפורש בו הרבית ואי הוה מיירי בשאין מפורש א"כ הי' אפשר לומר דלא קנים ר"מ היתירא אטו איסורא רק הכא קניס משום גזירה שמא יגבה בו הרבית אחר שאין מפורש בו הרבית ואי מייר בשטר שמפורש בו הרבית א"כ ע"כ טעמי' דר"מ דקנס היתירא אטו איסורא ולכך שאל במאי קמפלגי כלומר באיזה שטר ומאיזה טעם קניס ר"מ ומהדר לי' דר"מ קניס היתירא אטו איסורא כלומר דפליג בשטר אשר מפורש בו הרבית ואפ"ה קניס ר"מ וק"ל:

והנה לדעת הריב"ם דסבר דעדים אינם פסולין וגבי נמי לר"מ מבני חורין י"ל בדרך אחר דשאלתו הי' במאי קמפלגי והיינו דהי' מסופק אי קנסינן דלא גבי כלל אפילו מבני חרי או אם אמרינן דממשעבדי הוא דלא גבי הואיל דהשטר עשה את האיסור דעיקר העבירה נעשה ע"י השטר וכדאיתא בתוס' ד"ה שטר שיש בו כו' ומהדר לי' דר"מ סבר קנסינן היתירא כו' והיינו אותו דבר אשר עשה האיסור אבל מב"ח מיהו גבי. ולדעת התוס' דסבירא להו דאיני גובה אפי' מבני חרי אפשר א"כ לומר דשאלתו הי' בדברי רבנן אי סברי דלא קנסינן כלל וגבי ממשעבדי או אי אמרינן לדידהו ומהדר ליה דרבנן סברי דלא קנסינן היתירא אטו איסורא כלומר דלא קנסו כלל וק"ל:

בתוס' ד"ה שטר כו' עד ועוד נראה דאפי' יש עדים אחרים כו' א"ה קניס ר"מ דהכי משמע דאין גובה קרן דומיא דרבית ע"כ ובזה ניחא דנקט ולא את הרבית ומקמ"ל בזה דלא גבי הרבית אלא דבא לאשמעינן דקרן דומיא דרבית וק"ל:

בא"ד ותימא דאמאי כו' אע"פ שאין מרויחין כו' וקושיתם הוא בין לדבריהם בין לריב"ם ובתירוצם דלמטה מתורץ נמי לריב"ם ק"ל. וכתבתי זאת לאפוקי ממה דכתב מהר"ל ע"ע ודוק:

בא"ד יי"ל דאיירי הכא ברבית דרבנן כו' א"נ אפי' ברבית דאורייתא יש להכשיר כו' ודאי דהוצרכו לתירוץ האחרון דאי הוה מיירי דוקא ברבית דרבנן א"כ מאי הוצרכו לתרץ בש"ס על ברייתא דשטרי חוב המוקדמין דבמחלוקת שניי' לר"ל ולר"י משום גזירה נימא דהכא שאני ברבית דלא עבר כ"א אדרבנן לכך הוצרכו לתרץ דמיירי לעולם ברבית דאורייתא כו' ועדיין יש לדקדק דמ"מ מנ"ל לש"ס להקשות וגם ר"ל ור"י למה לא מתרצים דהברייתא מיירי ברבית דרבנן וא"כ לא קשה מידי ודוק:

בא"ד אבל קשה ההיא דשטרי חוב כו' וי"ל כגון שיש עדים שמעידים עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות כו' גם ע"ז קשה דמ"מ מנ"ל להקשות מאותה ברייתא על ברייתא דרבית דלמא אותה ברייתא מיירי בעדים שלא היו אנוסים מחמת נפשות ולכך השטר פסול מחמת עדים הפסולים ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה יזיף מלקוט כו' ואע"ג דמצי למזבן כו' ובזה א"ש מה דמתרץ בהע"ב זילא בי' מילתא למיזף מלקוט וק"ל:

ברש"י ד"ה אין פוסקים על חדשות מארבע כו' משמע אבל אם רוצה ליקח אותן כמו שהן השתא מותר ואין כן דעת הרמב"ם אלא אף אם רוצה ליקח אותן השתא אסור משום דזה לא נקרא יצא השער הואיל ולא יצא עדיין על הישן מארבע ע"ע וכן הסכימו רוב הפוסקים:

בגמרא ת"ר המוליך חבילה כו' ברשות מוכר מותר ברשות לוקח אסור. הנה הואיל דלא ראינו בפירוש רש"י דאינו מותר כשהוא ברשות מוכר כ"א בשנותן לו שכר עמלו ומזונו כדכתבו תוס' ז"ל ש"מ דלית לי' לרש"י ז"ל דצריך ליתן שכר עמלו ומזונו כאן ונראה לתת טעם לדבר דאף דנותן לו כדרך שמעלין במקום היוקר מ"מ מיירי שיצא השער שבמקום היוקר ולקח ממנו כפי אותו שער ודעת הלוקח הוא למכור החבילה עוד יוקר מן אותו שער וא"כ כי טרח הלוקח בדידי' נמי קטרח וק"ל:

דף ע"ג ע"א באותה ברייתא המוליך פירות ממקום למקום כו' ואני אעלה לך כו' אם יש לו פירות באותו מקום מותר כו' נראה דצריך להיות לו פירות דוקא כפי הסך שמקבל ממנו במקום זה ולא אמרינן דהוה די אם יש לו אפי' סאה א' כדאמרינן לקמן באבד המפתח דהכא שאני הואיל דאין לו פירות באותו מקום ובזה א"ש דאשמעינן בברייתא מה דלא שמעינן במתני' דלקמן וכר"י דלקמן ודוק:

שם באותה ברייתא והחמרין מעלין במקום היוקר כבמקום הזול ואינן חוששין מ"ט ניחא להו דמגלו להו תרעא כו' נראה לפרש הא דמגלו תרעא בע"א ממה דפרש"י ז"ל דהנה איתא לעיל דף ס"ג ע"ב זוזי דאינשי אינהו עבדי ליה ספסרותי' ועיין פירש"י שם וא"כ שפיר קאמר הכא דע"י שיש להן מעות בידם משתכרין הן הרבה אף מה דיקחו הן