כוס הישועות קיב

ומן הדין לא ה"ל ליקח בשכר כ"א תילתא הואיל דבהפסד אינו מקבל אלא פלגא כתיקון חז"ל וא"כ חשדיה בדבר דנקרא מחמת כן רשע. ובמקום אחר אמרינן כל הפוסל במומו פוסל וא"כ זה שנחשד ממנו בכך והוא יודע שאין בו מדה זאת עליו לחשוב דזה אשר קראו אותו כן הוא עצמו מתנהג במדה זאת וא"כ יש לו רשות לשרוף לשליש תבואתו הואיל דלאו דילי' היא ודוק כי יש להוסיף על דברי עוד רק קצרתי ופתחתי לך מקום דלא יהי' דברי הגאון זרים מאוד בעינך:

בד"ה הא חזינא כו' וא"ת כו' א"נ לר"ע פריך דדריש בסוף מכות עושה אלה עושה אחת מכל אלה לא ימוט ע"כ הנה באתי לפרש דברי תוס' האלו כמין חומר ובזה יסתלקו מעליהם כל הקושיות אשר רבים מקשים עליהם ועל דברי מהרש"ל אשר בא לפרש דבריהם ע"ע. ואומר דהנה תוס' ז"ל לא סיפק להו תירוץ הראשון משום דהוה קשה להו דא"כ אמאי נטר המקשה עד הכא והקשה על דברי הרשב"א ולא הקשה קושיתו על הקרא לומר הא קחזינא כו' לכך באו ותירצו דלר"ע פריך כו' וכדי שלא תקשה לך דמ"מ קשה דה"ל להקשות כן על ר"ע זולת דברי הרשב"א דהכא וגם לכאורה קשה מנ"ל א"כ דרשב"א אית לי' הא דר"ע דמקשה כן עליו לכך אומר דבאמת זולת הא דרשב"א לא הוה קשה לי' מידי על ר"ע לומר הא קחזינא כו' ור"ע אית לי' דעושה אחת מכל אלה לא ימוט דסבר דע"כ לא קאמר ר"ע כן אלא באדם דעושה אחת מכל אלה והיינו למשל דיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית או יושב בדין והיה יכול ליקח שוחד ואינו נוטל ואם עושה אחת מכל אלה ושארי דכתיבי בקרא לא עבר עלייהו ואפי' דלא קיימינהו נמי אפ"ה לא ימוט משא"כ חכמים דפליגי על ר"ע אית להו דצריך לקיים כל הני דכתיבי בקרא ולא די במה שמקיים אחד מהן ועל השאר לא עבר וגם לא קיימינהו. וא"כ לא הוה קשה לי' מידי על ר"ע לומר דהא קחזינא דלא מוזפי וקמתמוטטי דדלמא משום שארי עבירות דכתיבי בקרא והיינו דנטל שוחד ועד כאן לא קאמר ר"ע אלא בדלא עבר אשארי כדכתבנו לעיל אבל השתא דראה מדברי רשב"א דר"ע אית לי' בדקיים את זאת היינו דמלוה מעותיו שלא ברבית אף דעובר אשארי דנוטל שוחד כו' לא יתמוטט הואיל דאמר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית לא יתמוטט והאי ודאי לא אתא כרבנן דפליגי אר"ע ואית להו דצריך לקיים כל הני דכתיבי בקרא דאל"כ למה נקט הרשב"א רבית טפי משארי דברים הואיל דמיירי ע"כ דמקיים גם השאר אלא ודאי דאתיא כר"ע ואכתי יש לדקדק עליו הואיל דאית לי' לר"ע דעושה אחת מכל אלה לא יתמוטט מ"ש דנקט רשב"א הלואה יותר משארי הל"ל כל הדן ואינו נוטל שוחד לא יתמוטט אלא ע"כ לומר דבהא מילתא עדיף במה שמקיים הלואת רבית יותר במה שיקיים השאר דאלו השאר א דמקיים א' מהם לא נאמר עליו דלא יתמוטט אלא א"כ בתנאי שלא יעבור גם אשארי כדכתבנו דהוה ס"ד דדי' מעיקרא משא"כ במלוה מעותיו שלא ברבית אף דעובר בפועל אשאר לא יתמוטט ולכך כייל ותני כל המלוה כו' לא יתמוטט כלומר אפי' עובר אשארי ולכך מקשה השתא שפיר והא חזינא דלא מוזפי ברבית וקמתמוטטים ואי משום דעובר אשאר הלא מוכח השתא דלית לן בה הואיל דמלוה מעותיו שלא ברבית ודוק היטב ותמצא נחת ותראה כי כנים דברי:

ומה דמסיים עוד הרשב"א הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטים יש לומר נמי דבהא מילתא גריע נמי הלואת רבית, משארי דכתיבי בקרא דאלו שארי אף דעובר על א' מהן אם אינו עובר גם על השאר אינו ודאי דמתמוטט משא"כ בהלואת רבית אף דאינו עובר כ"א עליו ואינו עובר אשאר אפ"ה מתמוטט ובמאי דעדיף הלואת כסף בלי רבית משארי מצות כן גריע נמי אם עובר עליו מאם עובר אשארי מצות. כן אפשר לומר זה ולא בהוכחה כולי האי אבל במאי דכתבתי תחלה לא יתמוטט:

בתוס' ד"ה או לעקר כו' וא"ת כו' וי"ל דה"א כו' א"נ אי לאו דכתיב כו' ובזה יתפרש היטב ג"כ הא דמהפך הש"ס למדרש ראשון מאי דכתיב בקרא אחרון אבל למאי שכתבו ז"ל א"ש דממשפח' גר נלמד הפירוש דעקר אבל אי הוה אפשר לתרץ כאותו תירוץ אשר דחו ז"ל לא הוה א"ש גם זה וק"ל:

בד"ה אינו עובד לא את הבן ולא את הבת אגב בן נקט בת כו' ובזה א"ש דלא תקשה השתא בן אינו עובד בת מבעיא וק"ל:

בד"ה לא תרבי כלבא משום לזות שפתי' בעלמא כו' שלא נחשדו כו' ובזה א"ש דנקט טפי כלבא משאר בהמות וק"ל:

ע"ב בגמרא בשלמא סיפא לחומרא כו' נראה דאפשר לומר דאי לאו דסיפא לחומרא כלומר דלא ראינו דמחמיר בסיפא במקום דליכא רבית מדאורייתא דאפ"ה אוסר הואיל דמתחזי כרבית לא הוה קשה לי' על הרישא דהוה אפשר לי' לפרש הרישא בדאמר הנכרי לישראל תן לפלוני ישראל והפטר ולא הניחם ע"ג קרקע רק דישראל השני נטלן מיד ישראל הראשון ואעפ"כ מותר הואיל דפטרו הנכרי אבל השתא דחזינן דסיפא לחומרא אע"ג דלא הי' רבית דאורייתא אפ"ה מחמירין הואיל דמתחזי כרבית וא"כ א"א לפרש הרישא דאמר תן לישראל והפטר דה"נ הואיל דמיד ישראל קיבל המעות נראה כנותן לו רבית וכדאיתא בתוס' ד"ה בשלמא כו' וא"כ א"א לאוקמי הרישא אא"כ בהניחה ע"ג קרקע או בנשא ונתן וע"ז קשה לי' מאי כמימרא אבל אי הוה מיירי בתן לישראל והפטר לא הוה קשה למימר' דזה הוה חידוש בודאי דמותר ואפי' דמתחזי כרבית וכדפסקינן השתא באמת וק"ל:

גם הוה אפשר לומר דשפיר ידע תירוצו דרב אשי דכי אמרינן אין שליחות לנכרי ה"מ בתרומה כו' אבל ע"ז הוה קשה לי' דא"כ סיפא ל"ל השתא ברישא דהוה לקולא אמרינן יש שליחות לנכרי סיפא דהוה לחומרא לכש"כ אלא ודאי דאית לי' אין שליחות לנכרי בכל מקום וסיפא לחומרא אמרינן דיש שליחות אבל לא לקולא וא"כ שפיר קאמר בשלמא סיפא לחומרא כלומר דאי לאו הסיפא הוה אפשר לומר דיש שליחות לנכרי אבל השתא דחזינן מסיפא דלחומרא אמרינן כן ולא לקולא לכך קשה. וא"ת דא"כ לישנא ראשון דרב אשי היאך מתוקם דא"כ סיפא ל"ל כנ"ל דיש לומר דאי לאו הסיפא ה"א ברישא דוקא אמרינן דיש שליחות לנכרי משום דאנן לדידהו אמרינן יש שליח אבל בסיפא דיהי' הנכרי שליח לישראל לפי מאי דמפרש רש"י (ולא לפי מאי שפירשו תוס') לא אמרינן דיש שליח. ובזה מתורץ קצת במאי קמפלגי התרי לישני אליבא דר"א וכי יפלגו אי אמר ר"א כי אמרינן כו' ה"מ אינהו לדידן כו' וכי חד מנייהו משקר אלא באמת דר"א אמר כן בין ללשון א' ובין ללשון ב' רק דלשון הראשון הי' מפרש דה"ק אי לא הוה תני הסיפא הוה אמרינן כן אבל באמת ס"ל לר"א דיש שליחות לנכרי בכל אנפי ולשון ב' ס"ל דלקושטא קאמר ר"א כן ודוק:

ודע דהא דאמרה הש"ס דכל התורה כולה נמי מתרומה גמרינן לה היינו לומר דילפינן כל התורה כולה מתרומה לענין זה דאין שליחות לנכרי אבל הא דשליח של אדם כמותו לא ילפינן ממנה רק מגירושין דכתיב בי' ושילחה ועיין בקדושין ודלא כמשמע מדברי רש"י ז"ל וגם ברש"י אפשר לדחוק ולפרש כזה וק"ל:

והא דטעה רב אשי בדבר הזה אפשר לומר משום דראה דכתב לן הקרא בגירושין דשליח של אדם כמותו ולא ילפינן מתרומה ש"מ דלא ילפינן מידי מתרומה והא דאמרה הש"ס דהא דר"א בדותא היא היינו משום דודאי הא דיש שליחות לישראל לא הוה אפשר למילף מתרומה דשאני תרומה הואיל וניתן באומד ובמחשבה כדאיתא שם בקידושין משא"כ מה דאין שליחות לנכרי ילפינן שפיר מהתם דמה התם דניתן באומד ובמחשבה אין שליחות לנכרי הכא לכש"כ דלחומרא יש למילף שפיר מהתם כל התורה כולה. ולשון השני דר"א אית לי' דבהא לא טעה ר"א דנהוי גוי נעשה שליח לישראל דמסברא מוכח דלא נעשה דבמידי דלא שייך בי' לא נעשה נמי שליח והרי אינו בתורת גיטין וקידושין כדאיתא שם בקדושין ג"כ משא"כ אנן לדידהו סבר דנעשין שליח ודוק:

וראיתי ברא"ש דכתב דאפי' כתב ישראל השני שטר לגוי על עצמו אפ"ה אסור מדלא מצי הברייתא למצוא היתר כ"א בהעמידו אצלו וא"כ יש לדקדק קצת מאי מקשה