כוס הישועות קי

מה דאמר רב מותר שליש לאו דוקא קאמר אלא אפי' מותר החצי ובכל מה שיאותו ואף דאפשר דילך לביתו ריקן לית לן בה וא"כ שפיר עביד הטור ז''ל דלא פירש בהדי' דהלא מדבריו ראינו ג"כ דכל מה שיאותו בהן ש''ד ודוק מה שהביא מרן הב''י בשם התשובה מיתום א' הניזון מן הלוה ואח"כ בא לתבוע חובו דהיתום נאמן ופסקו בש''ע וכתב עליו הט''ז שלא הבין מה שאמר. ונ"ל דמיירי דאחד הי' חייב להיתום בשטר ולאותו איש הי' הלואה מה ביד איש אחר ואמר לאותו איש אשר חייב לו שיזון את היתום והי' סביר שעי"כ ינוכה דמי המזון מן חוב שלו אשר חייב הוא ליתום ובבואו היתום לתבוע חובו מן הלוה שלו אמר שינוכה דמי מזונות מן החוב והיתום טען שלא קיבל מהלוה כלום וע''כ אמר שהיתום נאמן דהוה דומי' דבעה"ב וחנוני ופועל דמפסיד בעה"ב והכא אפשר שאפי' שבועה לא צריך היתום לעשות בשמיירי דיש לו שט"ח או אפשר דקטן היה היתום וק"ל:

מה שהביא רבינו הטור את דברי הרמ"ה דבאינש אחרינא דיינינן לשטרא כפשטא והוה שטר שיש בו רבית כו ואם יש בו ריוח לא יקבל כלום כו' נ"ל דהאי לא יקבל כלום קאי אהמקבל והיינו לומר דאינו מקבל כלום בשביל שכר טרחתו הואיל דדיינינן לשטר כפשטא אבל זה א''א לומר דהאי ולא יקבל כלום קאי אנותן דא''כ נאמר למה לא יקבל כלום מהריוח ולמה לא יטול השליש לכל הפחות ולמה נקנוס אותו ברבית דרבנן במה דשייך לו וגם למה לא נאמר דיתן לי' כפ"ב ויטול כל חצי הריוח אם ירצה זה הנותן ולמה פסיק ותני דהוה שטר שיש בו רבית אלא ודאי דהא דקאמר דהוה שטר שיש בו רבית לאו משום חובת הנותן קאמר אלא לחובת המקבל דהואיל דהוה אינש דעלמא דיינינן לשטרא כפשטא ולא יקח כלום בשביל שכר טרחתו ואפשר דסביר הרמ"ה דאמרינן בכי הא סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא ולכך גובה הכל ודוק ודלא כמו שהבין הפרישה והש"ך:

עוד בתוס' ד"ה מרא הדרא בעיניה כו' עד ונראה דגריס לי' וה"פ כו' א"נ הי' נותן המרא להוציא כו' כו' אלא נותן השכירות עבור הפחת כו' יש לדקדק קצת א"כ מאי האי דקאמר בש"ס לפי שלא עשאה דמי' מחיים הלא אפי' עשאה דמים מחיים לית לן בה אם מחזיר לו אח"כ הפרה בעצמה דהלא גם בזה יש לומר דנותן השכירות עבור הפחת שנפחת הפרה ע"י מלאכה דנכחשי' בכך כדאיתא בטור י"ד סימן קע"ו וכן מוכח לקמן בתוס' ד"ה דקא מקבלי עלייהו כו' ודוק:

עוד בגמרא אמר רב אגרא ופגרא א"ל כו' שתיק רב כו' נראה דמשום כך שתיק דאיהו הוה כולל כללא אגרא ופגרא אפי' אם מקבל עליו השוכר הפחת דספינה שתפחת במים או דהוה סבר דאפי' מקבל עליו השוכר הזולת ור"ש בא לפרש שמעתי' דרב דאיירי דלא קיבל עליו השוכר כ"א הפחת דלאחר שבירה דומי' דברייתא בפרה ורב קיבל סתם מרבותיו אגרא ופגרא והוה סביר דמיירי אפי' בדקיבל עליו השוכר פחת דספינה ולכך שתיק ודוק:

דף ע' ע"א בגמרא ונהגו בני כופרא אגרא בשעת משיכה ופגרא בשעת שבירה הא דקאמר בשעת שבירה נראה דבא למעט דלא נשיימא כמו שהי' שוה בשעה שנתנו לו וא"כ הוה האחריות דפחת דמים על השוכר וכן הוא בטור וק"ל:

עוד בגמרא אי אגרא לא פחתא כו' הא דלא הוה קשה לי' על ברייתא דלעיל ועל מימרא דרב דאמר אגרא ופגרא משום דשפיר ידע דשם קיבל המשכיר עליו לכל הפחות הפחת דמיו וכן בפרה משא"כ בדודא דהכא דקיבלו השוכרים גם עליהם הפחת דדודא עד שלא ישבר ורב ענן לא העלה לה על דעתו דיש ג"כ בדודא פחת דחוסכ' דנחש' וק"ל:

הא דאמר ר''נ הא אפי' בדיקנני שרי משום דסביר נמי דבדיתמי מותר ליקח אבק רבית ושמע מן ר"ע דאמר משמי' דשמואל דמעות של יתומים מותר להלוות ברבית דמשמע מדבריו אפי' ברבית דאורייתא ולכך הקפיד כנגדו ואמר יתמי כו' אלא ודאי דבאבק רבית קמיירי ושאל לי' גופי' דעובדא היכי הוה וכדשמע המעשה הקפיד עוד כנגדו דהלא מעובדא הלז לא נשמע דמותר להלוות אפי' בא"ר ובא"ר שרי באמת במעות של יתומים ועיין מה שאכתוב עוד בתוס' ד"ה דקא מקבלי כו' ודוק:

עוד בגמרא ת"ר קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע כו'. הנה נ"ל דדוחק הוא לפרש האי קרוב לשכר ורחוק להפסד היינו דאינו מקבל עליו אחריות כלל על ההפסד ויתפרש דה"ק דמתרחק מן ההפסד אם יהי' בו וקרוב לשכר דמתקרב לשכר אם יהי' בו וכדמפרש הג"ת דא"כ דומי' דהכא נפרש על כרחך קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד דהיינו בשיהי' בו שכר מתרחק ממנו ואם יהי' בו הפסד יתקרב אליו וזהו באמת דבר שאין לו שחר דאטו בשופטני עסקינן דמלוה מעותיו ע"ד כן וזהו נקרא חסיד שוטה דרוצה לאבד מעותיו ומאי דכתב על זה בעל הת"ח לא ניחא לי גם כן ואם תפרשהו כמהרש"ל בחסיד דנוטל שליש בריוח ותרי תילתא בהפסד ובחד צד הוה די ע"ע וא"כ ע"כ דיתפרש הא דקאמר קרוב להפסד ורחוק לשכר היינו דמקרב עצמו להפסד יותר מאשר מקרב עצמו לשכר ובזה הוה א"ש במילתא דרשע דמיירי דנוטל תרי תילתא באגר ואינו נותן כ"א תילתא בהפסד אבל א"כ לא הוה א"ש מידת כל אדם דאמר קרוב לזה ולזה זהו מידת כל אדם ושם נפרש ע"כ לפי פירוש מהרש"ל דאמר פלגא באגר ופלגא בהפסד וא"כ אין זה מידת כל אדם דהלא תיקון של חז"ל אינו כן אלא כדאמר רבא לעיל אי פלגא כו' וא"ת דמיירי דנותן לו שכר עמלו א"כ אמאי קאמר במילתא דקרוב לשכר דהוה רשע הלא אם נותן לו שכר עמלו ודאי דמותר גם שם ולא מקרי רשע וגם אין זה במשמע דמיירי בכך. גם לפי מאי דסבר הרמב"ם דתקנת חז"ל הי' דכל אדם צריך לקבל עליו תילתא באגר ותרי תילתא בהפסד א"כ ודאי לא יתכן פירוש דמהרש"ל לכך נראה לפרש דמיירי בנותן לו סחורה או ב"ח בעיסקא ושם שייך שפיר לפרש כל הני גווני ועיין לעיל בשמעתי' דאביי דף ס"ד בתקפה ברשותיך. והכא הכי פירושו דהנה בנותן לו עסקא ב"ח פרה או חמור יש לומר בו דיתרבה הריוח משני צדדים וגם ההפסד אפשר לבוא משני צדדים והיינו דיתזול או דיתכחש מחמת עצמו וכן בשבח איכא הני ב' צדדים וא"כ אם מקבל עליו הנותן ההפסד מצד אחד והיינו אם יתזול לבד או אם יתכחש לבד ורוצה לקבל הריוח הן אם ישבח מחמת עצמו או אם יתייקר זהו מידת רשע דהוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ובזה יתפרשו כל הצדדים היטב וק"ל:

עוד בגמרא א"ל מר היכי עביד א"ל בדקינן גברא כו' הא דשאל לי' רבה לר"י והוא שפיר ידע כבר מאי למעבד בהו אפשר דגם לרבה הוה קשה על תקנתו, קושי' דרב אשי דאמר תינח כו' ורצה לידע תקנה אחרת אם לא ימצא גברא דאית לי' דהבא פריכא ואף ר"י דמהדר לי' מתחלה תקנתו ולא שאיל לי' מר היכי עביד ואח"כ כשסתר תקנתו שאל לי' מר היכי קעביד י"ל דר"י סבר גם מתחלה דשאלתו ודאי הי' אחר דיש לומר דנעשה אחת משתי' והיינו דיהבינן להו זוזא זוזא או דיהבינן להו בהלואה קרוב לשכר ורחוק להפסד ובכל צד מהני ב' צדדים יש למצוא בי' צד טוב וצד רע והיינו בהלואה קרוב לשכר כו' אף דיש בו צד טוב דלא מכליא קרנא מ"מ יש ג"כ צד רע אם יתן אותן לאדם אשר לא מהימן הוא וכן בצד האחר כן וא"כ רבה דשאל לר"י ודאי דשאלתו הוה איזה צד דנבחר בו טפי והשיב ר"י דבצד זה אשר נותנים להן זוזא כו' נבחר טפי וכשהשיב רבה לר"י על ברירתו א"כ דחיקא לי' והלא גם שאלתו הי' כן לידע איזה צד נברר מן הני ב' צדדים וסבר א"כ דרבה יודע עוד צד אחרת שלישי ועל אותה צד עם צד דקרוב לשכר כו' קשאיל לידע איזה ברירה יקח מהן ולכך שאל לי' השתא איזה תיקון אשר יודע זולת הני ב' צדדים והשיב רבה היינו דבדקינן כו' רק דשאלתו הי' אי לא משתכח גברא כו וזהו לחדודי התלמידים: