כוס הישועות קט

דידי' קטרח ולא מחזי כרבית ע"כ לכאורה קשה דמאי בכך הלא בכל מקום דניתן לו בהמה למחצה נאמר ג"כ הואיל דטרח משום מחצה דילי' דהוה הלואה גבי משום דידי' קטרח וכדהקשו תוס' לעיל בד"ה דאמרי אינשי כו'. אם לא דנימא דשאני התם דלית לי' קרן באותה בהמה רק חצי הלואה ומחזי כרבית משא"כ הכא דיש לו קרן. ואף שהוא דוחק לחלק בכך וביותר דנימא דמ"מ יתן לו מותר שליש כדלעיל במילתא דרב ואם היינו אומרים דהא דאמר הכא וחצי מחצה בשל חבירו היינו דנוטל כל החצי של חבירו ולא הריוח לבד מחצי של חבירו הוה א"ש דאז ודאי דנוטל הרבה בשכר עמלו דהלא לפי דרך עסקא לא יבא לו החצי כ"א מהשבח ולא כל החצי דקרן של חבירו. אבל גם זה הוא דוחק גדול דסתמה הש"ס וגם לא מצינו מאן הוא דפוסק או מפרש כן. ומאי דנראה לי לפרש ביותר הוא דהלא כבר נתן לו שכר עמלו מן האם ומן היולדות מתחלת נתינת האם וקיימא לן בין מרובה בין מועט רק דנתן לו בשכרו הוה די וא"כ אפי' יהיה עסקא בידו זמן מרובה לית לן בה דבחד שכר עמלו אשר נתן לו די ודוק:

בתוס' ד"ה אלא שיטה כו' וליכא למימר דהיינו כו' דהא ריבר"י כו' דסבר לה כאבוה פירוש וש"ס מוקי להו בשיטה א"כ גם רשב"ג סבר כריבר"י בבהמות גדולות דאל"כ לא הוה אמר מילתי' בשיטת ר"י. הנה תוס' הכא סברי לפי זה דבמקום שאמר בשיטה אחת אמרו היינו כאלו נאמר דבר אחד אמרו ולא כדכתבנו לעיל ולא כדכתבו הם בעצמם בב"ק פרק הגוזל ד"ה רשב"י כו'. ואי תימא א"כ למה קאמרה הש"ס הנ"מ כו' לימא הלכה כר"י דמיקל מכולהו. והלא כבר אמרנו דדבר אחד אמרו לפי פירושם די"ל דמ"מ לפי ראות העין ר"י מיקל טפי וק"ל:

בד"ה אי משתתפ' כו' תימה כו' ועכשיו כו' יטול חצי הראש הנה מה שדיקדק מהרש"א ז"ל על דבריהם דלמה יטול חצי הראש דבמותר שליש יהי' ד' הואיל דאית לי' חלק בו תמהני בו דהלא כבר כתבו תוס' בדבור שקודם זה דאי לית לי' לדידי' בהמה אין צריך לטרוח בבהמה של שותפות בכל יום אלא כל אחד יטרח ביומו וא"כ הכא נמי דלפי הס"ד דתוס' דהי' לו חלק בבהמה ג' חלקי' א"כ יטרח הוא ג' ימים ור"א יום א' משא"כ בדאית לי' בהמה לעצמו על זה אמרי אינשי גביל לתור' כו' ובכל אשר כתב מהרש"א בזה לית בי' מששא ודוק:

ע"ב בגמ' רב חמא הוה מוגיר זוזי כו' נראה לפרש לפי דברי רש"י ז"ל דהלוה היה מקבל עליו האונסי' ואפ"ה הוה ס"ד דר"ח דשרי משום דסבר דמ"מ אם יחזיר לו הזוזי בעין הוא דחייב ליתן לו שכר מהם אבל אם יוציאן אין נותן לו כ"א הקרן משום דאז היו בהלואה גבי' וא"כ הוה סברא לומר דלא יגרע משכירות דמרא ואפ"ה אמרה הש"ס דלא הוה דומה לזה דמרא לעולם הדרא בעינ' ולא ניתנה מעולם להשואל להוציא משא"כ בזוזי דיוכל לבא לידי הלואה בשיוציאן אחר דנתן לו רשות להוציאן כן נ"ל ליתן טעם לפי פירש"י על ר"ח דלא נשווי' לטועה באיסור רבית כולי האי ודוק:

שם בגמ' אמר רבא שרי לי' לאינש למימר לחברי' כו' כדנדייק' הלשון במאי דלכאורה הוה מיותר תיבת ליה נאמר דמרמז לן בזה מה דאיתא בפוסקים ובאשר"י דדוקא כשמעצמו אמר כן ולא מדעת הלוה וגם שלא ידבר הלוה למלוה אני לא אתן לך אבל פלוני יתן לך לאהבתי באיזה צד מן הצדדים ודרכים אזי נראה כשלוחו ואסור וק"ל:

עוד שם ואמר רבא שרי לי' לאינש למימר לי' לחברי' כו' גם הכא נדייק כן דדוקא אם לחבירו לחוד אמר כן ולא אמר להמלוה כבר נתתי לאדם אחר. גם מאי דאמרה הש"ס באמרו רבנן לר"פ אכיל בריה דמר רביתא ולא קאמר בריה דמר לוקח רבית יש לפרש דמרמז לן מאי דאיתא באשר"י ופסק כן בנו רבינו הטור דדוקא בני הגדול שאינו סמוך על שלחן אביו אבל בנו הקטן המוטל עליו לפרנסו לא ע"ע וק"ל:

ברש"י ד"ה מותר ואין זו רבית כו' יפה הגיה כאן מהרש"ל דמחק הוי"ו מן תיבת שני וק"ל:

בתוס' ד"ה כה"ג כו' עיין מה שכתב הרא"ש לסתור הראי' ועיין בנ"י. גם לכאורה מוכח מהכא סתירה על הראי' מדחזינן דר"פ אמר כבר על מעשה הראשון הכי אמר ר"נ זוזי במאן דפליגי דמי ולמה לא קפסיק בסתם ואמר דאין טענתו טענה אלא ע"כ דהודיע לו כבר טעם הדבר רק הכותי לא הבין עד שפירש לו באחרונה ובכן ראינו דבדעת הדיין הדבר תלוי אם רוצה להודיע לו טעם הדבר מצי למעבד אע"פ שלא יהי' לו פתחון פה כי הכא וק"ל:

לשון הטור בסימן קע"ז הילכך צריך ליתן לו שכר טרחתו ולא כל שכר טרחו אלא רואין כו' וה"מ שלא פסק עמו אלא נתן לו למחצית שכר פירוש דנתן לו סתם למחצית שכר ואח"כ בבואם לחלוק לית להו היתיר' כ"א בשנותן לו שכר טרחו דכל יום. ואח"כ כתב אבל אם רצה לפסוק עמו על כל העסק בדבר ידוע ואפי' בדינר א' רשאי. פירוש דבא לפסוק עמו בתחלת הנתינה א"כ אפילו נותן לו למחצית שכר ולמחצה הפסד לית לן בה הואיל דמתחלה קצץ לו כן ודבר זה נלמד מהא דאמר ר"מ בין מרובה בין מועט וקאי על פסיקת תחלה וכדכתבנו לעיל. ואח"כ כתב הטור ותקנת חז"ל הוא מי שנותן עסק לחבירו סתם פירוש דאינו כותב בשטרו או באמירה ג"כ דנותן לו למחצית שכר רק דנותן לו העסק לעסוק בו כתחז"ל ואינו פוסק (פירוש אינו קוצץ לו שכר טרחה בדינר א') שיקח המקבל חצי הריוח כו' או שלוקח שני חלקי הריוח כו' וזה תקנו חז"ל הואיל דחזינן דלא קצץ לו שכר טרחתו ולא כתב לו או התנה שיהי' הכל למחצה בין הריוח ובין ההפסד דאי הוה כתב כן או התנה כן הוה צריך ליתן לו שכר טרחתו דכל יום ויום בתר תקנת חז"ל ואח"כ כתב או כיוצא בזה שנותן לו דינר כל ימי משך העיסקא היינו אם נאות לו המקבל ליקח מחצה שכר ומחצה הפסד אף דלא קצץ לו תחלה כן מ"מ אחר דלא התנה ג"כ תחלה להיות לו מחצה שכר ומחצה הפסד א"כ לית כאן חששא הואיל דנתרצה בדינר וזה נלמד מן מאי דאמר רב ריש עגלא לפטומי וגם ר"א מהגרוני' הוה נותן לאריסי' כל פעם כל הראש בשכרו ובודאי שם לא קצץ לו תחלה דא"כ מאי טעה אח"כ האריס דיתן לי' גם האלי' אחר דלא קצץ לי' כן אלא ודאי דשם מיירי הש"ס בלי קציצה תחלה ונתן לו הבהמה דהוא העסקא בסתם ולא קאמר דיהי' לו מחצה שכר ומחצה הפסד ואפ"ה נתן לו אח"כ כל הראש ש"מ במקום דלא קצץ מתחלה אם יאות אח"כ המקבל אפי' בדינר א' הוה די ודוק ובזה יבוארו היטב דברי הטור ודלא כב"י הנכנס בדוחקים גדולים וגם שארי מפרשי דבריו ע"ע:

מה שכתב אח"כ דהרמב"ם סבר דמ"מ לא הוה עליו כ"א ש"ח נראה הטעם משום דהשכר אשר יותן לו לא ניתן לו בשביל שכר השמירה כ"א מטעם היתר רבית ועל כן מדייק הטור בתחלת דבריו ובזה כתב הרמב"ם כו' דבתיבת בזה בא להורות ולומר אחר דזה השכר לא הוה כ"א מטעם היתר רבית וק"ל. ואעפ"כ פליג עליו הראב"ד וסובר אחר שעכ"פ בא לו שכר והנאה בשביל חלק הפקדון הוה עליו ש"ש דלא יהא אלא פרוטה דרב יוסף בשומר אבידה דאע"פ דאותה פרוטה לא ניתן לי בשביל שכר השמירה אפ"ה הוה ש"ש:

מצינו בב"י דרצה לחלק בין הדבקים בין הרא"ש ובנו הטור וכדתדקדק תמצא כי דברי הטור הן בעצמם דברי הרא"ש. ומה שכתב עוד הב"י ותמהני על רבינו למה השמיט הא דמותר שליש בשכרך ואני תמה על מרן ב"י והיאך לא ראה דכתב הטור ז"ל וה"מ שצריך ליתן לו שכר טרחתו בחנווני וכיוצא בו כו' אבל מאן דאית לי' עסקא אחרינא דלא קמבטיל מני' דלא בעי אגרא כולי האי כגון רועה כו' והיינו הא דאמר רב מותר שליש בשכרך דמסיק הש"ס דמיירי דאית לי' בהמה אחריתי והא דקאמר הטור ז"ל דלא בעי כולי האי היינו לומר דלא בעי לו שכר טרחו כפ"ב וגם לא לקצץ לי' דינר וגם לא בעי כתקנת חז"ל ובמאי דכתב דלא בעי כולי האי כולל הכל מה שכתב מקודם ובודאי