כוס הישועות קח

ברש"י ד"ה ואפילו במקום שנהגו כו' הנישומים לבדם ע"כ משום דהוה קשה לי' לישנא דואפילו במקום שנהגו כו' בקיצור ה"ל למימר שמין עגל עם אמו הואיל דקאי על מילתא דת"ק דמיירי במקום שנהגו להעלות שכר כתף אלא ודאי דה"ק אפילו במקום כו' בנישומים לבדם אבל עם אמו אין צריך דגם המנהג אינו כך ומאי שיש לדקדק על זה אכתוב בפירוש התוס' ד"ה מקום שנהגו כו':

עוד בדבור הקודם לזה ד"ה עם אמו דליכא טירחא כו' ובלא עמל ומזון כי אמו עושה ואוכלת פירוש ולהכי לא צריך מזון ועמל בשביל אמו. ומה שכתב אח"כ ואין צריך להעלות לו שכר כתף קאי על הוולד וטעמו כמו שכתב לפי זה דליכא טירחא לפי שנמשך אחר אמו ולא צריך ליתן עדיין כ"t מזון הוולד וע"ז שאל הש"ס ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו וממזונו גרידא פריך אבל מעמלו לא פריך דהא לית כאן טירחא כדפירש"י ודלא כתוס' ז"ל ועיין בת"ח ודוק היטב ועיין מה שכתב רש"י ז"ל במתני' ע"ז ועיין שם במהרש"א כי יפה כתב לדעתי הקלושה:

בתוס' ד"ה איכא ביצים מוזרות וליכא למימר כו' דביצים מוזרות שכיחי טובא כו' ובהכי א"ש מאי דפליג ר"י עוד פעם בתרנגול' ולא די לי' במאי דאמר אפי' לא טיב עמו אלא בציר אלא דקמ"ל הכא עוד דאפי' לא מצא שרי וק"ל:

בד"ה מקום שרגילין כו' עד אבל ברוב ספרים גרסי' בתר לבהמה כו' ומצינו למימר דרשב"ג כו' הנה נראה דקשה להו על פירש"י דפירש דאפי' במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות דקאמר רשב"ג ה"ק אפילו במקום שנהגו כו' הנישומים לבדם אבל בנישומים עם אמו לא צריך א"כ במאי חזינן דפליג ת"ק דלמא ע"כ לא קאמר ת"ק אלא בנישומים לבדם ולהכי סברי תוס' ז"ל דרשב"ג ה"ק אפי' מקום שנהגו להעלות בנישומים עם אמו הוה די בגללי' ודלא כת"ק דכללא כייל דאזלינן בכל מקום אחר המנהג. ורשב"ג לא סביר כן אלא דמותר לשנות בכ"מ וכדכתבו תuס' ז"ל בד"ה אלא שיט' כו'. וע"ז הוה קשה לכאורה א"כ למה סיים רשב"ג ואפילו כו' לכך כתבו דאפשר לומר דלא פליג אלא ארישא וא"כ לכך סיים ואפי' במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות לומר דוקא בזה פליג ולא במקום שנהגו להעלות וולדות. עוד כתבו דפליג ארישא ומכש"כ אסיפא ולכך סיים ואפילו במקום כו' כלומר במעות פליגנא ומכש"כ בוולדות ואי לא הוה מסיים הא מילתא ה"א ע"כ לא פליג אלא אסיפא ולא ארישא לכך סיים אפילו כו':

עוד כתבו ור"ח גרס כו' כלומר דבגירסת ר"ח אתי' נמי שפיר אפי' נפרש כפרש"י דבמקום שנהגו קאי על הנישומים לבדם מ"מ חזינן דפליג רשב"ג על הת"ק דלת"ק מוכח דסביר הואיל דהמנהג בנישומים לבדם להעלות שכר כתף א"כ עם אמו אע"ג דליכא טירחא צריך להעלות דהנה ר"ח מפרש הא דלהעלות שכר כתף למעות מעלין היינו אפילו אם הפירות מונחים כבר בבית המקבל ולית לי' טירחא להביאם שם וה"א דלא יתן לי' שכר כתף קמ"ל הת"ק דאפ"ה יתן ליה הנותן שכר כתף הואיל דמנהג המקום כך הוא אם לא היה בביתו ואם לא יתן לי' יהיה מתחזי כרבית ועיין בטור ודלא כב"י בפירוש ראשון דילי'. וא"כ בנישום עגל עם אמו סביר ת"ק נמי אע"ג דליכא טירחא אפ"ה ישלם לי' שכר כתף הואיל דמנהג המקום ליתן שכר כתף לוולדות דומי' דאמרינן נמי בשכר כתף למעות וע"ז פליג רשב"ג שפיר וסבר דאין צריך הואיל דלית לי' טירחא, ולא תקשה, דא"כ אמאי מוקי הש"ס רשב"ג בשטת ר"י והלא ר"י יותר מזה קאמר דאפילו במקום דאיכא טירחא מיקל הוא איכא למימר דודאי לאו דבר אחד קאמרו אלא בשיטה אחת ועיין בתוס' ריש הגוזל עצים ד"ה רשב"י כו' ועיין מה שאכתוב בסמוך בתו' ד"ה אלא שיטה כו':

בד"ה ורשב"ג לא בעי כו' אלא מעמלו גרידא פריך כו' ובזה ניחא נמי קצת דלא קשה להו נמי את"ק דלא קא נקט אלא שכר כתף וק"ל:

בד"ה והא איכא גללים כו' התם לכ"ע מחיל כו' ובזה ניחא נמי קצת דנקיט התם סתם גללים והכא לא קאמר סתם וק"ל:

בד"ה אי פלגא באגר כו' וקשה וכי שוטה הנותן כו' הנה יש לומר דלא קשה להו כ"א על גירסא ב' שלהם דקאי הכל על המקבל וא"כ הברירה תלוי' ג"כ בו מה שהביא הטור דעת הרמ"ה ועיין בג"ת מה שכתב בזה) אבל לגירסא א' שלהם דתלוי הכל בנותן ונוכל לומר א"כ דגם הברירה תלוי בו וליכא למימר וכי שוטה הוא המקבל דהלא הנותן אינו יודע אם היה ריוח או הפסד משא"כ המקבל וק"ל:

בא"ד דשמא זמן קבוע להם שבתוך אותו זמן יבורר ר"ע ק"ק א"כ אכתי מאי רצה רבא ללמוד זכות על בני ר"ע ודלמא ר"ע כבר נטל הברירה באותו זמן ולא היה יודע שיהי' לחובתו ועתה נתהוה לחובתו ובודאי אותו זמן לא היה כתוב בשטר דאם כן מאי הי' מסופק רבא וא"כ במה ידע רבא איזה ברירה, נטל ר"ע אביהן דרצה לזכות את בניו. אם לא דנימא דהואיל דהיו מוחזקין טענינן בעדם לומר דכבר נטל הברירה מה שהי' לזכותו דהשתא. ודע דיש פלוגתא בין הפוסקים אי נימא יד בעל המעות על העליונה אם יד המתעסק על העליונה ועיין בנ"י ובב"ת וב"ת הביא דעת הראב"ד דמעשה דר"ע היה שכבר גבה הנותן את שטרו רק דיתמי דר"ע רצו לחזור ולגבות ממנו את שכרו כפ"ב ע"ע. גם נוכל לומר דרבא מעולם לא בא לזכות את בני ר"ע רק דבא לדרוש בזכות דר"ע דלא עשה נגד תקנת חז"ל וכן הוא בש"ג. ולא תקשה אמאי דחיק רבא עצמו לפרש לישנא דשטר בדוחק ולמה לא פירש כפשוטו ויאמר דנטל שכרו כפ"ב די"ל דא"כ היה כתוב בשטר כן ק"ל דף ס"ט ע"א בגמרא לא דקאמר לי אי מותר שליש אי ריש עגלא ע"כ והיינו כדיהי' בריוח מותר שליש יהי' להנותן הברירה אבל אם לא יהי' מותר שליש לא יתן לו כלום ועיין בת"ח. וקמ"ל רב בהא מילתא טובא דאי הוה אשמעינן במאי דפליג אשמואל ה"א הכא רב באמירת מותר שליש משום דבאם יהיה מותר שליש הרבה יטול הרבה בשכרו ולכך אף דלפעמים לא יהיה מותר שליש ל"ל בה הואיל דיוכל להיות שיטול הרבה אבל הכא אשמעינן אף דהתנה דיהי' הברירה בידו דאם יהי' הרבה מותר שליש שיתן לו ריש עגלא ה"א דאסור לעשות כן קמ"ל וק"ל:

עוד בגמ' אבל מאי קאמר אלא לפי כו' הנה לכאורה ליכא להעלות על הדעת דהברייתא בטעות מיתנ' ולימא במקום לפי תיבת אבל. לכך אמינא דגם תיבת אבל יתפרש שפיר והברייתא קתני לה באמת רק דתחלת אותה ברייתא היה כך אם בא לחלוק בתוך הזמן חבירו מעכב עליו ולא היה כתוב בה הרישא עד מתי חייב כו' וא"כ הא דתני חבירו מעכב עליו קאי בין אנותן בין אמקבל דבין אם הנותן רוצה לחלוק אזי המקבל מעכב עליו ובין אם המקבל רוצה לחלוק אזי הנותן מעכב עליו וכדפסק הטור דכל אחד יש לן טענה על החלוקה של לפני זמן דהנותן יש לו טענה דבשנה שניי' המזונות מרובין מאשר הם בשנה הראשונה והמקבל יש לו טענה דבשנה השנייה הטיפול קל ושבחה מרובה ולכך שייך לומר שפיר אבל אינו דומה כו' כלומר דבין בשנה ראשונה בין בשנה שניי' יש טפול ואינו דומה להדדי דכל אחד קיל מצד א' וחמיר מצד א' וא"כ לכל אחד יש טענה ואי לא הוה תני לישנא דאבל ה"א דנותן הוא דמצי מעכב הואיל דמזונות של שניי' הן מרובין מבשנה ראשונה אבל המקבל אינו יכול לעכב או ה"א אפכא ג"כ לכך קאמר לישנא דאבל לומר דלכל אחד יש טענה. והא דמקשה הש"ס הכא דמאי אבל משום דברישא מיתנ' עד מתי חייב לטפל דמשמע דמיירי בעיכוב הנותן ולכך קמקשה מאי אבל דהכא לא שייך למיתנ' אבל וק"ל:

עוד בגמ' מכאן ואילך ניטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו. הנה רש"י ז"ל כתב ושכר עמל ומזון ליכא כו' כיון דבעי למטרח בה משום מחצה שלו כו' וכי טרח משום