כוס הישועות קז

להו דברי ר"ש דאמר אבל אינו דומה עושה מלאכה ליושב ובטל דמשמע דפליגי אפילו באדם דיושב ובטל השתא דר"ש סבר דישלם לו על מלאכה הראשונה דבטיל מינה ואי איתא דר"ש סבר דלא משתלם כלל על מלאכה שנייה כ"א על מלאכה ראשונה אם כן ביושב ובטל השתא מאי איכא למימר הלא אינו נוטל כלום ולמה פליג ר"ש על ר"מ לכך מפרשים ז"ל דלא יושב ובטל לגמרי כו' דבאמת ביושב ובטל לגמרי לא פליגי ר"מ ור"ש דשם ודאי מודה ר"ש לר"מ דמשתלם על שכר בטילתו דהשתא. ואח"כ כתבו ומיהו לעיל באלו מציאות מוכח כדפרש"י הואיל דחזינן דהקשה האי לאו יושב ובטיל הוא ואי כדבריהם דמשתלם על מלאכה דהשתא מאי קושיתו הלא באמת משתלם על מלאכה דהשבתו. ועיין בט"ז דכתב קצת יישוב לפירוש זה במאי דהקשו השתא וא"ת כו' ודוק:

ועתה נדקדק מה שיש לדקדק על ב' פירושים האלו. דהנה לפירוש הזה האחרון יש לבעל דין מקום לומר דלא לה כן על דעת התוס' מהא דחזינן בדבור שאחר זה ז"ל הכא לא שייך למיתני כפ"ב דאין מתבטל להאכילה ולהשקותה אלא רגע אחד כו' ואי כפירוש הב' קשה לכאורה הלא בחנווני לא משתלם ג"כ על מלאכה דבטיל מינה כ"א על מלאכת החנווני דומיא דתשלומין דעסיקת תרנגולים ועגלים וסייחים וא"כ אין חילוק ביניהם ומאי האי דכתבו ומחלקים ביניהם. ויש ליישב דבאמת בתשלומין אין חילוק ביניהם דבכל מקום לא משתלם כ"א על עסיקת מלאכה דהשתא רק דאכתי הוה קשה על השתנות הלשון דמשמע דמתניתין דברישא קתני כפ"ב ובסיפא לא תני הכי לכך כתבו דהתם לא שייך למיתני כן לא שייך דייקא דמאי איכפת לן במלאכתו הראשונה דהלא לא נתבטל ממנה וא"כ לא הי' יוכל לומר דיתן לו כפ"ב דבשלמא ברישא אשמעינן טובא במאי דאמר כפ"ב לומר דלא משתלם על בטילה דמלאכה הראשונה אבל בסיפא לא הוצרך לכך וק"ל:

ועוד מצאתי לדקדק על דבריהם לפי שני הפרושים האלו הואיל דחזינן דנתנו מקום גם לפרש"י ז"ל אשר פירשו הכא ושם בא"מ א"כ קושיתם הראשונה אשר הקשו מהתוספתא דאמר התם ר"מ דנותן לו כפ"ב לא קשה ג"כ דדלמא התם יתפרש מילתא דפ"ב כפי הפירוש דמפרשים הם הכא והאי דהכא יתפרש כפרש"י דהכא ודאלו מציאות. וי"ל דעל קושיתם הראשונה סמכו ז"ל דצריכותא דש"ס לא קאי לפי פירושו. אבל באמת גם על זה יש לדקדק ולמה לא נפרש צריכותא דהש"ס דה"ק אבל מעות ליקח מהן פירות דנפיש טרחיה אימא דלא סגי כפ"ב אלא נימא דישתלם שכר בטילתו דמלאכתו הראשונה כאלו הי' עוסק בה הואיל דהשתא נמי עוסק במלאכה כבידה ולא ינוכה האי דביני ביני ממאי דהוקל קצת הואיל דגם מלאכה זאת היא קצת כבידה ולא איכפת לי' לאדם העוסק במלאכה כבידה במאי דהי' עוסק במלאכה אחרת שהי' קצת כבידה מזה קמ"ל דלא וק"ל:

עוד יש לומר דמש"ה לא הוה ניחא לפרש התם בתוספתא במילתא דר"מ דאמר כפ"ב כפירושא דהכא ודהכא יתפרש כפי' רש"י הואיל דחזינן דהש"ס הביאה הברייתא על מתני' וקתני תנא כפ"ב ומשמע להו דפועל בטל דר"מ בתוספת' הביאה הש"ס הכא וא"כ ודאי דשניהם יתפרשו בדרך אחד. ולכך נראה דאפשר לומר דלכך הקדימו ז"ל בתחלת דבורם וקאמרו אי גרסינן תנא כפ"ב כו' ודוק:

גם אפשר לומר דלא הוה ניחא להו לאוקמי מתני' דילן כר"ש הואיל דסתם מתני' כר"מ אם לא במקום דאמר הש"ס מתני' מני ועיין בש"ג. ומ"מ נראה דר"ח דפסק כר"ש כדאיתא בתוס' לקמן סבר כמו שכתבתי דפ"ב דהכא אינו מתפרש כפ"ב דתוספתא דאל"כ לא הי' פוסק כר"ש אחר דסתם מתניתין כר"מ והוה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם ודוק:

בא"ד והא דקאמר ר"מ בין מרובה כו' כבר כתבנו ע"פ ב' פירושים הנ"ל מאי דקשה להו. אבל אחר שמצאתי בכל הפוסקים דאמרו כולם כאחד דע"כ לא נאמר במתני' דיטול כפ"ב אלא בדלא קצץ עמו לכתחלה אלא נתן לו למחצה אבל אם פוסק עמו לכתחלה על כל ימי השותפות בקוצץ לו דינר סגי. וא"כ מאי קשה להו מאי דאמר ר"מ לקמן בין מרובה כו' הלא שם יתפרש היטב בקוצץ עמו וכדפרש"י ומתני' מיירי בדלא קצץ לכתחלה. ואם תשיב דלית להו לתוס' חילוק הזה ואי מהא דאמר שמואל לקמן קוצץ לו דינר איכא למימר דמיירי דיש לו עסק אחר כדמסיק אבל בשאין לו עסק אחר כמו חנוני לא סגי בקוצץ לו דינר אלא דוקא כפ"ב מ"מ קשה לי על הרא"ש דהלא הוא בעצמו אית לי' חילוק הזה וכדכתב הוא ז"ל ואפ"ה מפרש הא דאמר ר"מ בין מרובה כו' כאשר מפרשים הם ומי הכריחו לכך ע"ע ודוק דיש לפרש דבריו ג"כ על שני אופני' כאשר פרשתי דבריהם ז"ל. גם מהא דאמר רב ריש עגלא לפטומא דאיירי ודאי בשאין לו עסק אחר דאי בדיש לו עסק אחר במותר שליש סגי וא"כ משם מוכח דבקציצה מתחלה סגי אפי' לא יהי' כפ"ב ודוק:

גם למאי דכתבו בדבור שאחר זה דבלא בטל ממלאכתו לא שייך למתני כפ"ב וא"כ למה נאמר הא דאמר ר"מ בין מרובה כו' קאי על הסיפא דאינו מתבטל ממלאכתו ומתחלה מפרש הש"ס רישא דמתני' ואח"כ הסיפא במאי דפליגי התנאים מאי שכר עמלו דנותן לו. גם לפי מאי דפרשתי בפירוש הראשון דאינו משלם לו רק בטילה דמלאכתו הראשונה וא"כ אדם בטל המושב בחנווני מאי ינתן לו ע"כ דינתן לו שכר על המלאכה הזאת אשר הוא עוסק השתא וא"כ נוכל לומר דעל אדם כזה פוסק ר"מ בין מרובה בין מועט וק"ל:

ואומר עוד דיותר נראה לי לפרש דבריהם על דרך הראשון מעל דרך השני דאי הוה עלה על דעתם דרך השני לא הוה קשה להו מידי מהא דאלו מציאות דהוה אפשר לומר דמקשן סבר דמשתלם מבטילה דמלאכה א' וע"ז הוה קשה לו למה לא ישתלם נמי על מלאכת השבת אבידה ותירץ לו אביי דבאמת על מלאכה השבת אבידה משתלם ולא כדקס"ד דלא משתלם כ"א על בטילה דמלאכה א' וא"כ יתפרשו דברי אביי דהכא ודהתם כחדא אלא ודאי דמעולם לא עלה על דעת התוספ' פירוש הב' אשר פרשתי ולכך הוצרכו לפרש התם כפירש"י ז"ל:

והנה נראה לומר נמי לכאורה דמש"ה פירש הטור דברי הש"ס כפירוש הב' הנ"ל כדי שיתפרשו דברי אביי דהכא ודהתם כחדא. אבל מאשר מפרש בח"מ סימן רס"ה כפירש"י ע"ע תמהתי דוק כי יש ליישב בדוחק:

ע"ב בגמ' וא"ק גיזה כו' כי פליגי בנסיובי ותותרי כו' הנה לכאורה קשה א"כ מאי האי דנקט ר' יוסי בר' יהודא ואת הרחלי' מפני שגוזזו' הלא בגיזה די לע"ע. ונראה לומר דהא דנותני' הרחלים והעזים למחצי' השכר הוא על על שני דרכים או דנותנים לחלק בוולדות והן יהי' השכר או דנותני' ושמין למחצית השכר משום חלב וגיזה והם יהיו השבח דיחלקו ביניהם ולא הוולדות וא"כ הכא דמיירי דחולקי' החלב והגיזה איכא למימר דמיירי דמשום כך הי' נותן ל העזים לחלוק בחלב והרחלי' לחלוק בגיזה וזהו דקאמר הת"ק לא את העזים ואת הרחלים למחצה כלומר דיחלקו הכל ואין לו שכר עמלו כ"א נסיובי ותותרי ובא ריבר"י ואמר שמין את העזים מפני שחולבות ואת הרחלים מפני שגוזזו' כלומר אף דהשומר הי' מפני שגוזזות וזה יהי' למחצה בין שניהם אפ"ה מותר הואיל דמורט' ושוטפ' וק"ל. והא דקאמר בתר הכי ואת התרנגולת מפני שעוש' ואוכלת ולכאורה יש לדקדק מאי קמ"ל בזה והלא לכאורה גם ת"ק מודה בזה איכא למימר דאף דאינו נותן לשכר עמלו כ"א הביצים מוזרות מותר לריבר"י ובהא פליג הת"ק ולכך סמכה הש"ס דברי ר"י אביו להכא לומר דגם בנו מיירי בשכר ביצים מוזרות וק"ל:

עוד בש"ס ואידך גללים אפקורי מפקיר להו איכא למימר דגם רשב"ג מודה דאפקורי מפקיר להו היינו הנותן ודאי אבל אם לקחם המקבל לשכר עמלו הוה די בכך כי הוא סובר כר"י דאפילו לא טיבל עמו אלא בציר דלא נחשב בעיני הנותן כלום הרי זה מותר הואיל דהוא. מרוצה בכך דומי' דהכא בגללי' הואיל דהוא מרוצה בכך ולכך אוקמ' הש"ס בשיטה אחת ובזה יתורץ מאי דהוה קשה לתוס' מהא דאלו מציאות וק"ל: