כוס הישועות קו

לא קשה מידי ודוק. והא דמביאים ראי' מהא דלעיל דאמר רבינא דמשכנתא בלי נכייתא בדיננו אין מחזירים יש להשיב על זה ולומר דשם מיירי באתרא דלא מסלקי וא"ת הא לקמן בסמוך משמע דבאתרא דלא מסלקי אכלי אפילו בלא נכייתא לזה נאמר דמנ"ל דרבינא לא פליג על דבר זה ועיין ברי"ף ושארי פוסקים כי הרבה דברים נאמרו בדיני משכנתא:

עוד בגמרא הא משכנתא באתרי דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן לי' אכל טפי לא מפקינן מיני' אפשר לתת טעם בדבר הזה דבזמן שאכל יותר אמרינן דמחל על אכילתו מדלא מיחה אבל בדאכל שיעור זוזי לא אמרינן דמחל על אכילתו דהא דלא מחה אפשר דסבר למה אמחה הלא אפשר דאכל אותם בתורת תשלומין ולא בתורת א"ר וק"ל:

עוד בגמ' ובדיתמי אכל כו' אכל טפי מפקינן מיני' ומחשבינן משטרא לשטרא. יש רוצים למחוק הא דמחשבינן כו דהלא כש"כ הוא אי מפקינן מיני' מכש"כ דמחשבינן כו' ויש רוצים למחוק מטעם הזה הא דמפקינן כו' ואפשר לומר ולקיים הגירסא דלפנינו ולפרש דה"ק ומפקינן מיניה והיינו דמחשבינן משטרא לשטרא והסיפא הוה פירושא דרישא וק"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה והילכתא צריך למיקני מיני' כו' ונראה דאיירי לאחר שלוה ממנו סתם כו' ודכוותיה באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקני לא בעי קנין אף דאמר כן אחר שנתן לו המעות ועיין באשר"י הטעם. ונראה דמש"ה הקדים הש"ס לומר פשיטא באתרא דמסלקי כו' ולכאורה לא ה"ל לומר פשיטא דאי הוה דבר פשוט ודאי לא הי' צריך לאשמעינן אבל לפי דבריהם א"ש דקמ"ל מיהו דאף דאמר כן לאחר מתן מעות דומיא דשאלתו אפ"ה לית לן בה וק"ל:

בד"ה רבינא אכיל בנכייתא תימא דלעיל כו' הנה ראיתי בטור דמפרש דברי הרי"ף ז"ל דאף באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ס"ל דהוה אבק רבית והוכחתיה הוא מדקאמר הרי"ף, ואינו מותר כי אם משכנתא דסורא ואי הוה מותר באתרא דלא מסלקי בנכייתא ה"ל למנקט נמי דמותר בכך. וא"ת הלא בש"ס קאמר נמי דאינו מותר לאכול כי אם במשכנתא דסורא ואפ"ה הרבה פוסקים אית להו דבאתרא דלא מסלקי מותר לאכול אפילו בלא נכייתא וא"כ אף אנן נאמר להו דאי הוה מותר באתרא דלא מסלקי ה"ל לש"ס נמי לפרש כן זה אינו דלדידהו כל הש"ס דהכא לא קמיירי אלא באתרא דמסלקי וע"ז קאמרה הש"ס היכי שרי באתרא דמסלקי ולא תימא דיתנה עמו דלא יסלק אותו דמ"מ אם לא יתרצה בכך הלוה יש לשאול מה תקנה יש לכך קאמרה הש"ס דיש תקנה במשכנתא דסורא ועיין באשר"י משא"כ לרי"ף ז"ל דמפרש דש"ס דהכא (וכן הוא) מיירי נמי באתרא דלא מסלקי ע"ע וא"כ לדידי' ודאי צריכנא לומר הואיל דאמר דאינו מותר כ''א במשכנתא דסורא דכללא כייל וק"ל ובזה מתורץ נמי מאי דהוה קשה לתוס' על רבינא דאכיל בנכייתא דלפי מאי שכתבנו לרי"ף דמיירי הכא ג"כ באתרא דלא מסלקי וא"כ רבינא דאכיל קמיירי נמי באתרא דלא מסלקי ואפ"ה לא אכיל כ"א בנכייתא ואף בזה לא פסקינן כוותי' כ"א כרב אשי דלא אכיל אף באתרא דלא מסלקי ודוק:

עוד בגמרא מ"ט דמאן דאכיל בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה כו' אף דשם מיירי מדאורייתא והם פליגי בדרבנן מכל מקום הואיל דמצינו דתורה התירה בהדי' לא רצו חז"ל להעמיד דבריהם כדכתבו תוס' לעיל דף ס"ד ע"ב בד"ה ולא ישכור כו':

דף ס"ח ע"א בתוס' ד"ה ונותן לו שכרו כפ"ב כו' ולכך נראה לפרש כיושב ובטל לגמרי כו' הנה הואיל דחזינן דמפרשי דבריהם מחולקים בהבנת דבריהם ה"ה הגאון מהרש"ל ז"ל נוטה בפירושו כפירוש אשר כתב הטור ז''ל ושארי מפרשים לא כן ידמו ע"ע על כן באתי להציע ולפרש דבריהם על אותן שני דרכים ואדקדק אח"כ עליהם מה שיש לדקדק. ותחלה נדבר מן הפירוש אשר פי' הגאון מרן ב"י ז"ל ואומר לפי דבריו הא דכתבו ז"ל היינו כיושב ובטל לגמרי כלומר שמשלם לו שכר בטילה של מלאכה ראשונה אשר נתבטל עתה ממנה ואינו משלם שכר על הטירחא אשר טרח במלאכת החנווני רק התשלומין הוא משום שנתבטל ממלאכתו הראשונה ואותה שכר בטילה אינו נוטל ג"כ משלם כ"א כאשר רוצה ליקח שיתבטל ממלאכתו ולהיות יושב ובטל דרך משל אם היה חייט ושכרו כל היום הוא זהוב אחד אינו נותן לו כל הזהוב רק דמשערינן מה הי' רוצה ליקח אם יהיה יושב ובטל ממלאכת החייט. ולא יקח א"כ רק חצי זהוב כי אינו דומה אדם העוסק במלאכה מאשר יושב במנוחה. וא"כ הצריכותא דהש"ס א"ש דה"ק אי תנא חנווני ה"א הוא דסגי לי' כפ"ב ואינו משלם טורח מלאכת החנווני שעוסק בה השתא אחר שאינו טורח עצמו כולי האי אבל ליקח פירות ה"א דישלם ג"כ טורח הזאת אחר שהיא טירחא מרובה קמ"ל דלא ואי תנא ליקח פירות ה"א דבמלאכת החנווני אינו משלם לו אפילו כפ"ב אחר שאין לו טורח השתא כולי האי הואיל דחזינן דבלקיחת פירות שטורח טירחא גדולה ואפ"ה אינו משלם לו טירחתו אם כן בחנווני נחתינן דרגא דאפילו כפ"ב לא ישלם לו אלא כר"י דבטובל בציר סגי קמ"ל. והשתא קאמרו תוס' והא דקאמר ר"מ בין מרובה בין מועט דמשמע לכאורה כפרש"י דבין פוסק עמו שכר מרובה או שכר מועט שרי ולדבריהם לא שרי כ"א דוקא בשישלם לו כל שכר בטילתו וע"ז תירצו דעל המלאכות דהשתא קמיירי דבין הי' עוסק השתא במלאכה מרובה ובין הי' עוסק השתא במלאכה מועטת לעולם לא משלם לו כ"א בטילה דמלאכה הראשונה. ואח"כ מפרשים דברי ר"ש בתוספתא דלא תקשה דהלא לפי תחלת העיון הי' אפשר לפרש דזהו דעת הר"ש בעצמו הואיל דאמר אבל אינו דומה עושה מלאכה ליושב ובטל לכך מפרשים דלאו בטל לגמרי קאמר כו' ואח"כ אמרו דבפ' אלו מציאות מוכח כדפרש"י דאלו לפי דבריהם קשה מאי האי דקמשני ליה אביי אחר שהקשה לו האי לאו יושב ובטל הוא וקושיתו הוא למה לא ישלם ג"כ על המלאכה אשר עוסק בה השתא דהיינו מלאכה השבת האבידה ואם כן אביי דמשני לי' ודאי דמשני ליה כדפרש"י וק"ל. ולא תקשה היאך אפשר לומר דאביי אשר תירץ התם והכא בחד לשון ונפרש דבריו בב' אופנים לזה נאמר דמשינוי השאלה יוכר שינוי התשובה דהתם הוה קשה לי' למה לא משלם גם כן על מלאכה דהשתא ולהכי קאמר האי לאו בטל הוא משמע מלשונו דדחיקא לי' לומר דלא משתלם על מלאכה דהשתא וא"כ אביי דמהדר לי' ודאי דמהדר לי' כדפרש"י דבאמת משתלם על מלאכה הזאת אבל הכא אינו מקשה שום קושי' אלא בלשון שאלה קאמר מאי כפועל בטל דיודע הי' דיש לפרש מילתא דפועל בטל בשני דרכים ושאל באיזה דרך יתפרש מתני' דילן אי כר"ש אי כר"מ ומהדר לי' אביי כפ"ב כו' כלומר דמתני' אתיא כר"מ ולא משתלם משל כר"ש. ועל זה קשה להו השתא דא"כ דבאמת יפורש התם כדפי' רש"י א"כ היאך יטול שכר על השבת אבידה וק"ל. זהו לפי הדרך אשר דרך בה מרן הב"י. ועתה נבא לפרש את דבריהם לפי הדרך אשר דרך בה הטור ז"ל ומהרש"ל ז"ל ואומר הא דאמרו כפ"ב היינו כיושב ובטל לגמרי ר"ל דאינו משלם לו בשביל מלאכתו הראשונה אשר בטל ממנה רק כאדם היושב ובטל לגמרי מה היה רוצה ליקח לעסוק במלאכת החנווני וקאמרו דהשתא א"ש הצריכותא דבש"ס דה"ק אי תנא חנווני ה"א בהכי סגי כפ"ב הואיל דהשתא אינו עוסק במלאכה כולי האי וא"כ די לו שישתלם על עסיקת החנווני בלבד ולא נאמר דישתלם גם כן על בטילה דמלאכה הראשונה הואיל דאם הי' עוסק במלאכתו הראשונה היה, עוסק במלאכה כבידה והשתא עוסק במלאכה קלה אבל מעות ליקח פירות דעוסק גם השתא במלאכה כבידה ה"א דישתלם ג"כ על מלאכתו הראשונה דבטיל מינה הואיל דגם השתא לא הוקל כל כך קמ"ל ואי הוה אשמעינן ליקח פירות ה"א בהא ישתלם כפ"ב מיהו על מלאכה זאת הואיל דעוסק במלאכה כבידה אבל חנווני הוה די בטבילת ציר קמ"ל. והשתא קשה להו הא דאמר ר''מ בין מרובה בין מועט דמשמע כפרש"י כדלעיל בפירוש הראשון לכך מפרשים בין הי' עוסק כו' פירוש בין הי' עוסק מתחלה במלאכה מרובה, בין, הי' עוסק במלאכה מועט שכרו שוה דאינו משתלם כ"א על מלאכה דהשתא. ואח"כ קשה