כוס הישועות קה

בא"ד ומפרש ר"ת כו' נמצא דהוה מחילה בטעות כו' אבל אם הי' נותנו בתורת רבית לא הי' הדרי דאבק רבית הוא אבל כו' מ"מ אין לו לחזור כו' פירושא דמילתא הוא דבשלמא התם אמרינן כן דלא הי' חוזר כי היכי דליקו בהימנותיה דבהנחתו לאכול הפירות ליכא איסורא משא"כ הכא דבהנחתו לאכול הפירות איכא איסור בדבר דהניחו לאכול אבק רבית לכך לא אמרינן דניחא לי' למיקם בהימנותי' דלא אמרינן ניחא לאדם לעשות איסורא. וכן מצאתי בנ"י ע"ע ודלא כמהרש"א ז"ל:

בא"ד ורבא דהוה בעי לאותביה מאונאה הי' סבור כו' ולפי סברת רבא הי' משיבו כו' הנה רבים תמהו על דבר זה דאזיל ומסיק כל הסוגיא אשר פריך מאונאה ומסייע מאיילונית הכל טעות לפי דבריו וכאשר הקשה הגהות אשר"י לכך נראה לי דודאי רבא טעה במילתי' דר"נ אבל ר"נ השיבו כהוגן דאחר שראה דבעי לאותבי' אונאה הבין וראה דרבא טעי במילתי' וסבר דטעמי' משום דמחילה בטעות הוה מחילה ובאמת הוא לא כן ידמה רק דאין כאן מחילה בטעות משום דניחא לי' דליקום כו' ולכך השיבו מאיילונית דגם שם לא הוה מחילה בטעות משום דניחא לה כו' ור"נ לא השיב לרבא יותר ממה שאמר חזיתן איילונית והבין רבא דבא לומר דשם הוה מחילה בטעות והוה מחילה וע"ז קאמרה הש"ס ולא היא כו' כלומר דרבא לא הבין שפיר דברי ר"נ דלפי מה שהבין הוא לא הוה איילונית סייעתי' אלא הטעם הוא משום דניחא לה דתיפוק עלי' שמה דאישות וכן בפירות דקל ניחא לי' דליקום בהימנותי' ודוק:

דף ס"ז ע"א בגמ' אמר רבה בר ר"ה כל את ונוולא אחי סמכא דעתי' ולא גמר ומקני. הנה ודאי לפי מה דאתפרש ברש"י ז"ל לא הי' כאן אסמכתא רק דתנאו אשר התנה לחזור לו כשיהי' לו מעות הוה תנאי אשר סמכה דעתי' עליו אחר דשמע מהשליח כמודה לדבריו באומרו את ונוולא אחי ואלו לא הי' מרוצה בכך ה"ל להשיבו דאינו רוצה ליקח בתנאי הזה ולכך סמך המוכר על תנאו ולא גמר ומקני. או אפשר לומר אפכא דפשיטא אי הוה שתיק השליח ולא השיבו דבר דודאי המוכר סמך על דעתו אחר דשתק השליח ושתיקה כהודאה דמי אבל אחר דהשיבו ואמר את ונוולא כו' ה"א דאינו מודה על דבריו רק דאמר איני מרוצה בתנאי הזה אבל הואיל דאת ונוולא אחי תתפשרו אתם וא"כ נימא דהמוכר לא סמך על תנאו הואיל דשמע כן מהשליח ואעפ"כ נתן לו הקרקע וא"כ נימא דגמר ומקני לכך אשמעינן רבר"ה דאפ"ה סמכה דעתיה על תנאו ולא מסר לו הקרקע אלא על תנאי הזה (ועיין בנ"י) וא"כ הפירות שאכל הלוקח בתורת אבק רבית אכל לרבה בר ר"ה ועובדא הזה הוה ממש הדין דאיתא בברייתא לעיל דף ס"ה ע"ב מכר לו בית כו' ואמר לכשיהי' לי מעות החזיר' לי אסור. אבל ק"ק לי מאן דשאל פירי מאי למה נטר עד הכא ולא שאל שאלתו על ברייתא הזאת ודוק:

גם יש לדקדק על הש"ס דאמרה עבד רבינא עובדא דלא כרבר"ה ולמה לא קאמרה נמי דעבד דלא כרב נחמן דגם איהו אמר לעיל התם זביני הכא הלואה דבזביני הוה אבק רבית והא גם הכא הוה זביני ולמה אפיק א"כ הפירי. והנה לדעת התוס' דרבינא דאפיק הפירות הטעם הוה משום מחילה בטעות ולכאורה יש לתמוה על דבריהם דמאי מחילה בטעות איכא הכא דהלא הואיל דלא גמר ומקני אלא דנהדר לי' כשיהי' לו מעות א"כ נתקיים המכר על תנאי הזה והוה ממש כברייתא דלעיל דאמר המוכר לכשיהי' לי' מעות כו' ובודאי שם לא יעלה על דעת אדם דיהי' מחילה בטעות. ונראה דתוס' ז"ל סוברים הואיל דלשליח אמר המוכר כן והשיב לו השליח את ונוולא כו' לומר דאינו רוצה לקנותה על תנאי הזה רק בלי תנאי והאשה המשלחת החזיקה ג"כ בקרקע ואכלה הפירות על תנאי הזה דסברה דהמוכר גמר ומקני ואח"כ כשבא המוכר במעותיו ורצה דתחזיר לו נתברר דהוה מקח טעות אחר דהאשה החזיקה בקרקע שלא על תנאי והמוכר לא גמר ומקני כ"א על תנאי לכך פסק רבינא דהדרא פרי מטעם מקח טעות דאי הוה ידע המוכר דההיא איתתא אינה מרוצה במקח כ"א בלי תנאי לא הוה המוכר מניח אותה לאכול הפירות כן הוא סברת התוס' לפע"ד ועין בבעל המאור ובהרמב"ן אשר הקשה עליו ובמה שכתבתי בדעת התוס' יתיישבו דברי ב"ה ודוק:

והנה יש קצת לדקדק עליהם ממה שכתבתי לעיל הטעם דלא אמרינן גם במחילה הזאת דניחא ליה ליקום בהימנותי' ע"ש ודוק:

בתוס' ד"ה ובלאות כו' וא"א לומר כן כו' ובהדיא אמרינן כו' ומסיק כו' באשר יש לתמוה באמת על המאיר עיני הגולה ה"ה רש"י ז"ל אשר נהירין לי' שבילי דש"ס ולא ראה בפעם הזאת את דברי הש"ס שם המפורשת וערוכה לפניו דאיירי בליתנהו. אבל כד תעיין תראה דקושיא זאת לחודא אינה כדאי לדחות דברי רש"י ז"ל דהנה שם נאמר אמר רב שימי ב"ר אשי ש"מ מדרב כהנא עיילי לי' גלימא קרנא הוי ולא מכסי לה ואזיל עד דבלי והאמר ר"נ פירי הוה דר"נ פליגי ע"כ וא"כ לר"נ איירי אפילו בדאיתנ' ולא קשה א"כ אידי ואידי שקיל דזה אינו דהואיל דהוה פירי לא קשקלה אפילו בדאיתנהו בעין וכדכתבו תוס' בעצמן הכא גבי פירי דאין לה פירות שליקט והם עדיין בעין ועיין ג"כ ברש"י שם והנה גם הכא זה אשר השיב ממתני' דאיילונית הוה ר"נ ולדידיה ודאי דאיירי אפילו בדאיתנהו הואיל דהוה פירי. ונראה לי ג"כ דלא נעלם כל זה מדעת התוס' דיש לאוקמי לר"נ אפילו בדאיתנהו רק דעיקר קושיתם הואיל דלא מזכיר בהדי' בלאותי' קיימים לכך ניחא להו לאוקמי בדליתנהו ומביאים ג"כ קצת ראי' על זאת מהא דכתובות אחר דאוקמא הש"ס שם בדליתנהו ש"מ אחר דאינו מזכיר בהדיא קיימים ניחא לן לאוקמא בדליתנהו ואף לר"נ דאיכא לאוקמא בדאיתנהו אפ"ה הואיל דאינו מזכיר בהדיא קיימי' לדידי' נמי מסתמא מתוקם בדליתנהו. ובזה יבא על נכון במה שהביאו קושיא זאת באחרונה אשר לכאורה ממנה יסתיים הדבר בהוכחה גמורה ובמה שכתבתי א"ש וק"ל. וע"פ דבריהם יתיישב ג"כ היטב במה דהביאו הש"ס כל מתני' דאין להם בלאות ולא הי' לה להביא כ"א דאין להם פירות דמשם מוכח שפיר דמחילה בטעות הוה מחילה משא"כ בלאות דלרש"י ז"ל איירי דאפי' הן בעין לא קשקלה ומאי מחילה בטעות איכא למימר א"כ בהו אבל לתוס' דאיירי בדליתנהו ודאי דמוכח ג"כ מהם דמחילה בטעות הוה מחילה. ואמרו אח"כ ופירות דקתני כו' היינו הואיל דאמרו דבלאות דהתם איירי דליתנהו וקרנא הוה א"כ למה קאמר דאין להם פירות והלא קרן גופא אם אכלו לית להו כדחזינן בבלאות בשלמא לרש"י ז"ל דמוקי בבלאות דאיתנהו ופירי הוה לא קשה מידי דאשמעינן מתני' דפירי לא קשקלי הן בדליתנהו הן בדאיתנהו או בא לאשמעינן דבלאות קיימין הוה נמי פירי אבל על דבריהם ז"ל דאמרו דהוה קרנא קשה לכאורה. לכך כתבו דפירי מיירי באמת דעדיין בעין א"נ תקנת פירות. וצריכים ג"כ לתרץ בשני תירוצים אלו דאי מתירוץ הראשון לבד הוה אפשר לומר ולדקדק עליו דא"כ דמיירי בפירי אשר הם עדיין בעין א"כ מאי ראיה מייתי ר"נ דמחילה בטעות הוה מחילה דמאי מחילה בטעות שייך בהו הואיל דהם עדיין בעין. ולא סיפק להו גם כן בתירוץ אחרון דבשניי' מאי איכא למימר ועיין במהרש"א ודוק:

בד"ה פירי מאי אע"ג כו' אלא צ"ל טעמא דרבינא משום מחילה בטעות כו' כבר כתבתי לעילן במאי הוה מחילה בטעות לדבריהם ע"ש. אבל קצת קשה לי אחר דרבה בר"ה ורבא ואביי ורבה לית להו הא דמחילה בטעות רק דהוה אבק רבית ואביי דשאל משכנתא מאי היינו דבמשכנתא איכא למימר דהוה רבית קצוצה הואיל דהוה הלואה ורבינא אית לי' הסברא איפכא דבזביני הדרי פירי ובמשכנתא לא הדרי א"כ אחר מילתא דר"נ לעיל דאמר הדרי פירי קאמרה הש"ס למימרא דמחילה בטעות לא הוה מחילה ובמאי ברירה לה מילתא דטעמי' הוא משום מחילה בטעות ולמה לא שאלה שם משכנתא מאי דאי טעמך משום מחילה בטעות א"כ משכנתא דליכא האי טעמא לא הדרי פירי ואי טעמך משום רבית קצוצה א"כ משכנתא פשיטא דאסור. אבל לפרש"י