כוס הישועות קד

החזרה אבל השתא דאמר דלא כר"י ואינו מחלק א"כ בכך לכך מקשה השתא מ"ש רישא ומ"ש סיפא וק"ל. בתוס' ד"ה רב הונא כו' דאמתני' קיימי דקתני הבא מעות כו' ובזה מתורץ נמי דמתני' סתמא קתני אסור והלא יש למצוא צד היתר כי הא דרב ספרא בשניהם מותרים וק"ל. בד"ה לא תמכרם כו' וא"ת אמאי אסרינן הכא כו' נראה לפרש הברייתא בדרך אחר ולא יקשה א"כ קושיתם והיינו דהברייתא מיירי באיסורא כמתני' דילן והיינו דאמר לי' כשתמכור לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו והיינו כפרש"י דפסק לו עוד דמים מעוטים כו' ואמר לי' מעכשיו ואסור לעשות כן משום אכילת פירות דמי יאכל הפירות דהמוכר אינו יכול לאכלם דדלמא לא ירצה למכרה ואכל א"כ הפירות בשביל הלואתו והלוקח לא יוכל לאוכלם דדלמא יתרצה למכרה וא"כ יהא קנוי להמלוה משעת נתינת המעות הראשון ואכל הוא הפירות בשביל מותר מקצת הדמים אשר יוסיף לו והוה צד אחד ברבית בתרווייהו ואי תימא דא"כ מאי קאמר בשויהן מותר. אומר אני דה"ק בשויהן דהיינו דנתן לו כל שוין אשר נתרצה למכור השדה בעדה מהשתא ואף דהשדה שוה יותר מזה מ"מ נקרא שווי' כאשר נתרצו בהדדי ליתן את השדה בעדו. ועיין בנ"י דכתב אם לא ימצא למוכרו השדה ביותר מאשר פסקו מותר באמת ליתן להמלוה באותו מעות אף דהשדה שוה יותר ואינו אסור כ"א באשר ימצא להמכר ביותר מאשר פסקו ואעפ"כ נותן אותו להמלוה בעד אותו מעות ואוזיל גבי' ודיק:

ובאמת יש לי מקום עיון קצת על נ"י בזה דא"כ למה יפלוג על זה ר"י ויסבור דמותר לעשות כן דלא יהא אלא רבית מאוחרת דודא לא יסבור ר"י דמותר ליתן רבית מאוחרת ודוק:

עוד לעיל בתו' ד"ה ר"ה אמר כו' ולא רצו לפרש לוקח אוכל פירות וכדא"ל כו' וזוזאי להוי הלואה גבך כו' לא תקשה דא"כ למה אמרה מתני' נתן לו מקצת הדמים ואי הוה מיירי בהכי א"כ אף דלא נתן לו כלום יש למצוא האיסור די"ל דה"ק תוס' דה"ל לפרש גם בלוקח אוכל פירות ולא במוכר לחוד או במשלשים לחוד וא"כ הא דקאמרה נתן לו מקצת כו' משום מוכר אוכל פירות או משום משלשים קתני לה וק"ל:

הנה ראיתי בהגהות הראב"ד ז"ל דמפרש הא דאמר לו לכשתרצה למכרה לא תמכרנה אלא לי בדאמר מעכשיו דאל"כ הוה אסמכתא ולית כאן תנאי וא"כ קשה לכאורה על תירוץ של התוס' דאמרו דלמאי דמוקי לה מעכשיו למתני' דהלוה א"ש הלא מאן מוקי לה מעכשיו מאן דאית לי אסמכתא לא קנה וא"כ לדידי' ע"כ מוקמינן לברייתא נמי במעכשיו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וי"ל דתוס' ז"ל לא ס"ל הא דראב"ד וס"ל דאף בלא מעכשיו בברייתא לית כאן משום חשש אסמכתא הואיל דתלוי בדעתו לעולם אם ירצה למוכרה או אם לא ירצה ולית כאן מאן דכופה ומכריח אותו למכור וכשיעלה בדעתו למוכרה אזי נוטל הברירה מצד עצמו ולא דמיא לשאר אסמכתא דמוכרח אח"כ לצד אחד אשר אפשר דמתחלה לא הי' דעתו לכך ולכך התנה כן ואי הוה ידע דיהי' מוכרח אח"כ לדבר זה לא הי' מתנה מתחלה כמו בהלוה על שדהו ואמר אם אי אתה נותן לי כו' דדעת הלוה הי מתחלה לפדות ולכך התנה עם המלוה לסמוך על דעתו ואח כ לא מצא מעות ויהי' מוכרח, להשתקע הקרקע תחת די המלוה זה נקרא אסמכתא משא"כ הכא דוק ותשכח:

הא דקאמר משלשים בש"ס הי' לה לומר נמי דחד מנייהו אכל הפירות ע"מ להחזיר בדרך ההיתר אשר כתבו תוס' לעיל דף ס"ג ע"א ד"ה ד"ה צד אחד ועיין בטור י"ד סי' קע"ד וק"ל:

דף ס"ו ע"א בגמרא מ"ד הוא גופי' כו' קמ"ל עיין בת"ח דשפיר ויפה כתב וראוי למי שאמרם:

בגמרא א''ל ר"ג לר"נ ר"י קרע לשטרך א"ל דרדקי' קרעי' גברא רבה קרעי' כו' א"ד א"ל כו' דכ"ע לגבי דידי דרדקי נינהו נראה דר"נ לא אהדר לר"ג דבר אחר יותר כ"א מאשר אמר דרדקי' קרעי' בלשון בתמי' והנה בלשון הראשון הבינו מדבורו דהכי קאמר בתמיהתו וכי דרדקי קרעי' וא"ד ס"ל דה"ק בתמיהתו שתמה אשר קרעי' אדם דשקול כדרדקי נגדו וק"ל:

עוד בגמרא הדר אמר ר"נ אפי' בשעת מתן מעות לא קני איתבי' כו' א"ל אני אומר אסמכתא קני ומניומי אמר לא קני ולמניומי קשיא מתני' כו' א"א כו' הנה אפשר לפרש דמעולם לא חזר ר"נ מן דבורו דלעיל דסבר אסמכתא קניא והיינו בדאמר מעכשיו והא דאמר הכא לא קניא היינו בדלא אמר מעכשיו והנה רבא לא הבין כן משום דהוה קשה לי' דאם כן דמיירי לעיל בדאמר מעכשיו מאי אתי לאשמעינן דקונה אפי' לאחר מתן מעות ובודאי דגם רב הונא לא יפלוג ע"ז דקונה במעכשיו אפי' לאחר מתן מעות וא"כ מאי אתא הוא לאשמעינן ולכך אהדר לי' ר"נ אני אומר אסמכתא קניא היינו במעכשיו ומניומי אמר דלא קניא אפי' במעכשיו משום דבעי ב"ד חשוב כדאיתא שם בנדרים וא"כ טובא קאתינא למשמע דהלא מניומי גם בזה פליג ואומר דאינו קונה ולכך קאמר א"כ מתני' קשיא למניומי וקאמר אב"א כו' ואב"א כו' לומר דאב"א הראשון אית לי' למניומי ואב"א השני אית לי' לר"נ ובזה יתפרש היטב הש"ס וגם הרבה קושיות שבתוס' יסתלקו מעלינו ודוק:

והנה מה דמחלק רב הונא בין שעת מתן מעות ובין לאחר מתן מעות וס"ל דלאחר מתן מעות אינו קונה כ"א נגד מעותיו ולכאורה יקשה אי סבר דאסמכתא קונה יקנה הכל ואי לא קני לא יקנה אפי' נגד מעותיו. ונראה דסבר דבשלמא בשעת מ"מ גמר ומקנה נגד נתינת מעותיו דאל"כ לא יתן לו המלוה מעותיו אבל לאחר מתן מעות דיש לו כבר המעות מן המלוה רק דמתיירא השתא הלוה כשיבא זמן של התשלומין יטרדהו לשלם וא"כ די לו באשר גמר ומקנה לי' נגד מעותיו כי היכי דלא לטרדן כשיבא זמן התשלומין ודוק ובזה יתורץ קושית התוס' בד"ה לאחר מ"מ כו' בתוס' ד"ה ומניומי אמר כו' עד אבל לר"נ דאמר כו' לא יתכן טעם זה אבל לר"ה א"ש אף לאחר מתן מעות דקונה לכל הפחות נגד מעותיו דנחית דרגא חדא וכדכתבו ז"ל בסוף דבור שלפני זה וק"ל ודלא כמהרש"א י"ל ע"ע:

ע"ב א"ל מר ינוקא כו' עד אמר ר"פ האי אסמכתא זמני' קני' כו' נראה דגם אלו באים לתרץ מאי דהוה קשה ממתני' למאן דאית לי' אסמכתא לא קני' וק"ל:

עוד בגמרא א"ל ר"א מדפתי דלמא סבר כי היכי דלא ליתזל ארעי' הא דלא קאמר דלא ליתזלו מטלטלין משום דמאן ידע בכל מטלטלין ובאם ירצה למכור דבר מה מטלטלין לי' יכול ליתנם למאן דהוא למוכרם אבל קרקעות של אדם נקרא שמו עליהם וכל אדם יודע דשלו הן וק"ל. ובזה יסולק קושית התוס' מן רש"י ז"ל וק"ל עוד בגמרא ההוא גברא דזבין כו' לסוף טרפוה כו' הא דטרף ב"ח ממנו ולא נאמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו אפשר דמיירי באפותקי או מיירי דהמוכר אשר מכר לו קנה בעצמו אותו קרקע עם שארי קרקעות מראובן ושמעון לוקח הראשון מכר בינונית ללוי ובא ב"ח דראובן דהוא מוכר הראשון ודינו א"כ דרצה מזה גובה היינו משמעון או מזה גובה מלוי וכדאיתא בש"ס דב"ק דף ח' ע"ב והטור פסקו סימן קי"ט וק"ל. ודלא כת"ח דדחק עצמו לאוקמי בשהביא עדים דשל אבותיו הוה ע"ע:

בתוס' ד"ה התם זביני הכא הלואה כו' וקשה דא"כ פליג ר"נ אדרבינא כו' י"ל דרש"י ז"ל אזיל לטעמי' דמחלק בין שדה ובין בית דבבית כיון דלית בי' תיוהא הוה כמו רבית קצוצה וא"כ איכא למימר דרבינא איירי לעיל במשכנ' דשדה ור"נ דהכא איירי בבית ואף דנראה קצת דוחק לומר כן הואיל דר"נ אמתני' קאי ומתני' מיירי בשדה מ"מ כדי להשוות המחלוקת ניחא לן לומר דמלתא דר"נ לא קאי אשדה דמתני' רק אאסמכתא דחז"ל ומיירי בבית וק"ל:

ומה שהקשו עוד על רש"י ז"ל דבכל דוכתא אמרינן דמחילה בטעות לא הוה מחילה לר"נ עיין בהגהות אשר"י דמתרץ קושיא זאת בטוב טעם ודעת: