כוס הישועות קג

יתן לו ממקום אחר ואזי ודאי דלא מתחזי כרבית. ואפשר דגם בתירוצם כיוונו לזה וק"ל:

מה דהקשה מהרש"א בדבור זה יש ליישב ברווחא ע"ע ודוק:

כד"ה אבל חצר דלא קיימא לאגרא כו' עיין מה שכתבתי בב"ק על דבריהם שם ודוק:

דף ס"ה ע"א בגמ' רבא אמר חמשה מפקינן מיני' כו' לכאורה קשה דמשמע הכא דרבא סבר כר"א דרבית קצוצה יוצאה בדיינין ולעיל דף ס"א ע"ב בתו' ד"ה רבא אמר מגופה דקרא כו' משמע לתוס' דרבא סבר כר"י וי"ל דה"ק התם דלא מוכח מב"ק דרבא יסבור כר"א דיש ליישב כמו שישבו שם. או מיירי הכא בבא לצאת ידי שמים אבל לישנא דמפקינן מיני' לא משמע הכי ודוק:

עוד בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סופא רבה ור"י כו' שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כו' והאי דקאמר כו' אוזולי הוא דקא מודל גבי'. לא תקשה דא"כ נימא דנהוי רבית מהמשכיר להשוכר דמוזיל גבי' שכירות הבית בשביל הקדמת המעות דזה אינו דמ"מ מאי אגר נטר לי' איכא למימר הכא דהלא המשכיר מוסר להשוכר הבית תיכף לדור בו משא"כ בדאוזיל המוכר גבי' לוקח ואינו מוסר לו תיכף המעות דנראה כרבית הואיל דאינו מוסר לו המעות ונוטל הסחורה ובשביל כך הוא מזלזל גבי' וק"ל כתבתי זאת משום דמצאתי בג"ת דהניח דבר זה בצ"ע ודוק:

עוד בגמ' אמר ר"פ טרשא דידי שרי כו' אלא דקעביד' מילתא גבי' לוקח. יפה כתב הת"ח ופירושו עולה כהוגן דר"פ מיירי בדקיץ ע"ע:

בתוס' ד"ה ניחא להו דלא נסתרי עבדי' כו' עיין לעיל בב"ק פרק הגוזל מה שכתבתי על דבר הלזה שם ודוק:

בד"ה שכירות של שנה זו כו' וא"ת דבפ' ב' כו' וא"ת דבפ' עד כמה כו' וי"ל משום דמוכח קרא דנאכל בתוך שנתו דכתיב ביום השמיני תתנו לי ע"כ. קשה לי דמ"מ נימא דלא יהא נאכל עד שנה אחרת והיינו שנת העולם ולא לשנתו וא"כ גם קרא דביום השמיני תתנו לי שפיר מתוקם בשנולד איזה ימים קודם ר"ה דנאכל אחר ר"ה כשיהי' בן ח' ימים ומקוים נמי דנאכל בשנה האחרת לשנת העולם ודוק היטב:

ע"ב בגמ' מי אוכל פירות ר"ה אמר מוכר אוכל פירות כו' ולא פליגי כו' נראה דאע"ג דאינן מוחלקין בדין מ"מ מחולקין קצת בפירוש אסור אשר אמרה מתני' דלר"ה אתי' לישנא דאסור לומר דבשעת אכילה עושה איסור באכילת הפירות דבאותה שעה אוכל רבית גמור ולא רצה לפרש כרב ענן משום דלדידי' לא ספי האיסור עדיין בשעת אכילה כ"א אח"כ כשיפדה או לא יפדה וניחא לי' למימר טפי דמיירי לישנא דאסור דבשעת האכילה אוכל האיסור ור"ע לא רצה לפרש כר"ה משום דמתני' סתמא קתני אסור ומשמע דמיירי בכל ענין דבשעת אכילה לא ספי עדיין האיסור כ"א אח"כ נתברר דאכל האיסור וק"ל. והנה מ"מ אכתי דחיקא לי מילתא דש"ס דפתחה ואמרה מי אוכל פירות טפי ה"ל למימר מי הוא דאסור לאכול הפירות דעלי' אנו מדיינין על האיסור ולא על ההיתר לכאורה. ובכן נראה לפרש בדרך אחר בדרך אפשר דנאמר דבאמת מתני' דקתני אסור לאו יתן לו ממקום באיסור אכילת פירות קמיירי רק כללא כייל ואמר אסור אע"ג דבאכילת פירות לא יעשו איסור והיינו שיהיו משולשים או בשיאכל אותם המוכר בהיתירא והיינו בדאמר לי' לכי מייתית או הלוקח בדאמר זוזי להוי כו' אפ"ה אסור לעשות כן למכור השדה ויתן לו מקצת דמים והאיסור הוא משום דמוזיל גבי' או מוקיר גבי' ומתני' הלז קאי אדלעיל מינה דאמרה אין מרבין על המכר רק דשם מיירי שלא נתן לו כלום וכאן קמ"ל דאף במקצת אשר לא יתן איתא ג"כ להאי איסורא ולכך שאל מי אוכל פירות דבאיזה איסור קמיירי אי במוזיל או במוקיר וקאמר ר"ה מוכר אכל פירות דמתני' מיירי בדאמר לי' לכי מייתית וא"כ אחר ושהקדים לי' קצת הדמים ודאי דאוזיל גבי' דהלא אינו מוסר לו השדה אלא בדמיית' שארי זוזי והוא הקדים לו כבר קצת הדמים הואיל דאוזיל לו וקמ"ל הכא ג"כ דבמכר יש למצוא איסורא בדאוזיל ור"ע קאמר דמתני' מיירי במשלשים והיינו דאמר לי' מעכשיו תקנה והרבה על המכר הואיל דלא נתן לו כל הדמים וקמ"ל הכא דאף במקצת אשר לא נתן לו אין מרבי' ודוק:

עוד בגמ' פעמים ששניהם מותרים דא"ל קני כשיעור זוזך כו'. יפה כתב בזה הת"ח דמותר לשניהם לאכול הפירות של כל השדה דהלא אין כאן הלואה של כלום אצל אחד מהן ובשעת המכר יכול כל אחד להתנות מה שירצה אם אין ביניהם הלואה וק"ל. והנה קשה לי על רבא דמפרש בהא דמוכר אסור והלוקח מותר דמיירי דא"ל קני מעכשיו וזוזאי להוי הלואה גבך ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דיש למצוא איסורא בהמוכר אף ברבית מצד אחד דומיא דשניהם אסורים והיינו בדאמר מוכר ללוקח קני מעכשיו כשיעור זוזך וכשתביא מעות האחר תקנה השדה האחרת מעכשיו וא"כ מוכר אסור לאכול הפירות של כל השדה דדלמא יביא מעות האחר ויהי' קנוי' לו מעכשיו כל השדה ומוכר אכל הפירות בשביל מותר המעות הנשאר אצלו ואפ"ה לא הוה כ"א צד אחד ברבית דדלמא לא יביא מעות האחר ולא יהי' קנוי א"כ כל השדה ואין כאן הלואה. והלוקח מותר לאכול כל הפירות דהא אין לו הלואה של כלום אצל המוכר דבזוזי אשר נתן לו נקנה מקצת השדה ודוק:

עוד קשה לי במה שמפרש דהלוקח אסור ומוכר מותר דא"ל לכי מייתית קני והלא גם כאן ה"ל לפרש האיסור דרבית מצד אחד והיינו דאמר המוכר ללוקח כשתביא מעות האחר תקנה כנגד זוזך מעכשיו ונגד זוזך אשר תביא באותו פעם לא תקנה אלא לכי מייתית וא"כ הלוקח אסור לאכול דדלמא לא יביא מותר המעות ואכל הפירות בשביל המעות אשר נתן כבר למוכר ואפ"ה לא הוה כ"א צד אחד ברבית דדלמא יביא מותר המעות ויהי' קנוי' לו נגד זוזי דלי' מקצת השדה ואין כאן הלואה ומוכר מותר דהלא לית כאן הלואה של כלום אצל הלוקח:

ובאמת הכא יש לפרש דברי רבא הכי דבהכי מיירי דהא דאמר לכי מייתית קני היינו מקצת השדה אשר נגד הזוזי שלא נתן לו עדיין. ולא תקשה דא"כ למה אמרה הש"ס מאן תנא שניהם אסורים דלא כר"י הלא לפי מה שפרשתי אף הא דמוכר מותר והלוקח אסור אתיא נמי דלא כר"י דאי משום הא לא אריא דהלא פירוש הלזה אינו מן ההכרח דנפרש כן בדברי דרב ספרא והיאך יאמר דאתיא דלא כר"י והלא ע"ז הי' אפשר לבעל דין לחלוק ולומר מנ"ל דאתיא דלא כר"י ומיירי בצד אחד ברבית דלמא אתיא כר"י ומיירי ברבית משני צדדים וכפירש"י דהשתא וק"ל. ובדוחק הי' אפשר לומר נמי דנוכל נמי לפרש הא דמוכר אסור והלוקח מותר דאמר רבא דמיירי דאמר מוכר זוזאי להוי הלואה גבך אף ברבית מצד אחד וכקושיתינו והא דפירש דאמר וזוזאי כו' היינו כשתביא ודוק:

הא דקאמר ג' פעמים כמאן דלא כר"י. נראה דאי אשמעינן בהא דשניהם אסורים ה"א דוקא בהא שרי ר"י משום דבשעת אכילת הפירות יש כאן ספק אם יבא לכלל איסור אבל בהא דמשכן לו בית ובשעה שירצה למכור אותו דיקבל המלוה באותן דמים דנולד כבר האיסור אימא דמודה ר"י דאסור לקבל באותן דמים קמ"ל דאף בכאן פליג ר"י הואיל דמתחלת התנאי צד אחד ברבית הוא דהוה והא דמכר לו הבית וא"ל לכשיהי' לי מעות אשמעינן טובא דאי מהא דשניהם אסורים ה"א התם שאני דאמר המוכר כשתרצה הבא מעות דתליא ברצון הלוקח ואית כאן ספק גדול דדלמא לא ירצה הלוקח משא"כ הכא דאמר המוכר כשיהי' לי מעות החזירה דראינו דרצון המוכר, עומד כבר שיחזיר לו ואין כאן ספק אחר כ"א זה אם יהי' לו מעות וזה אינו שכיח כולי האי דלא ימצא לו מעות לעולם אימא דבהא מודה ר''י קמ"ל דאף הכא פליג ר"י. ובזה יתפרש היטב הא דמקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא אחר שאמר דאתיא דלא כר"י דאי לאו דאמר כך ה"א דכולה כר"י אתיא ורישא שאני מסיפא בהאי דקאמינא דברישא נתגלה דעת המוכר בהחזרה משא"כ בסיפא דלוקח אמר למוכר לכשיהי' לך המעות כו' אבל אכתי לא ידעינן דעת המוכר וא"כ יש כאן ספק גדול שיבוא לידי