כוס הישועות קב

דאחזוקי אינשי בגזלני לא מחזקינן רק דה"ק דלמא מגזל גזלי' דרך משא ומתן ואפשר דגם הוא לא ידע בשעתי' עד עתה דנתברר לו וק"ל:

עוד בגמרא איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא קרבו ש"ד. הא דאמר א"ד ולא מצינו דאמר רבא מילתא אחריתי נגד דין הזה וביותר באשר מצינו באמת שכל הפוסקים פסקי הלכתא כרבא ולפי הנראה לא הי' להם לפסוק כן הואיל דמילתא דרב הוא ודאי דאמר ופסק כן ומילתא דרבא הוה כאילו מסופק להש"ס אי אמר כן וא"כ, אית, לן לומר אין ספק כו' לכך אמינא דבאמת הא דאמר א"ד אמר רבא כו' אמילתא דרב קאי וה"ק א"ד אמר כו' כלומר דבהא מילתא רב מתיר ולא כלישנא קמא אשר אמר דרב אוסר בזה כ"א דגם רב מתיר וא"כ שפיר פסקו הפוסקים כהאי לישנא דבתראה הוא ולאו כמסופק אמרה הש"ס דבר זה אלא שני לשונות יש וק"ל:

ועתה אימא עוד מילתא בהא דלא תקשה לך היאך קמפלגי אמוראי א"כ במאי דאמר רב אי אמר מותר או אסור וכי חד מנייהו קמשקר ואומר דבאמת רב קאמר ודרש האי מאן דיהיב כו' איתנהו שרי ליתנהו אסור ותלמידי דרב דהשיבו לרב כהנא הבינו איתנהו היינו בני גרמידא ליתנהו היינו דעודנן בקוטנן ואפ"ה אסור דלא אמרינן ממילא קא רבו אבל רבא סבר הא דאמר ליתנהו היינו דליתנהו לגמרי דלא יצא עדיין הפירי כלל וכדכתבו תוס' על פרדיסא ואיתנהו היינו דעודנו באיבן ולא נגמרו עדיין להיות בני גרמידא ואפ"ה שרי משום דמני' דידי' קרבו וא"כ תכף כשמכרם לו כשיגדלו יגדלו ברשותא דלוקח ובזה יתפרש היטב מאי דגילה הש"ס דרב כהנא לא בא אלא בשלהי פרקי' דרב ולא שמע מרב בפירוש הדין וע"כ נפל הספק בין התלמידים וק"ל:

בתוס' ד"ה מה שעזי חולבות כו' הך ברייתא לא קשיא לרב כו' הוצרכו לכך הכא משום דאי לא דאמרה הש"ס דרב סבר כהאי תנא לא הוה צריכנא לכך לחלק משום דמאי דלא אתיא הברייתא כרב לא הוה חיישינן דמה בכך והלא רב תנא הוא ופליג אבל השתא דאמרה הש"ס דאמר רב מילתא כהאי תנא ע"כ בהכרח הוצרכו לכך וק"ל:

הנה הרב מהרש"א הקשה על דבריהם אשר חילקו בפרדיסא במאי דרגיל לקנות בעוד שהוא בוסר והוה זמן רב משא"כ בעיזי דלא ימתין כ"א יום או יומים דא"כ למה נקט רב ואזלי בני זרת והוא אומר דרוצה ליתן לו בני גרמידא דהוה כמו כך וכך ה"ל למימר רבותא טפי דאמר יהיבנא לך לעת הקציר ע"ע ואומר אני דאי מהא לא ארי' דמאן לימא לן דהא דקאמר רב ליתנם היינו דחסרי טובא מלהיות בני גרמידא דלמא מיירי באמת בקרי אשר לא יחסר מהם מלהיות בני גרמידא רק יום או יומים דומיא דעיזי חולבות וא"כ כשלא אמר כך וכך הוא מותר וק"ל:

בא"ד ועוד י"ל דרב לא אסר כו' ואפ"ה שרי שמואל כו' והכא בקרי ועיזי כו' בחנם נקטו תוס' קרי דאפי' הוה שייך בהו תיוה' לא הוה קשה אהיתרא דשמואל בפרדיסא דפרדיסא עדיין לא יצא השער ולא מחזי בדאוזיל גבי' כרבית משא"כ בקרי דמיירי דכבר יצא השער וא"כ בדאוזיל גבי' א"כ הוה כאלו פירש אם מעכשיו בפחות וכדכתבו תוס' לעיל בד"ה דא"ל יהיבנא לך כו' וק"ל בא"ד ולאיכא דאמרי דשרי רבא כו' אתי' אפי' אליבא דרב כו' דהתם איירי בפרדיסא כשלא יצא עדיין הפירי כלל הנה נראה לי דאפי' נאמר דמיירי נמי התם בשיצא כבר הפירי אפ"ה לא הוה דומיא דהכא דהתם קאמר לי' אני מוכר לך כל פירי דפרדיסא וכך וכך הינן יה' לך ואם לא יתני כל כך הינין המוכר צריך למלאות ממקום אחר או כשיחזיר הכרם לשנה אחרת ויתן יינו יקח, מהם (וכן הוא בפוסקים רבים) וא"כ על אותו יין אשר לא יצא מן הבוסר שמכר לו עתה ודאי עליו א"א לומר מני' דידי' קרבו משא"כ לא גדלו כל שמכר לו קרי אשר ישנם בגני לע"ע רק דעדיין לא גדלו כל צרכם ודאי דעלייהו יאמר מני' דידי קרבו. ובאמת איתא בהגהות מרדכי דלא שרי לי' ליתן כ"א אותן קרי ולא קרי אחרים וכן פסקו האחרונים ע"ע ודוק:

עוד יש לדקדק דלפי מאי דכתבו דהכא לא שייך תיוהא א"כ מאי קמ"ל רב הכא ליתנהו אסור הלא בפרדיסא קאסר דשייך בי' תיוהא מכש"כ הכא דלא שייך בי' תיוהא ודוק:

ומאי דכתבו תוס' דהתם מיירי כשעדיין לא יצא הפירי כלל א"כ יש לדקדק דלקמן קאמרה הש"ס ומודה רב בתורי' כו' ה"ל לאפלוגי בין יצא הפירי ובין לא יצא הפירי ובפרט לפירוש ר"ח דהביאו תוס' לקמן דקשה טפי דה"ל לפלוגי מיני' ובי' בכרם גופי' וי"ל:

בתוס' ד"ה אי תקפה כו' וא"ת אכתי כו' דאמר ר"ח כו' ודאי הא לא משמע להו דמיירי הכא דאמר לי' אי תקפה ברשותך ותתן לי יין אחר במקומו וא"כ לא הוה קשה מידי מהא דהתם דהוה מקח טעות וחוזר משא"כ הכא דאינו רוצה שיהי' המקח מקח טעות אלא יקיים ולכך צריך להתנות דלישנא דש"ס לא משמע הכי וק"ל:

ע"ב בגמרא מאי קמ"ל כו' אי ממתניתין כו' הא דלא משני אי ממתני' ה"א דוקא בהלויני אבל בהלוהו לא לכך אשמעינן ר"נ אפי' בהלוהו. נראה דהואיל דמתני' סתמא קאמרה משמע ממנה דאוסרת הכל אפי' בהלוהו והא דקאמר השתא אי ממתני' ה"א בחצר דקיימא לאגרא כו' נימא נמי הואיל דמתני' סתמא קאמרה אוסרת הכל אפילו זולת דר"נ דזה אינו דמסיפא דמתני' נשמע לרישא דהסיפא איירי ודאי בדקיימא לאגרא הואיל דאמר ולא ישכור ממנו בפחות משמע דאיירי בחצר דקיימא לאגרא ואף גם הרישא קמיירי כן:

ובאמת מתני' מיירי לדעת קצת פוסקים ברבית דאורייתא דוקא והי' נראה לי לפרש דברי המקשן אשר הביא מתני' כולה אף הסיפא ולכאורה הוה די בדהביא הרישא לחוד דמינה מקשה לר"נ מאי קמ"ל ואמינא דהמקשן סבר דאדרבה מתני' איירי ברישא בחצר דלא קיימא לאגרא דאל"כ כיון דאמרה הסיפא ולא ישכור ממנו בפחות א"כ מאי קמ"ל הרישא דלא ידור בו חנם אלא ודאי דהסיפא אתיא לגלוי על הרישא דאיירי אפי' בדלא קיימא לאגרא והסיפא בדקיימא לאגרא והשיב לו התרצן דאדרבה דה"א דהסיפא אתיא לגלוי על הרישא דדוקא בדקיימא לאגרא דאי לאו רישא ה"א בחנם אפי' בדלא קיימא לאגרא אסור לכך אשמעינן סיפא דדוקא בדקיימא לאגרא ודוק ועיין בפוסקים כי הרבה דברים והרבה חלוקי דעות נאמרים בדין הזה:

עוד בגמרא ר"י ב"ח תקיף כו' א"ל רבא ברי' מ"ט עביד מר הכי כו' הנה רבא ברי' רצה לידע טעם ההיתר ולכן שאל לאביו אבל לא כמתמה על אביו בדבריו דודאי כי הא מילתא אסור לעשות לאביו כדאיתא בסנהדרין ובי"ד הלכות כבוד או"א וק"ל:

עוד בהא מילתא א"ל אנא כר"נ סבירא לי כו' א"ל אימר דאמר ר"נ כו' והנה ודאי לכאורה יש לתמוה על ר"י דסבר דר"נ איירי בכל עבדים א"כ למאי יקנו אותן בעלי בתים אם נהמא דכריסי' לא שוין אלא נראה דרבא ברי' דקאמר לאביו אימר דאמר ר"נ כגון דארו עבדיה כו' לאו דמשמע כן בפירוש על מילתא דר"נ רק דאף הוא מכח הסברא הזאת למד כן דא"כ למה יקנהו אדם לעבד כנעני אם לא שוה כלום אבל אביו לא כן ידמה ולכך השיב לו אח"כ אנא כרב דניאל כו' ס"ל דאמר התוקף עבדו של חבירו ועשה, בו מלאכה פטור דניחא לי' דלא נסתרי עבדיה וכבר אוקמא הש"ס בב"ק דף צ"ז למילתי' דרב שלא בשעת מלאכה דהיינו שאין עכשיו לבעליו מלאכה לעשות דודאי ניחא לי' דלא נסתרי עבדיה וא"כ יש לומר שפיר דעל כל העבדים אמר ר"נ מילתי' ובשלא בשעת מלאכה וק"ל בתוס' ד"ה האי קרוב לשכר כו' וא"ת תקשה לי' אמתני' דיצא השער פוסקים כו' הנה רש"י ז"ל נשמר מזה דכתב וז"ל כיון דאינו מקבל אחריות המקח נמצא שאין זה מכר ומעות הלואה הן אצלו וקריבות השכר מחמת רבית הוא ע"כ פירוש הואיל דיוכל לבא לידי הלואה והיינו כשיחמיץ היין וא"כ בשביל אותה הלואה יקבל הלוקח השכר כשיתיקר ומתחזי כרבית משא"כ התם בפוסקים על השער דמעולם א"א לבוא לידי הלואה דהמקח קיים לעולם ואי יחמיץ היין במקום אחד