כוס הישועות קא

טפי איכא למיחש לאחר זמן יתייקרו הפירות ויפסיד המוכר ויהי' נראה כאגר נטיר משא"כ בשער אכלבי דמשיך טפי ליכא למיחש להכי. והנה לסברא הזאת שפיר יש להוכיח מדברי ר"י דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן דהלא בהן היינו בחטין אפשר לי' למכור אותן ויהי' לו מעות כן אמרינן ג"כ מה לי דמיהן ומה לי הן דכי היכי דאי אית לי' להמוכר פירות בשעת פסיקה אזי הוא מותר לכ"ע משום דליכא למיחש שמא יתייקרו לאחר זמן בשעת הפרעון דמה בכך דאף אם יתייקרו יהי' לו חטין שהי' בידו בשעת הפסיקה וא"כ אינו מפסיד מידי. כן נאמר נמי אף אם לא יהי' לו חטים בשעת הפסיקה רק דיתן לו מעות אף דלא יצא השער דאכלבי מ"מ הואיל דיצא השער דדורמוס ה"ז מותר אף דלא משיך טפי אותו שער עד שעת הפרעון מ"מ הואיל דשכיח לוקח באותה שעה די והותר א"כ יש לו ללוקח ליקח באותה שעה בעד המעות ויניח אותן עד שעת הפרעון וזהו אפשר לומר לדעת רש"י ז"ל משא"כ לדעת התוס' דרבא בא למעט שער דדורמוס ולהורות דמותר אפי' בשוק של עיירות ובודאי מאן דמחלק בין שוק דעיירות ושער דדורמוס היינו ר"י אין הטעם שלו משום משיכת התרעא ושמא יפסיד המוכר בשעת הפרעון דהלא אף הדורמוס איננו משיך כולי האי אלא ודאי הטעם הוא משום דבשער של עיירות איננו מצוי כולי האי ליקח וא"כ עושה ללוקח טובה גדולה שפוסק ליתן לו לזמן פלוני אבל בדורמוס מצוי טובא ליקח בכל מקום שירצה וא"כ אין המוכר עושה לו טובה כולי האי וזהו דהוצרך הש"ס ליתן הכא טעם על אשר פוסקים על שער עיירות ולומר דאין זה טובה כולי האי דאמר אילו היה לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ושילי כלומר דאף דאיננו מצוי כולי האי במקום הזה מ"מ אילו הוה לי זוזי הוה אזלינא למקום אחר ליקח וא"כ אינני טובה כולי האי וא"כ שפיר מקשים תוס' לפירושם והיכי שמעינן מר"י דפוסק על שוק של עיירות כו' וליכא למימר ומילף מדמותר לפסוק באשר יש לו חטין דהתם שאני דהחטין מצוים בידו משא"כ בשער של עיירות אשר אינו מצוי כולי האי ליקח מנ"ל לפסוק עליו דדלמא לא ימצא ליקח משא"כ בשוק דדורמוס דטובא מצוי ליקח ובו אפשר לומר מה לי דמיהן ומה לי הן. וע"ז תירצו דאפ"ה גם בשוק של עיירות מצוי טפי ליקח חטין באשר יש בידו יין מאשר מצוי לימכר החטין אפי' באכלבי ודוק:

בד"ה דא"ל יהיבנא לך כו' פירוש לזמן פלוני כו' אבל ד' בזוזא שרי לפסוק כיון שכן השער כו' הנה מצינו ברש"י דכתב על איתנהו בידו אבל אינו בעיר או אבד המפתח והוא דחוק למעות שרי דהוה הלויני עד שיבא בני דתנן במתני' דמותר ע"כ משמע דרצה לומר דאפי' בהלוינו מותר בהא והא דכתב לעיל בד"ה יהיבנא לך לזמן פלוני היינו עד שימצא המפתח אבל התוס' ימאנו בזה וסברי דלא קמיירי בהלויני וכדכתבו בדבור הסמוך דהכא איירי במו"מ ולכך כתבו גם הכא פירוש לזמן פלוני וכתבו עוד סתם איתנהו שרי היינו שיש לו עתה בידו וברשותו רק דאינו רוצה ליתן לו עתה כ"א לזמן פלוני מטעם שעמו שצריך למעות וגם לסחורה ההיא. וכתבו אח"כ אבל ד' בזוזא שרי מזה מוכח נמי דלא איירי בהלואה דמדנקט ה' בזוזא ליתנהו שרי משמע אבל ד' בזוזא אפי' ליתניהו מותר ואי הוה קמיירי בהלואה אפי' ד' בזוזא הוה אסור ועתה שפיר קא מקשים וא"ת הואיל דבמקח וממכר איירי מ"ש מטרשא דוק:

בא"ד ולפי זה לא שרי ר"נ לקמן טרשא אלא בדבר שאין שומתו ידוע כו'. הנה הרב ב"י בסימן קע"ג רצה לומר איפכא נמי כגון פירות שאין להם שער ואין שומתן ידוע אפי' ליתנהו שרי במזלזל במקחו והקשה על זה הט"ז מ"ש מהא דאמרינן לקמן אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הרי דעד לא יצא השער אין פוסקין. ותמה אני היאך רוצה לדמות מילתא למילתא דאינן דומין כ"א כאוכלא לדנא דהלא שם איירי בפירות אשר יש להם שער בכל פעם רק דעדיין לא יצא שער שלהם בשנה הזאת וא"כ אם יפסוק עליהם עד שלא יצא השער ואח"כ כשיצא השער יעמדו ביותר מאשר פסק אזי ודאי נראה כאגר נטר משא"כ בדבר אשר אין לו שער כלל ואין שומתו ידוע דודאי הוה דומיא דטרשא דר"נ גופי' מודה בי' ודוק:

מצאתי וראיתי בדברי הרא"ש דכתב אם יש למוכר מעות בעת הפסיקה אף שאין הלוקח נותן לו כלום מ"מ הואיל דיש ביד המוכר מעות יכול הוא ליקח בעדם באשר ירצה ומותר הלוקח לפסוק עליו אף בנושה לו מקודם ע"כ וא"כ לכאורה יש להקשות מאי הקשו ר"פ ור"ה לעיל לרבא מהא דר"א כולם אם יש לו מותר ואם אין לו אסור דלמא ר"א מיירי באשר אין להמוכר כלום לא חטים ולא מעות משא"כ בשנותן לו הלוקח מעות מהשתא. וצ"ל דזה הוא באמת מה שמתרץ לו התם הלואה הכא זביני כלומר דהלא בהלואותו בא ליקח וא"כ לאו איסרו בא לידו וק"ל. אבל לפע"ד נראה להוכיח דלא כרא"ש דהלא טעם דרבא ור"י ליכא למימר בשאין הלוקח נותן כלום להמוכר אם לא דנאמר דהרא"ש איירי בשער דדורמוס או דאכלבי ועיין מה שכתבתי לעיל ודוק:

בטור סימן קע"ג הביא דעת הר' ישעי' דאית לי' דאסור להקדים המעות בשמזלזל במקח במפרש אם תתן השתא כו' אבל אם לא תתן כו' ע"ע וא"כ ע"כ אינו סובר כתוס' ז"ל אשר סבירא להו דבזמן שיצא השער הוה כמפרש ועיין בב"י מה שכתב בזה וא"כ קשה לי עליו מאי מקשה הש"ס על ר"נ פשיטא כלומר למה אשמעינן דבליתנהו אסור והלא טובא אשמעינן דאפי' באינו מפרש אסור בליתנהו בשלמא לדעת הי"א אשר הביא הטור א"ש דסבירא להו דיצא השער הוה מפרש וא"כ שפיר קמקשה פשיטא דהא ליתנהו וגם מפרש ודוק. גם יש לדקדק קצת לדעת הרמב"ם דסבר אם יש למוכר מאותו מין קצת אזי מותר לפסוק עליו אפי' טובא וא"כ מאי מקשה על ר"נ פשיטא דלמא קמ"ל החידוש הזה וי"ל וק"ל:

וזה שייך לעיל דף ס"ב רבינו הטור כתב בהערמת רבי' דבי ר' חייא אם התנה לתת לו מעות ואח"כ נתן לו פירות דמותר. הנה נראה להוכיח כן מן הש"ס גופא לפי מה שרצה אביי לפרש המתני' דהנה המתני' קאמרה ויין אין לו משמע הא יש לו יין מותר והלא מתחלה כאשר מכר החטים להלוה אתני על מעות אלא ודאי דמותר וק"ל:

גם מוכח דאי אתני מתחלה לתת לו פירות ואח"כ נותן לו מעות דמותר ג"כ ואינו אסור כ"א באתני על נתינת המעות ונותן לו ג"כ מעות דאל"כ מאי מקשה הש"ס לאביי דמי חטי מבעי' לי' ואי אמרת דכשהתנה לתת לו פירות ונותן לו אח"כ מעות דאסור א"כ אין כאן קושיא דדלמא הא קמ"ל דאפי' אתני לתת לו חטים בעד החוב דהיינו פירות אפ"ה אסור הואיל דלית לו יין ובדאי יחזור לו א"כ מעות אלא ע"כ דמותר בשאתני תחלה על הפירות ונותן לו אח"כ מעות וא"כ שפיר קמקשה דוק ומרן הב"י כתב דהוה מסופק בזה ואני לפע"ד כתבתי:

.. וזה הדר הוא שייך לדף ס"ג ע"ב. הנה לדעת המרדכי המובא בב"י סי' קס"ג דסובר דכשאמר הלוה יש לי פירות מותר ואין צריך להביא ראי'. א"כ צריכנא לפרש הברייתא דר' אושעיא דאמר כל פעם יש לי ואפ"ה קאמר כולם אם יש לו כו' דה"ק כולם אם יש לו כלומר דאמר יש לי ואם אין לו היינו דלא אמר יש לי אסור ועיין בת"ח ודוק:

הב"י הביא דעת ר' ירוחם באותו סי' אם יש לו ללוה אפי' סאה אחת פוסק עליו כמה סאים. נראה דצריכנא להתיישב לפי דעת הזאת דא"כ הש"ס דמוקי ברייתא דר"א בשמשך ואי לית לי' כל מה שפסק עמו מאי אהני מאי שמשך את סאה אחת לשארי אשר לא משך. אם לא דנאמר דה"ק הש"ס בשמשך ואית לי' כל מה שפסק עלי' והלוקח משך הכל ויש לדקדק על זה ודוק:

דף ס"ד ע"א בגמ' ואי אינש דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיא מאי כו' לא תקשה דמ"מ למה לא נאמר דגנב ממנו דבר מה בלי ידיעתו דזה אינו דבאמת הא דאמרינן דלמא מגזל גזליה כו' לאו דגזליה ממש אמרינן