כוס הישועות ק

שקיל מני' והרבה דברים אשר הם דחוקים השתא באוקימתא דידי' יסתלקו בה ודוק:

בד"ה בשמשך ואפי' אכלו המוכר מותר כו' ומשיכה דהכא לא הוי' אלא לענין היתר כו' ובזה יתורץ קצת דברי התרצן דקמשני בשמשך וכי לא ידע דיש להקשות א"כ צריכא למימר וק"ל:

בד"ה רבית ע"מ להחזיר א"ב וא"ת כו' וי"ל ודאי אם הוא עושה כן לא הוה רבית כו' וא"ת דתנן כו' הנה נראה דעד שלא תרצו תירוץ הראשון לא הוה קשה להו קושי' זאת משום דהוה אפשר לומר דלמא ע"כ לא התירה התורה בשבא בשנים עשר חודש אלא באשר יתן דמי שכירות הבית ולכך אתי' מתני' וברייתא שפיר גם לרבא חדא כר"י וחדא כרבנן דהא דתנן הרי זו רבית ואינו רבית אתי' כר"י דאמר רבית ע"מ להחזיר מותר וא"כ י"ל לדידי' דהא דהתירה התורה דוקא בשמחזיר השכירות והא דתני' ה"ז רבית גמורה אלא דהתורה התירה אתי' כרבנן דסברי רבית ע"מ להחזיר הוה רבית וא"כ מאי אהני' לן אם נאמר דהתורה לא התירה כ"א ע"מ להחזיר אבל השתא דהוצרכו ז"ל לתרץ דכשבא לפדות מנכה לו תחלה פירות שאכל כ"ע מודה דלא הוה רבית א"כ א"א לומר דסביר הש"ס דלא התירה התורה כ"א בתנאי בשיתן דמי השכירות אלא מדסתם התורה מותר לגמרי בלי נתינת השכירות דאל"כ מנ"ל לברייתא לומר דהוה רבית גמורה לרבנן אלא דהתורה התירה דלמא אף התורה לא התירה כ"א כשיבא לפדות מנכה לו תחלה דמי השכירות והוה דבר המותר לכ"ע אלא ע"כ מדסתם התורה ודאי דהתירה מ"מ א"כ אף לר"י לימא כן וק"ל:

עוד בא"ד וא"ת בפ' בתרא דמגילה כו' ומשני סבר להו כר"י דאמר צד אחד ברבית מותר. גם הכא נראה לפרש דבלי תירוץ הא' לא הוה קשה להו מידי. דהנה יש לדקדק עוד על קושית' ועל תירוצם ודקארי להו מאי קארי להו וכי לא נדע זה דהא דמשני התם בצד אחד ברבית אזלא אליבא דאביי ואליבא דרבא ע"כ צריכנא לתרץ בע"מ להחזיר אלא נראה דודאי בלי תירוץ הראשון הוה אפשר לומר כן בפשיטות אבל השתא, דאמרו דיש דרך א' דאף לרבנן מותר א"כ קשה להו על התרצן דהתם למה מתרץ אליבא דאביי ואתי' ר"מ כר"י ולא כרבנן טפי ה"ל לתרץ דאתי' ר"מ אפי' כרבנן והיינו כשיבואו לפדות ינכה לו השכירות שדר בו. וע"ז תירצו דאף לרבא צריכנא לתרץ שהתנו עמו שאם יפדו יתן השכר על שדר בו כלומר לאחר הפדיי' דוקא וא"כ אף לרבא לא אתי' ר"מ כרבנן אלא כר"י וא"כ מ"ש דמשני אליבא דאביי או אליבא דרבא. וא"ת למה באמת צריכנא לומר אליבא דרבא כן ולא נאמר דמנכה לו תחלה ואח"כ פודה ואתי' א"כ אפי' כרבנן. לזה אני אומר דא"כ לא הוה מקרי מכר אלא משכנתא כמשכנתא דסור' דכתבו הכי במושלם שנים אלו תיפוק ארעא דא בלא כסף. ומשל אם מכרו הבעה"ב בעד מאה זהובים ושכירות הדירה הי' שוה כל שנה ושנה עשרה זהובים א"כ במושלם עשר שנים תיפוק בלי כסף ולא מקרי זה מכר והתם קאמר ותני לשון מכר ודוק:

והנה ראיתי בב"י דהביא דברי נ"י דסבר דבפיסוק מתחלה על החטים אם העמידו המוכר על הפירות בשעה שבא לפסוק על היין ואמר הני חטים שאני חייב לך אני נותן לך בעדם יין אף שאין לו יין ה"ז מותר דכפירות בפירות דמי ור' ירוחם מיקל טפי דיכול אפי' לעשות החטים כשער שבשוק ולפסוק בדמיהם על היין כשער שבשוק אפי' אין לו יין וא"כ שפיר יש לפרש דברי הש"ס בענין אחר ולומר דהמקשה דהקשה לעיל ממתני' וכי אין לו יין מאי הוה כו סבר דמתחלה בתורת פיסוק נתן לידו המעות בעד החטים וא"כ אחר שאמר אח"כ אני נותן לך בעד החטים יין ה''ז מותר אפי' אין לו יין וע"ז תירץ לו המתרץ דבבא לחוב כו' שלא נתן לו מתחלה המעות בעד החטים רק שהי' נושה בו מתחלה וא"כ אסור אח"כ כשאין לו יין אחר שבא לידו בתורת הלואה ודוק:

ע"ב בגמרא מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק כו' הנה נ"ל לפרש כל שטה הלזאת במילתא דרבא ובקושי' ר"פ ובתירוצו דרבא ובמאי דנקט אח"כ מילתא דרבא ור"י בדרך אחר דלא כרש"י ז"ל ודלא כתוספות ז"ל ואז יסתלקו מעלינו הרבה דקדוקי' אשר יש לדקדק לפי פירושם וכאשר אכתוב בסמוך. דהנה מנאתי בנמוקי יוסף דהביא מילתא דרשב"א דסבר כשם שאם יצא השער והלוקח נותן למוכר מעות דמותר לו לפסוק עליהם דאף שאין לזה יש לזה כן אם נותן הלוקח פירות להמוכר מותר לו לפסוק על פירות אחרים אחר שיצא השער על פירות ההם אשר מוכר לו ובודאי שכך הוא מפרש מילתי' דרבא שאמר מה לי דמיהן ומה לי הן וה"ק רבא כשם דאמרינן מה לי הן ומה לי דמיהן כן אמרינן בשמת פסיקה מה לי דמיהן היינו אם הלוקח נותן לו מעות דמותר ומה לי הן דנותן לו פירות דבפירות נמי אפשר לו להלוקח למצוא מעות ליקח בעדם פירות אשר מכר לו וע"ז הקשה לו ר"פ ור"ה שפיר מר"א דאמר כולם אם יש לו מותר ואם אין לו אסור ואי אמרת בשנותו הלוקח למוכר פירות מותר לו לפסוק על פירות אחרים א"כ אמאי נקט ר"א אם יש לו מותר דמשמע דוקא אם יש לו יין הוא דמותר אבל אם אין לו יין ה"ז אסור הלא שפיר מצינו לאשכוחי דאף דאין לו יין בשעת פסיקה ואפ"ה יהי' מותר והיינו בשיש לו אותו פעם החטים אשר מכר להלוקח מקודם והרי הם כמו שלו ולמה יהי' אסיר באין לו יין דמ"ש דנותן לו הלוקח החטין מעלייה דידי' או שיש למוכר חטים מונחים בביתו והרי הם של הלוקח ומן המתני' לא רצה להקשות דאמרה אין לו יין דאסיר דהא מתני' איסורא נקט ומיירי ודאי מתני' דאין לו ג"כ חיטי' באותו פעם משא"כ ר"א דבא לאשמעינן ג"כ צד ההיתר וא"כ שפיר קמקשה דלמה סתם ואמר אם יש לו מותר והלא לפי דברי רבא שפיר מצינו דמותר אפי' בשאין לו יין וע"ז תירץ לו רבא התם הלואה הכא זבינא דהואיל דמתחלה בתורת הלואה בא לידו לא אמרינן מה לי דמיהן ומה לי הן מטעם דאף חטי' הראשונים לא נקנו לו הואיל והי' נושה בו מתחלה ולא נתן לו דמים אבל באמת אם הי' פוסק על חטים, הראשונים מתחלה במעות אשר נתן לו הלוקח ודאי דהי' אפשר למצוא היתר אף בשאין לו יין וע"ז קאי אח"כ הא דרבה ור"י דאמרי תרווייהו כו' לומר דע"י טעם הזה אתיא לן דפליגי על מלתא דרבא דמה טעם אמרו חז"ל פוסקים כו' אע"פ שאין לו דאמר לי' שקילי טיבותך כו' אי הוה לי זוזי ובודאי מילתא כי הא א"א לומר אא"כ ביש לו זוזי ונותנן למוכר אבל באשר נותן למוכר פירות טובה גדילה עושר לו המוכר דודאי בפירות האלו לא הוה לי' קיל כולי האי למשכח פירות אחרות בהיני ושילי. וב"ה מתורץ, דחוקים הרבה א' דלא צריכנא להפוכי לישנא דרבא במה לי הן ומה לי דמיהן ובמה לי דמיהן ומה לי הן וק"ל. ב' דבזה א"ש דמקשה לרבא מברייתא דר"מ ולא מקשה לי' ממתני' וכדכתבתי לעיל ג' דלמה לא הקשו על מתני' דלקמן דפוסקים כו' מן ברייתא דר"א ד' וכי לא ידעו ר"פ ור"ה לאפלוגי בין הלואה לזביני והלא הש"ס מלא מן חילוק הזה ובמה דכתבתי אתיא הכל על נכון ודוק היטב:

והנה רש"י דאמר שבא לאשמעינן דפוסקים על שער שבשוק ואיכא מ"ד אשר מוקי לקמן המתני' באכלבי וארבי' אפשר לומר דגם רש"י ז"ל סובר בזה כתוס' דרבא אתי לאשמעינן דלא בעינן כדורמוס רק שוק של עיירות והא דאמר דאיכא מ"ד דמוקי למתני' באכלבי כו' היינו לומר דרבא טובא אתי לאשמעינן דהלא איכא מ"ד דמוקי לקמן מתני אפי באכלבי כו' ומכ"ש דלא הוה ידעינן דמותר אפי בשוק של עיירות דנפרש למתני' כן וק"ל:

בתוס' ד"ה ופוסקים על שער שבשוק כו' וא"ת והיכי שמעינן מהא דר"י כו' הנה נ"ל דלפי סברתם בדברי רש"י ז"ל לא הוה קשה להו קושיא זאת על רש"י משום דלרש"י לפי סברתם בא רבא לאשמעינן דלא נימא דוקא באכלבי כו' א"כ י"ל דשפיר שמעינן כן מדברי ר"י דהנה לפי הסברא דבעינן דוקא באכלבי הוא מטעם דבשער אחר דלא משיך