קרבן נתנאל על יומא ח:ג

ה"ג משום שיבתא פירש רש"י רוח רעה ששורה ׃

כמו שפי' בערוך. בערך שבתא ומסיים שם וממה הי' בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר ע"כ. ומה שאין אנו נזהרים בזה משום דרוח רעה זה אינו מצוי בינינו כמ"ש תוס' כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות:

ואיכא מ"ד דאינו מברך על נטילה ביום הכפורים. ולדידיה ג"כ הברכה המעביר שינה כו' אינו מברך דהא אמר בפרק הרואה כי משי אפיה אומר ברוך המעביר שינה. ובי"כ אסור לרחוץ פנים:

כי היכי דכי לא שמע קול תרנגול מברך שבידו הוא. ולפי מ"ש רבינו בפ' הרואה סי' כ"ג ומיהו אם לא שמע קול תרנגול יכול לברך ברכה זו שאינה אלא הודאה למקום כו'. אין ראי' מברכת הנותן לשכוי. ומ"מ אף לפי טעם זה דבידו וברשותו הוא. אם שוכב ערום על מטתו אינו מברך אותן הברכות שהן להנאתו כגון מלביש ערומים ועוטר ישראל ושעשה לי כל צרכי. דהא יכול לברך אותן כשיקום ממטתו ויסיים מסאני. וכ"ת ה"נ יברך כשינעול המנעל כיון דלאו זמניה הוא אתא לאשכוחי וכ"מ בטור א"ח סי' מ"ו אם שוכב על מטתו ערום אין לו לברך כיון שלא נהנה ובהלכות יוה"כ סימן תרי"ג כתב כדעת רבינו שמברך נט"י ושעשה לי כל צרכי כיון דבידו וברשותו הוא ודלא כהרב בעל לחם חמודות פ' הרואה ס"ק פ"ג ששגג בזה ע"ש ׃