קרבן נתנאל על יומא ח:א

ה"ג תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו [וכ"ה בפסקי הרא"ש]:

ה"ג אף עינוי נפש:

שבת שבתון ושבת שבתון כו'. חשיב שלא כסדר המקראות אלא מונה שבת שבתון בהדדי ובעשור ואך בעשור בהדדי ועיין בתוס':

תירוש חמרא הוא וקרי לי' אכילה. ואהא איכא למיפרך אימא דאכיל ע"י אניגרון להכי מייתי וכתיב ונתת:

יין ושכר משתייא הוא. ובגמרא פריך אימא ה"נ דשתי ע"י אניגרון ומשני שכר כתיב מידי דמשכר ואימא דאכיל דבילה קעילית ומשני גמר שכר שכר מנזיר. אלא שבתוס' הקשו לרבי יהודה דלא יליף שכר שכר מנ"ל דשתיה בכלל אכילה ואהכי מתרץ הרי"ף ורבינו דילפינן מתרוייהו מיין ושכר דאי מיין לחוד ה"א דשתה ע"י אניגרון להכי כתיב שכר מידי דמשכר ואי משכר לחוד ה"א דאכל דבילה קעילית להכי כתיב יין דשכר דומיא דיין שהיא משקה ויין דומיא דשכר שהוא דבר שמשכר:

אכילה ושתי' מנ"ל. אימא ישב בחמה או בצינה וזהו מקרי עינוי. הר"ן. ותימה אמאי מייתי הג"ש הילפותא דתנא דבי רבי ישמעאל. הא כבר נלמד מהך דתני לעיל דמקיש עינוי למלאכה בשב ואל תעשה ותרתי ל"ל וצ"ע ׃

פי' ר"י. בתוספת ד"ה דתנן. גם בנדה דף ל"ב ד"ה וכשמן. דברים אלו בשם ר"ת:

סיכה כשתי' לאיסור ולתשלומין. לענין תרומה שאסור לסוך אם סך בשמן של תרומה בשוגג משלם חומש דאסמיך רבנן אקרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל לרבות הסך כדאיתא בפרק בנות כותים דף ל"ב:

אבל לא לעונש. שאם הזיד בסיכה אינו חייב מיתה בידי שמים דמדאורייתא לא הוי סיכה כשתי' ׃

וליום הכפורים לא לאסור. שאינו אסור אלא סיכה של תענוג. אבל מי שיש לו חטטין לא אסרינן בו סיכה ומכ"ש שאין בו עונש: