קרבן נתנאל על יומא ח:יג

ואמרו לי' רבנן מ"ט סמכת אניסא. מייתי הך מלתא לאורויי לן אף שהוא פיקוח נפש אין החיוב לסכן עצמו כדי להברות לחבירו מה חזית דדמי' דחברי' סומק טפי:

דאית לי' ריחא ואית לי' קיוהא. פרש"י או אית ליה קיוהא כמו חלץ ועשה מאמר. כי מזיק את מי שאוכלין לפניו ואינו אוכל ׃

וכ"כ הרמב"ן ז"ל. בספר תורת האדם שער הסכנה דף ט' ע"א:

וכתב הרמב"ן ז"ל. שם דף ח':

ה"ג מאכילין אותו בתחילתו דבר הצריך לו וכדי הצריך לו:

וכדי הצריך לו. אבל מ"מ מאכילין אותו מעט מעט כדי להקל מכרת ומלקות לאיסור בלבד כדמסיים ואזיל דלא כב"ח סי' תרי"ח ס"ק ח' ׃

דמשום סכנה וולד לחודיה. ואפילו בהצלת עובר פחות מבן ארבעים יום שאין בו חיות כלל מחללין לדעת בעל הלכות. הרמב"ן שם:

דלא משכחת סכנת עובר בלא סכנת עוברה. ולא ידעתי מה קא קשיא ליה וכי לא ימצא אשה שמוחזקת בנפלים ולא הזיק לה כל פעם כלל. וכן הטור בסימן תרי"ז העתיק בזה כרבינו שכתב תסתכן היא או הולד ודלא כב"י שנתקשה בזה:

תונבא פירוש טירדא בעלמא. כ"פ הערוך ונאיד מפרש"י דלפירושו יכול לבדוק אותו כמו שפסק בסי' קכ"א לענין גט ולהכי בעירובין פ' הדר סימן י"ב לא פירש בו רבינו כלום דאין נ"מ דהא אמר רבא נשיילי לאימיה ע"ש:

כתבו התוספות. בתוס' שלפנינו אינו וקצת מדבריהם איתא בתוספות ישנים ׃

סבר אי לא אכילנא מיתנא. התוס' פירשו בעותי הוא דקא מבעית. שאומר אי לא אכילנא מיתנא. וע"ז קאמר סבר הוא אי לא כו'. דאי לא אמר הכי ה"ל למימר סבר הוא שמסוכן הוא:

ונראה לי דחומרא גדולה היא זאת בספק נפשות דאין לך רופא שיאמר כו'. דלפי' תוס' חולה שאמר צריך אני [צריך] שיאמר שירא אם לא יאכל יהי' מסוכן למות. א"כ ה"ה ברופא נמי שאמר צריך אומר אם לא יאכל ימות. דהא תרוייהו בחד לישנא קתני:

הני מילי אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. והא דתני לקמן אבל מצטרפין לדעת אחרת. אינו כפרש"י אלא ה"פ כשיש שלשה שאומרים לא צריך ורופא א' ואשה אומרים צריך מצרפין דעתה למהוי כתרי ותרי כמאה לענין ספק נפשות ׃

דהכי מיפרשא מתני'. מייתי ראי' על כל מה דמפורש לעיל:

בד"א דאמר לא צריך. ומוקי לה בגמרא דאיכא אחרינא דאמר לא צריך. וקתני מאכילין על פי בקיאין ש"מ ע"פ רופא אחד שאמר צריך אין מאכילין אותו דאין דבריו של אחד במקום שנים. ועלה פריך פשיטא דמאכילין אותו דהא הוי תרי ותרי וספק נפשות להקל ומשני דאיכא תרי בהדיה ואומרים לא צריך ושומעין לבקיאין דתרי כמאה נשמע מזה אי אמר איהו ואחרינא בהדיה צריכנא ושני רופאים ואפי' הן מאה אומרים לא צריך תרי כמאה ומאכילין אותו. דמאי שנא. ועוד ק"ו הוא:

וכתב הרמב"ן ז"ל. שם דף ח':