קרבן נתנאל על יבמות פז

גירשה מותרת לינשא לאחר. וראיתי במרדכי ונראה לי דאפי' לשני באין לו בנים לא תנשא לכתחלה וראיה מדקאמר ונישאת משמע דיעבד עכ"ל. ודברי תימא הן אף אם דייקינן מברייתא כך היאך שביק מתני' ועביד כברייתא:

נישואין כדאמרן. היינו סתמא דמתני' לשני אין לשלישי לא אם שהה עשר שנים: ה"ג

היינו דוקא לענין איסורא אבל לענין ממון בעינן חזקה תלתא זימני כדאשכחן בשור המועד. והתוס' כתבו ומיהו תימא דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאיתרע רובא כו' ולענין ממונא סמכינן אהאי רובא כו' ובעלמא אמרינן איפכא דאזלינן בתר רובא לענין איסורא ולענין ממון לא אזלינן עכ"ל. ונראה ליישב דודאי משום רוב לא מפקינן ממונא מהבעל דחזקת ממון עדיפא כדבעלמא אלא דמש"ה מפקינן כתובתה מיניה מכח ס"ס חדא דשמא אינהו לא זכו ליבנות ממנה ואחרים ראוים ליבנות ממנה ואם תאמר דאנא היא דאינה ראויה מעיקרא ראויה הייתי ועדיין לא החזקתי והשתא הוא דכחשי וכל זה לענין ממונא דעדיין לא אתחזק כי אם בתלתא זימני כדמצינו בשור המועד. משא"כ לענין איסורא כבר איתחזק בתרי זימני דהיא אינה ראויה ולא תלינן דאיהו לא זכה ליבנות ממנה כמו בתלתא זימני לענין כתובה דלא תלינן דכולהו תלתא לא זכו ליבנות ממנה ואחרים זוכים ליבנות ממנה. ומצאתי קצת מזה בחידושי רשב"א. וכן היה דעת רבינו ומש"ה לא הוי קשיא ליה מה שהניחו הם בתימה:

ואי בדשהה עמה עשר שנים בעל כרחו הוא זקוק לגרשה אפי' היא בת בנים כיון דלא זכה ליבנות הימנה. ובמרדכי מוקי להאי ברייתא דוקא בדשהה. ויש לי ליישב ע"פ דרכו קושית רבינו דהאבעי' בסמוך איירי כגון דנישאת לשלישי והיו לו בנים ולא הכיר בה וכשנשתהה תחתיו עשרה שנים א"כ היא מוחזקת דלאו בת אלודי היא אין לה כתובה משום מקח טעות אע"ג שיש לו בנים משום ולערב אל תנח ידך אם היה יודע שאין היא בת בנים לא לקחה וכשניסת לרביעי ויש לה בנים ממנה שפיר איבעיא להו מהו דליתבעה לשלישי והתוס' ורבינו אין תי' זה מספיק להם משום לערב אל תנח ידיך לאו מקח טעות הוא וכ"כ נמוקי יוסף להדיא ע"ש:

דא"כ תנשא לשלישי כיון שהיתה ודאי בריאה תחת ראשון ושני לא הוחזקה עדיין. וא"ת דהא אף לפי דבריה דהשתא היאדכתשא אסורה לינשא למי שאין לו בנים וי"ל כיון דלא הוחזקה איכא למימר דהדר בריאה: