קרבן נתנאל על יבמות פו

נתלה לו בעונש דירת ח"ל לפטרו מפריה ורביה. רצונו דקתני רישא אינו רשאי ליבטל. ועלה קאי סיפא לדבריהם ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין ורשאי ליבטל כאילו התנא דברייתא התיר לו ודלא כשו"ת חכם צבי סי' מ"א שהשיג בזה וז"ל ומה דקאמר לפוטרו מפריה ורביה לא ידענו מהיכא יליף לה. אלא דלא כייפינן ליה אפילו במילי כי היכי דלא כייפינן אישיבת א"י דשאר אינשי ע"כ:

וגם כל אלו אמוראים דבבל דשקלי וטרו בהאי דינא כולן לבני א"י שקלי וטרו ולא להם. ושם בשו"ת ז"ל רבי מטונך ד' מיתות ב"ד ושור המועד ומס' סוטה ומעשר בהמה אמאי שקלו וטרו אמוראי. הא אפי' בא"י לא נהיגי בזמן הזה. ושפיר אשכחן דאמרי בני בבל למילתייהו אליבא דבני א"י. כדכתבו תוס' בברכות דף מ"ז ובשבת פ"ק דף ט' ע"כ. ואני אומר ואת מי אין כמו אלה אלא מאי כל סדר קדשים לא נישנו. יען שכוונתו כמ"ש הרי"ף בפ' עשירי במכילתין על רב יהודאי גאון אי איתא להנך מילי דרב יהודאי גאון לא הוו שתיק גמרא מינייהו. ואינו דומה להך דברכות ושבת דהתם ר"י שהיה מא"י מדבר לתלמידיו מבבל היאך יתנהגו אבל הכא כל אמוראי דבבל שקלו וטרו כולן לבני א"י ואין א' מהם שהגיד לנו שהדין משתנה בבבל:

ור' אבא בר זבדא דאמר אי זכאי הוה לי מקמייתא מבבל הוה דאיעקר מפירקיה דרב הונא. שם בשו"ת לא ידענא מאי ראיה ראה בזה דאדרבה מדקאמר אי זכאי ה"ל מקמייתא ש"מ דלא תלה באשתו ראשונה. ואי דעתיה מדאמרו ליה רבנן נסיב איתתא ואוליד בני. אע"ג דאנן תלינן בח"ל ולא כייפינן אינהו מיהו שפיר קאמרי. דהא לא פסיד מידי ודלמא מקמייתא הוא דלא זכה ומאחרת יבנה. ואי מדפריך תלמודא מיניה שפיר קא פריך דמשמע דהא דשמא לא זכה להבנות. לאו מלתא היא כלל. דאי לאו הכי מה משני להו לרבנן ע"כ. הנה לפניך דהחכם הזה אזיל לשיטתו אבל לפי מ"ש בריש מילין מדקתני ברישא אינו רשאי לבטל נדייק מיניה הא בח"ל רשאי לבטל ולא שייכא סברא זו שמא לא זכה להבנות ממנה דעון ח"ל גורם. וא"כ מאי פריך תלמודא. תו השיב שם בשו"ת וז"ל ועוד הא אמרי' בשילהי פרק שני דייני גזירות כל הדר בבבל כאילו דר בא"י. וביותר לרב יהודה דאמר כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה כדאיתא שם ובכירה דף מ"א ע"כ ולמה העלים שם בעל מימרא שהוא רב יהודה ואזיל לטעמיה שאסור לצאת מבבל לא"י ולית הלכתא כוותיה כדמצינו ר"ז ור' אבא שאישתמיט מדרב יהודה ועלו מבבל לא"י דהא דכתיב בבלה יובאו וגו' בכלי שרת הוא דכתיב ומעשה רב. ולפי הנראה שם ר"ל נמי ס"ל כר"ז. ויחיד ורבים הלכה כרבים. גם המתני' שם דף ק"י מסתייע להו דתנן הכל מעלין לא"י. ולא מפליג בין בבל לשאר ארצות:

ומה שלא עלתה לאברהם ישיכת ח"ל לפי שצוה לו המקום כו'. וזם שדייק הברייתא שאין ישיבת ת"ל עולין לו. היינו לאברהם כ"כ נ"י ומהרש"ל סי' ל"ב. ובשו"ת שם שדי ביה נרגא. ואומר. לא אתא למעוטא שאר אינשי כי היכי דתנא בסיפא או שהיו שניהם חבושין אין עולין לו. והכא למעוטי מאן אתא ע"כ מלבד מה שהעלים עין בגירסת הרי"ף שהוא גורס אין עולין להן. ואודית מיהת דהרי"ף ס"ל דדירת ח"ל עולה. ולא דייק אאברהם ולא כמו שהוא אומר שאין הכרע בדבריו ואפי' לגירסת הש"ס איכא לשנויה דתני בסיפא לו משום לו דרישא. אבל אי ברישא לאו דוקא לו לו למה לי וסוגיא זו איתא להדיא בפ"ב דבבא מציעא דף כ"ט לפיכך דר"ע ל"ל משום לפיכך דר"ט ולפיכך דר"ט ל"ל ה"ק כו' וע"ש בתוס':

ונתעצל ולא הלך. למד רבינו זה מדמצינו שהיה בין הבתרים בן ע' שנים וברית הזה היה בא"י ובצאתו מחרן היה בן ע"ה שנים נמצא שהלך פעם אחת טרם נסיעתו מחרן בן ע"ה שנים ובמקרא אין בידינו אלא הליכה א' בן ע"ה שנים כדכתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ועוד בתחלה אמר הכתוב וילך אתו לוט ואח"כ אמר ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו גו' הלא כבר הלך לוט עם אברם ומה זו קיחה. אלא ש"מ הא דכתיב וילך אברם וילך אתו לוט היא ההליכה ראשונה לא"י ולא הלך עמו כי אם לוט לבדו לתור להם מקום מנוחה ולראות את עין הארץ ובן ע"ה שנים היתה הליכה שניה. וזהו ההתעצלות של אברהם אבינו שלא הלך בתחלה עם שרה אשתו וכל רכושו ונפשות ביתו. וכן מצאתי בדרשות של ראב"ח פ' לך לך שמפרש הכתובים עד"ז ע"ש ובשו"ת שם כתב ז"ל לא ידעתי מנ"ל שהתעצל וקרא כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ע"כ. הרי עיניך רואות שאנו יודעים מנ"ל:

ואף אחר שבא לארץ חזר למקומו שהרי בברית בין הבתרים וכו' וע"ז נענש. קשה מאחר דודאי ע"פ הדיבור היה הכל כדאמרי' בב"ר שהפרישו מבין הבתרים והביאו לחרן ע"כ בשו"ת שם ונעלם ממנו דברי תוס' בפ"ק דשבת דף י' בשם סדר עולם: