קרבן נתנאל על יבמות פה

אלמא כל מה שמוטל על האדם מן הדין לעשותו כו'. וכל הני דתנן בפרק המדיר מן הדין אין הבעל רשאי למנוע את אשתו מכל אותן הדברים והוא מונע ממנה הוי כאילו מוטל עליו הדבר לעשותו ואינו עושה שכופין אותו:

וההוא דאיני זן ואיני מפרנס כופין אותו ויוציא ויתן כתובה. כן הוא גי' ר"ח כמ"ש תוס' להדיא:

היינו בשביל שמונע ממנה כל ענייני אישות. והאי דאיני זן ואיני מפרנס הוי כאילו מונע כל ענייני אישות ממנה דפרנסה ומזוני תרתי מילי נינהו:

ורש"י פי' בשמעתין שכופין אותו ב"ד להוציא. כן פרש"י לקמן (יבמות דף ס"ה ע"ב) ד"ה הוא אומר כו' וד"ה אפי' תרי וכו' ואכל הני דתנן בפ' המדיר יוציא ויתן כתובה פרש"י נמי בריש המדיר דיוציא בכפייה ע"ש:

מפקינן לה מיניה בע"כ אפי' בשוטי. והנה לפניך דהרי"ף ס"ל דיוציא ויתן כתובה דיוציא לשון כפייה וה"ה כל הני דקתני בפ' המדיר יוציא ויתן כתובה ע"י כפיה הוא ומזה לקח הטור בסי' קנ"ד וז"ל וכתב רב אלפס דה"ה בכל הנך דקתני בהו יוציא שכופין אותו אפי' בשוטי וב"י גמגם בזה:

ותמיהני היאך נכוף כיון דקאמר בירושלמי אין כופין. נשמע מן דא כללא חדתא דהיכא דפליגי תוספתא וירושלמי ס"ל לרבינו כשיטת הירושלמי דהא מתוספתא מוכח להדיא דכופין:

יוציא ויתן כתובה ולא גרסינן כופין אותו ומדפריך כו'. ולפי גרסא זו יש לנו לומר עוד שסמך הרי"ף על הא דפרק אע"פ דף ס"ג למאן דמפרש מורד על אשתו באומר איני זן ואיני מפרנס. ופריך והאמר רב יוציא ויתן כתובה ואי כפי' במילי משכחת בה תו כגון שנידוהו ועמד במרדו כמ"ש רבינו בסמוך:

ה"ג ומיהו איכא למימר דהכי פריך שמואל לרב וצ"ע דהא אכתי יש סמך להרי"ף מהאי דפרק אע"פ: