קרבן נתנאל על יבמות ו

כולן מותרות. והיינו דוקא צרת ממאנת דעלמא. אבל צרת בתו ממאנת ביבם. אסורה ליבם כמ"ש רבינו בסמוך ס"ס ח' דבשעת נפילה נראית כצרת בתו:

אבל אינהו גופייהו בדליכא בהדייהו צרות. אבל בדאית בהדייהו צרות כיון דמיאנה ביבם היינו גדול האח ומצוה בגדול לייבם לא אמרי' דהיא חולצת או מתייבמת משאר אחין. דהא יכול לקיים מצות ייבום בגדול האח מ"י צרה מש"ה קאמר בדליכא צרות בהדייהו וכבר מיאנה בגדול האת. ואסורה עליו כאשת אח שלא במקום מצוה. ולכך היא חולצת או מתייבמת משאר אחין:

דמיאנה בו לאו בת חליצה ויבום היא. הלשון דחוק דאפי' בתורת אשת זר אסורה לו דלא אמרי' שעקרה קידושין מבעלה הראשון דהא לא רעינא בך או צבינא בך משמע הא בבעל צבינא ורעינא ולפיכך גבי יבם מקרי ערוה דהוות כאשת אח שלא במקום מצוה דהא איהי קא עבדא ביה דאמרה לא רעינא בך ולא צבינא בך. והקשה בתוס' בדף י"ב ד"ה צרתה א"כ הוי כצרת ערוה ותהי אסורה על היבם שמיאנה בו כמו צרת בתו הממאנת. וי"ל כמו שתירץ רש"י בד"ה הלכתא צרת איילונית מותרת אע"ג דהכיר והוי אשתו לא מתסרא צרתה משום צרת הבת דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה. והא כיון דאיילונית היא דבלאו ערוה נמ. לא הוי חזי ליבום הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה וכך מפורש בהלכות גדולות ע"כ. ודברי הלכות גדולות מצינו בהירושלמי דאיילונית הוי כמי שאינה דאילו שתי יבמות אחת איילונית ואחת שאינה איילונית ובא יבם וחלץ לה או בא עליה שמא פטר בחברתה כלום ור"ל כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אע"פ שאינה ערוה נמצאת שאין זיקתה כלום והוי לה צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה והוא הטעם כמו כן בממאנת ביבם כיון דביאתה או חליצתה אינה פוטרת צרתה נמצא שאין זיקתה כלום. זהו לפי המסקנא דרבא דאמר תני שהיו איילונית אבל תוספות מקשין שפיר לפי מה דס"ד בתחלה דקאמר דיקא נמי דקתני שנמצאו איילונית ע"כ זה הטעם אינו אלא דטעם איילונית כיון דלא הכיר בה הוי מקח טעות מש"ה צרת איילונית מותרת ומש"ה מקשין תוספות שפיר. ובב"ש סי' קע"ג ס"ק י"ט נתקשה בזה ולק"מ כדפרישית: ה"ג