קרבן נתנאל על יבמות קנא

יבום דחרשת דרבנן הוא. ושלא למאן ג"כ ראויה להתרחק מהם ואיסור מדרבנן ושב אל תעשה עדיף:

והא קיים לה בביאה ראשונה. קושיא זו ליתא דכוונת הרי"ף אינו לאחר שכונס את החרשת ללמדה לקטנה שתמאן בו. אך שילמדה בתחלה קודם כניסת החרשת:

מטעמא דאמרי' לעיל. דף ק"ט דפריך מי שרי והא תני בר קפרא וכו':

וזו יוצאה עכ"פ למה תתעגן עד שתגדיל כו'. הקשה בספר לח"מ בפ"ה מהל' יבום. לדבריו מאי פריך לעיל (יבמות דף ק"ט) ומי שרי אימא ר"א סבר דיש זיקה וא"כ עכ"פ צריכה לצאת א"כ טפי עדיף לה שתמאן. ותירץ דהש"ס רוצה ליישב דברי ר"א אפי' סבר אין זיקה כר"ג. וזה דוחק. וע"ק רבי יהושע שאמר אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו א"כ יוצאה עכ"פ למה תתעגן ולמה לא מלמדין אותה למאן אבל באמת לא קשה מידי שזה שכתב הרמב"ן בצירוף טעם אחר היאך יתכן שתאסר החרשת על בעלה שכנסה בהיתר ומש"ה לעיל (יבמות דף ק"ט) לא שייך טעם זה סבר ר"י שאין מלמדין מש"ה פריך הגמ' שפיר ומי שרי: