קרבן נתנאל על יבמות קנ

אבל ממזר לית בה דנישואי דרבנן נינהו. כתב מהרש"ל כאן חזר הרי"ף ממה שכתב למיל מיניה דהא מלתא ספיקא היא היכא דגדלה אפי' לא בעלה אחרי כן דאיכא למימר שהקידושין הראשונים גדלו בהדה וכאן הוציא הדבר מספיקות דאל"כ הוי בכאן ספק ממזר. וכן מוכח נמי מדבריו שכתב דלא חיישינן שמא נשרו. ואי הוי ספיקא בדבר ה"ל למיחש שמא נשרו בגדולה אפי' לא בעל מאחר דאיכא ספיקא דאורייתא. ותמהני על פה קדוש יאמר דבר זה היאך יתכן שכתב בתחלה והאי סברא סברא מעליא היא ומביא ראיה ע"ז מפרק יוצא דופן. ואח"כ יחזור מבלי טעם וסתירה ועוד מה השיג הראב"ד עליו אם הוא עצמו חזר מספיקתו. אמנם נראה דהענין כך דקי"ל שהבת יכולה למאן עם שיש לה שני גדלות י"ב שנים ויום אחד מדאורייתא והא דאמר עד מתי הבת ממאנת עד י"ב שנים ויום אחד הוא מדרבנן גזירה משום בת י"ב והביאה שתי שערות שהיא מדאורייתא אינה ממאנת ומסיק לעיל בפ' זה אם עמדה ונשאת נישואיה הם מיאוניה. ולפ"ז הכל מבואר דבשמעתין איירי שגדלה בשנים ועדיין לא יש לה שתי שערות ויכולה למאן ועמדה ונשאת הרי זה מיאון שלה מש"ה לא הוי אלא ספיקא דרבנן. אבל כשהביאה שתי שערות אחר גדלות הוי ספיקא דאורייתא והוי ספק ממזר והראב"ד השיגו על זה דליכא שום ספיקא דאורייתא דשינויא דשני רבין שינויא מעליא הוא ובזה יבא הכל על נכון דוק ותשכח כי קצרתי. ומ"ש בש"מ א"ה סי' קנ"ה סעיף כ"א הביאה שתי שערות אחר י"ב שנה כו' צריכה גט מדרבנן ולא הוי ספק ממזר. היינו שפוסק כדעת הראב"ד. וב"ש ס"ק ל"ב ל"ג ג"כ לא דק בזה שכתבנו עמוד עליו:

דהתם טבעו חכמים מטבע בגיטין. ויש לדקדק מהא דאמר שמואל בב"מ דף נ"ו הא דששאו חכמים חיזוק לדבריהם לענין תרומת מעשר של דמאי הא מני ר"מ היא. ולדברי רבי' מאי ראיה מר' מאיר שאני התם דמטבע שטבעו חכמים בגיטין וי"ל. וק"ל: