קרבן נתנאל על יבמות קנג

כשגיטה יוצאה מתחת ידה ואח"כ יבמה. וה"ה אם הוא אומר שבעל קודם הגט ומש"ה פטר אותה בגט ולא צריכה חליצה. והיא אומרת לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה כמ"ש הרמב"ם הטעם הואיל וקידם וגירשה בגט. וכה"ג לא צריכה גט אחר לביאתו. והא דפי' הרי"ף ורבינו. שהוא אומר בעלתי אחר הגט. משום דרב אשי מוקי הברייתא בכה"ג שגט בידה לזיקתו. ובעי חליצה ועוד גט לביאתו. וברייתא אמתני' קאי לכך מפרש המתני' בגוונא דא וכמ"ש תוס' ד"ה אמר רב אמי דבריי' אמתני' קאי. וצ"ל דס"ל לרי"ף ורבינו כפי' שני שבתוס' דסיפא דברייתא דהוא אומר בעלתי קיימא נמי אתוך שלשים צריכה גט וחליצה. ורישא דברייתא דקתני כופין לחלוץ ה"ה דגט נמי כדקתני בסיפא אלא אכתי לא אתי לאשמועינן תקנתא דגט בהדי חליצה אלא דין כפייה ובקשה דחליצה. וא"ת לפי' הרי"ף ורבינו אמאי נאמר לאחר ל' יום חזקה דלא מוקמי אנפשיה. אמאי לא אמרי' מסתמא לא בעיל כיון דאיכא איסור לבעול וכמ"ש הרב המגיד לדעת הרמב"ם. י"ל כיון דכנסה מ"מ לא מצי מוקמיה אנפשיה ואפשר נעשית לו כהיתר דלא ידע מהך איסורא:

משמע מתוך פירושו. כך משמע לכאורה:

הרי היא בחזקת בעולה מיד והותרה צרה ודוקא כו'. וקשה לפי זה אמאי קתני ברישא דברייתא כופין שיחלוץ הלא חזקה מסייע לו דכיון דנסתרה הרי היא בחזקת בעולה. והיא שוויתה נפשה חתיכה דאיסורא ראויה לה לבקש ממנו חליצה ואמאי כופין. וצ"ל כמ"ש הרמב"ם הואיל וקדם וגרשה בגט:

שהרי פי' שהיא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי דיוצאה בגט דלאחר שלשים איירי. וקשה כל זה ניחא לפירוש רש"י דהסיפא דהך בבא הוא אומר בעלתי כו' צריכה גט וחליצה נמי איירי דוקא אחר שלשים אבל לפי מה שפירשתי לפי' הרי"ף ורבינו ע"כ הך סיפא איירי אפילו תוך שלשים א"כ רישא דקתני היא אומרת נבעלתי כו' דומיא דסיפא מיירי נמי תוך שלשים. א"כ לשיטתם למאי נפקא מיניה בהך דינא שיוצאה לפרש"י. וצ"ל בדוחק דהנך בבי האי כדאיתא והאי כדאיתא כך צ"ל לפי' הרי"ף ורבינו וצ"ע:

כשהוא אומר בעלתי כו' אבל לא אצרה. אבל כשהיא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אז היא וצרתה בעי חליצה אם הוא בתוך שלשים דהוא נאמן:

אבל לאחר שלשים אפי' שניהם מודים. שלא נבעלה צרה מותרת:

ותימה למה לא הביא רב אלפס כו'. ובספרי רי"ף שלפנינו הביא איבעיא זו ובסי' קס"ז בסופו מיישב הב"י בדוחק גדול ע"ש: