קרבן נתנאל על יבמות קכה

ש"מ הדר ביה. פסק ר"ת דסומא בא' מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינא מלעיני וסגי באחת דיכול לראות הרוק מפי היבמה. תוס'. וכן משמעות הרי"ף ורמב"ם וסמ"ג ודעת רבינו שלא פסלו אלא בסומא משתי עיניו. דהא לא הזכירו פסול זה ונשמע לן מהא דלקמן סי' י"ט על מתני' לעיני הזקנים וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים. אבל סומא באחת מעיניו דיכול לראות לא נשמע מזה ש"מ דכשר כמו דקי"ל בדיני ממונות בפרק אחד דיני ממונות סי' ט' וכן דעת הא"ז ודלא כמהרש"ל ביש"ש סי' א' שהפריז ופוסק להלכה דאי עביד חליצה והיבם לפנינו דצריכא חליצה אחרינא. וראייתו דע"כ לעיני ממעט סומא בא' מעיניו דבסומא משתי עיניו לא צריך קרא דלא גרע מדיני ממונות אף דקאמר התלמודא לכדרבא הוא דאתיא מ"מ לפי האמת שפיר ממעטינן לסומא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ומ"מ אף הא דרבא משמע מיניה דשקולים הם. זה ליתא דבהא לא שייך אין מקרא יוצא מידי פשוטו. דלעיני יש שני פרושים לכדרשת רבא ופי' לעיני לראיית הדיינין. ואי קאי אסומא פי' עינים ממש יהיו לדיינים וכן מוכח בירושלמי דמוקי פלוגתא דר"א פוסל חליצה בלילה ורבנן מכשירין דפליגי דר"א יליף לעיני למעט לילה וחכמים מפרשי דממעט סומא. משמע להדיא מאן דדריש על דרשה זו לא ס"ל אידך דרשה. וסעד לדבר לעיני כל ישראל זו שבירת הלוחות והא היו בהן סומין דהא במעשה העגל חזרו למומן. אם לא נאמר שהיה זה כשאמר השם הורד עדיך מעליך ועוד מייתי ראיה דאפי' רבנן דפליגי על ר"מ מסתמא מודים בזה דמקשינן לענין סומא ריבים לנגעים מאחר שדומה לנגעים דחליצה ג"כ פסולה בלילה. לא ידעתי מאי קאמר דהא לקמן (יבמות דף ק"ד) מסיק התלמודא דאף דס"ל חליצה בלילה פסולה לא מקשינן ריבים לנגעים והיינו טעמא דחליצה כתחלת דין. ובדיני ממונות כמו כן בלילה פסול וסומא באחת מעיניו כשר וטעם לזה כתב הרי"ף ורבינו שם בסנהדרין דהא כולהו אינשי לא מצי למחזי בלילה כדחזי סומא באחת מעיניו ביום וכיון דגמר דין כשר בלילה דין הוא שידין סומא אפי' תחלת הדין ביום עכ"ל. ועוד בנה יסודו על הראבי"ה שכתב וז"ל ולא יהיו סומין אפי' באחת מעיניהם דלעיני זקנים כתיב והכי איתא בירושלמי. ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם ור"ת מכשיר באחת מעיניו לחליצה ע"כ. ואני אומר דע"כ לכתחלה קאמר. דאי בדיעבד מאי מייתי ראיה מהירושלמי דהא התם קאי לפרש דעת חכמים לקמן (יבמות דף ק"ד) דס"ל חליצה כשרה בלילה ואנן קי"ל כמאן דאמר דפוסל חליצה בלילה. גם תלמודא דידן פליג אהאי מלתא אירושלמי כמו שבארנו אע"כ דלכתחלה ולחומרא קאמר למיחש להך ירושלמי. וכן הוא העיקר כמו שסידר בעל מרגליות בסדר חליצה שלו הובא בד"מ סוף טור א"ה דסומא אפילו באחת מעיניו לא יחלוץ ובדיעבד כשרה החליצה:

צריכי דיינא למיקבע דוכתא מבערב. והיינו לכתחלה אבל בדיעבד דבר ברור דקביעת מקום אינו מעכב ומ"מ אם קבעו מקום ובעת החליצה הלכה למקום אחר גרע ומסתפינא שצריך חליצה אחרת. מהרש"ל סי' ב':