קרבן נתנאל על יבמות קכו

עד שיהיה אביו ואמו מישראל. משמעות הלשון דבעינן תרוייהו מישראל וב"כ הטור א"ה סי' קס"ט. וכבר הוכיתו תוס' דבאביו לחוד סגי וראייתם מהא דפרק עשרה יוחסין (קידושין דף ע"ח) ד"ה ור' יהודה ע' שו"ת שבות יעקב סי' קכ"ח. והרמב"ם קאמר סי' לדבר רחבעם בן שלמה שהיתה אמו גיורת אם הגון למלכות לכ"ש לחליצה וצ"ל דס"ל לגבי חליצה גלי קרא יתירה בישראל דבעינן תרוייהו מישראל ואם נניח דברי הסמ"ג כמו שהיה בדפוס ישן כמו שפי' הב"ח ולא כמו שהגיה הב"י צדקו דברי הטור. מ"מ על כל צד תמיה על רבינו שלא גילה דעתו בזה ומהרש"ל הקשה על הטור דא"כ בניו של משה רבינו יהיו פסולין לחליצה. ולא ידעתי מאי קאמר הלא נימולו קודם מ"ת ומ"ש אינהו מכל בני ישראל:

ה"ג לחליצת גרים שהיתה הורתן ולידתן בקדושה. כ"כ תוס' דף ק"א ד"ה ואנא ליישב פי' ר"ת. אבל בסנהדרין ז"ל ואין לומר דאיצטרך ליפסול אפי' לחליצת בני גרים. דבני גרים כיון שהורתן ולידתן בקדושה ישראל מעליא נינהו כדאמרי' בפרק נערה לענין נערה המאורסה עכ"ל. ולידתן בקדושה הוי כישראל מעליא לכל התורה כולה. וכוונתם דגר אין דן לישראל אלא גר חבירו והתוס' דהכא ורבי' לא חשו להך קושיא דכתיב עליך הוא דבעינן מקרב אחיך. אבל גר דן את חבירו אף שהורתו ולידתו בקדושה והוי כישראל לכל התורה מ"מ לא מבני ישראל המה ולא מקרי עליך וא"ת עדיין תקשי קושיית ר"י שהקשה בד"ה לענין דבפרק נערה משמע דהורתו ולידתו בקדושה ישראל מעליא. א"כ אימא קרא דבישראל לא אתא למעוטי אלא הורתו שלא בקדושה לחליצת גרים דמקרב אחיך לא קאי אגרים וכמו שפי' מהרש"א קושיית תוס'. ותירוצם לא עולה לפי' ר"ת ולפי' רבינו לפי תירוץ זה. וי"ל דכיון דבישראל ע"כ אתו למעוטי גבי ישראל עד שיהא אביו מישראל. דאי להורתן ולידתן בקדושה עד שתהא אמו מישראל. זה ידעינן מקרב אחיך. א"כ לגבי חליצת גרים ע"כ בישראל קאי למעוטי בכה"ג דבמיעוט בישראל א"א לפרש על שני פנים. ומהרש"ל סי' ה' תירץ כיון דמילי דשררה נינהו לא הקפידה תורה אלא בישראל ולא בגרים ע"ש. זה ליתא דהא עדיין בתירץ זה התוס' ורבינו לא חילקו בהך סברא בין מילי דשררה לשאר דברים:

א"נ אי קבילו. כ"כ תוספת בפ' בא סימן (נדה דף מ"ט:)

וכן עיקר. והא דמסיק רבינו בסוף פרק אחד דיני ממונות בפי' הרי"ף דאיירי כשאמו מישראל אלו ואלו נאמרין באמת דמתני' איירי לדין ישראל בכל גוונא בין בכפיה בין בלא כפיה דומיא דממזר:

וניחא נמי דאיצטריך בישראל למיפסליה לחליצה. שאסור לגר לחלוץ בלא כפיה: ה"ג