קרבן נתנאל על יבמות קכ

ה"ג מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ באתה אשתו מותרת לחזור לו. ומיירי באמרו לו שני עדים שמתה אשתו ועד אחד על גיסו. אבל בעד א' על מיתת אשתו אין יכול לישא את אחותה א"נ בדאיכא תרי עדים על גיסו. עיין בתוס' ד"ה ואע"ג ומה שהקשה מהרש"א על זה לקמן בדף צ"ה ע"ב בגמ' ע"ש. ולק"מ דהא אף אם נאמר דת"ק פליג אר"ש בשני עדים. מ"מ יש לנו לקיים שינויא דרב אמי וה"ק דקאמר ת"ק בין שנשאת ע"פ ב"ד או ע"פ עדים דאשת גיסו אסורה ואשתו שריא. וקאמר ליה ר' יוסי דס"ל כר"ש ע"פ ב"ד דפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו ע"פ עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו. ונהי דר' אמי ס"ל דת"ק מודה לר"ש בשני עדים. אבל הסוגיא זו איכא למימר דס"ל דת"ק פליג אר"ש וכמ"ד לעיל דפליגי רבנן. ומוקי לה דברי ר' יוסי ע"ד אוקמתא דר' אמי וצדקו דברי תוס':

ע"פ ב"ד או ע"פ עדים: ע"פ עדים ליתא בברייתא דא"כ לעיל (יבמות דף צ"א) ה"ל למיפרך עלה דרב דקאמר ע"פ עדים מאי הוה לה למיעבד הוי ליה למיפרך מהך ברייתא. אך תיבות הללו מתוספות הרי"ף ורבינו תם לפי שיטתם דמסקי' לעיל סי' א' בפרק זה דאפי' על פי עדים אם בא בעלה כל הדרכים האלו בה:

דמתסרי ע"י קידושין בעיא גט. לפי ס"ד המקשן אכתי לא ידעינן מהך סברא לחלק בין אירוסין לנשואין כמו שפרש"י וטעמא לא ידעי'. א"כ וודאי קשה דהוי ליה למנקט אשת אביו כו'. אלא שרבינו כתב סברא זו דע"י קידושי בעי גט לאלומי קושיא אפי' למסקנא:

כיון דאסירי לאחר מיתה. וא"ת אכתי מצי למנקט בגוונא שבאו עדים והעידו שזו אינה אשת אביו כגון שקידשה אביו על תנאי ולא נתקיים וצריכה גט. תירץ מהרש"ל דזהו ג"כ מלתא דלא שכיחא. ולפי מ"ש מהרש"ל שהבאתי בפ' זה לעיל סי' א' דכל היכא שנשאת בעדים קלא אית להו ויודעין הכל שע"פ עדותן של אלו נשאת וא"כ ידוע שקידושי טעות הן וא"צ גט לק"מ: ה"ג

אורחא דהש"ס בכל דוכתא דמהדר לאוקמי המשניות אליבא דכולהו תנאי. אמנם לפי מ"ש בכללים דבדברי האמוראים וברייתא ס"ל לרבינו דהלכה כפלוני. והלא רב דמפרש הברייתא דאיירי באירוסין שמע מינה דהלכה כר' עקיבא: אלא לפי מה דקי"ל כר' יוחנן הלכה כסתם משנה. ורב ור"י הלכה כר"י. אי לא נוכל לאוקמי המתני' כר' עקיבא. ודאי לית הלכתא כוותיה לזה כתב הרי"ף כיון דמתני' כוותיה הלכתא כוותיה:

ונראה לי להביא ראיה דהלכה כר' עקיבא כו'. מבואר נמי על דרך שפרשתי כי לולא דמתניתין כוותיה דרבי עקיבא. אין ראיה מהך דרב לקמן דר"י ורב הלכה כר"י דאמר הלכה כסתם מתני': ה"ג

לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. דשמא אמר שמואל הלכה כר"י אדר' אמי ולר' אמי הת"ק נמי מודה בארוסתו וגיסו דשמא תנאה הוי כדאוקי תלמודא לעיל מתני' כר"ע. ולא פליגי ת"ק ור"י אלא באשתו וגיסו בעד א' דלר' יוסי אסור אשת גיסו אגיסו. ואמר שמואל הלכה כר"י. ואשתו נמי אסורה דכל הפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו:

דבהא אפילו לר"י נפחא שרי. הלשון תמוה מאי אפילו דהא לר"י נפחא ס"ל אשת גיסו אגיסו שרי לאוקמתיה דידיה. לכן נראה לי להגיה וכצ"ל דבהאי אפילו לר' אמי שרי:

אלא משום דאתי לאחלופי באשה אחרת. והקשה מהרש"ל סי' ל"א א"כ אמאי פסק שמואל דיבמה אינה כאשת איש לגזור נמי משום דמחלפי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים ותדחוק לומר דלגבי יבמה שנשאת דרך יבום אינה דומה לה זו היא סברא רעועה ע"כ. וקשה לי אם סברא זו רעה בעיניו. א"כ מאי משני אימא שמואל אדרב אמי קאי. ומאי משני אימא טעמיה דר' יוסי לר' אמי דלא מתסרי בלתא דנפשה אלא משום אחלופי באשה אחרת. וא"כ עדיין קשה אמאי פסק שמואל דיבמה אינה כאשת איש. אלא ש"מ דיבמה אינה דומה לה:

וחיישינן נמי לדר"י נפחא למיחש לתנאה. ותימה אדרבה לר' אמי חיישינן פשיטא לתנאה בקידושין אפילו לת"ק כדאוקי תלמודא לעיל מתני' כר"ע ולחלק בין קידושין לנשואין. וכ"ש לדר' יוסי חיישינן לתנאה דבהא לא פליגי וצ"ע: