קרבן נתנאל על יבמות קיח

וא"ת ביבמה ליבם נמי אכתי הוה מצי למיבעי. ואע"ג דרב ששת כבר פשטה. מכל מקום בהך א"ד נדחה הך פשיטותא דרב ששת נמי דאיירי בתרי ותרי בעדי הזמה: ה"ג

יבמה לעלמא נמי תפשוט ליה שעד א' נאמן לומר מת בעלך ואח"כ מת בנך. ולא חיישינן דלמא סניא ליה ליבם וסמכה על העד ולא דייקה. וכיון דלא חיישינן להכי א"כ אפי' במת יבמך ה"ה נמי שיהא נאמן: ה"ג

הלכך נראה דלא מיבעיא ליה אלא במת יבמך אבל במת בעלך ואח"כ מת בנך פשיטא ליה דעד א' לא מהימן. ובתוס' פירשו דבתרווייהו מיבעיא ליה משום דנהי דלעד לית ליה מיגו מכל מקום לא גרע ממת יבמך. אבל רבי' ס"ל דגרע מדהוי ליה להעיד שמת בעלך ולא יותר ומדקאמר ואח"כ מת בנך מחזי שבא לקלקלה דאין דרך העד להעיד מה שא"צ אף לעדות. אלא שמהרש"ל ביש"ש סי' כ"ח תמה בזה מנ"ל לחלק בזה שיהא פשיטא דאין נאמן אלא הוא נמי בספק כמו במת יבמך כמ"ש תוס' ע"ש. ולי נראה ליישב דאם נאמר דבמת בעליך ואח"כ מת בנך נמי קמבעיא ליה. אמאי קאמר כי קמבעיא ביבמה לשוק טעמא דעד משום מלתא דעבידא כו'. הכי ה"ל למימר עד אחד ביבמה מהו. כיון דהיא נאמנת לומר מת בעלי ואח"כ בני עד א' נמי נאמן לומר מת בעלך ואח"כ בנך. וכיון דבכה"ג נאמן ה"ה במת יבמך נמי נאמן וכמו שהקשה רבינו לתירוץ שני דלעיל הא דלא פריך יבמה ליבם. או דלמא היא נאמנת משום מגו. אבל עד א' אין נאמן במת בעלך ואח"כ בנך וה"ה במת יבמך אינו נאמן אלא ע"כ צ"ל דזה הוי פשיטא לתלמודא דעד א' אין נאמן לומר מת בעלך והדר מת בנך אע"ג דהיא נאמנת. ולא מיבעיא ליה אלא במת יבמך משום מלתא דעבידא לגלוי'. והתוס' שמפרשים דבתרווייהו מיבעיא ליה אזלי לתירוץ ראשון שכתבו תוס' דאין הכי נמי דמבעיא ליה יבמה ליבם אלא דהכי הוי מעשה דעל יבמה לעלמא בעו מיניה מרב ששת:

ושכיח נמי טפי דסניא ליה מדרחמא ליה כדמוכח באשה שהלכה. וכן דייק לישנא דשמעתא זימנא דמרחמא ליה והכי קאמר והא לא דייקא ומינסבה דמסנא הוא דמסני ליה. מהרש"ל. זהו לפי גירסא שלפנינו אבל בחידושי רשב"א גורס זימנין דסניא ליה ולכן לא הביאו תוס' ראיה זו:

דמסתבר דלא מהימן עד א'. ובסי' קנ"ח ס"ק ד' בס' ב"ש הקשה מהא דתנן לקמן דקי"ט זו אומרת מת בעלי כו' זו אסורה מפני בעלה של זו ה"ל למיתני אפי' עד א' אומר מת בעלה של זו ועד א' אומר מת בעלה של זו ולק"מ דדוק מסיפא איפכא לשיטת הרי"ף ורמב"ם אדתני לזו עדים הל"ל לזו עד א' אלא מהא ליכא למשמע מיניה כדאיתא סוגיא זו בהרבה מקומות:

דלא מהימן עד א'. ובסי' קנ"ח ס"ק א' כתב בספר ב"ש ולכאורה נראה בזה"ז דיש חרם ר"ג שלא ישא אשה על אשתו אין עד א' נאמן שמתה אשתו ע"ש. ואני אומר דבכה"ג לא תיקן ר"ג. והבו דלא לוסיף עלה. כי היכי דלא יתעגן כל ימיו: