קרבן נתנאל על יבמות קד

ה"ג ומסתמא נמי ה"ה כרות בידי שמים:

ופעמים שמוליד. ומ"מ רוב פעמים איני מוליד מש"ה אמר הרי הוא כסריס חמה וכשר כיון שפעמים מוליד:

אבל משמע שאינו מוליד. מלשון זה משמע לכאורה דאינו מוליד בשום פעם. דאי קאמר שאינו מצוי ברוב פעמים שמוליד. אבל אית ליה רפואה דלפעמים מוליד. מה לשון אבל משמע כו' דהא כבר כתב רבינו דלש"ס דידן נמי צ"ל כן. אבל אי אפשר לפרש כן דאי אינו מוליד בשום פעם. מאי איכפת לן בשל ימין או בשל שמאל. ע"כ נראה שעיקר חסר מן הספר וכן צריך להיות ושל ימין קיימת ומסיק דעובדא אתא לקמיה דרב אמי אמר ליה רב אמי ברתי שרייא לך אלא הוי ידעית שאינו מוליד וכן הוא בתוס' ובחידושי רשב"א ומהך עובדא ש"מ דס"ל להירושלמי שאינו מוליד בשום פעם מדקאמר לה הוי ידעית שאינו מוליד. אבל ר"י בר חנן ס"ל דאית ליה רפואה ופעמים שמוליד מש"ה אמר דשל ימין קיימת: ה"ג

זהו סריס חמה. סריס חמה ס"ד סריס חמה בידי שמים וזה על ידי אדם וצ"ל נמי לפי' ר"ת כדמשני בש"ס דילן הוא כסריס חמה דכשר:

דרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה איירי בידי שמים. וא"ת אי בידי שמים איירי אפילו אינו מוליד כשר כדיליף מקרא מה ממזר בידי אדם. א"כ מה איכפת לן בשלימין או היא בשל ימין. וי"ל דרב יהודה בר חנן הוא סבר דר"י בן של ר"י בן ברוקה בידי אדם איירי. אבל בתר הכי מכח רומיא מתני' אהדדי מוכח דר"י בן של ר"י בן ברוקה בידי שמים איירי:

מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר"י בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כו'. כתב מהרש"ל סי' ח' וחלילה שר"ת ור"י ור"ש הזקן שהיו בקיאים בכל הירושלמי יותר מכל אשר שמענו לא ידעו ולא ראו הירושלמי שהוא כנגדם. כי מה שאמר הירושלמי הוא הס"ד ואמת אינו כן שהרי השיב שם רב אחא בר פפא קומי רב זעירא כולי רבנן ע"כ. ואני אומר להיפך חלילה שרבינו מייתי ראיה מהירושלמי וראה הס"ד ולא ראה המסקנא. אלא דעיקר ראיה מדס"ד לומר הא דקתני בידי אדם פסול ובידי שמים כשר ר"י בנו של ר"י ב"ב היא ש"מ דידע תלמודא דר"י פוסל בידי אדם ובמסקנא דאמר כולה רבנן היא. אינו אלא שמחדש דרבנן מודים לר"י דבידי שמים כשר ור"י נמי לא מכשיר כי אם בידי שמים ולא פליגי תרווייהו דתרווייהו מודים דבידי אדם פסול ובידי שמים כשר וכעין ראיה זו הביא רבינו בפ' החולץ סי' כ"ו בשם ר"ת לענין דיחסא ע"ש בביאורי ומה שהקשה מהרש"ל דא"כ מאי אריא ביצה אחת אפי' שתי ביצים בשלמא לפי מה דס"ד איכא למימר להורות דפליגי רבנן עליה דר"י אפי' בביצה אחת אבל למסקנא קשה כבר תי' הריטב"א והרשב"א והרמב"ן דתני במילי דשכיחא דחסר לגמרי לא שכיחא:

דאי בידי אדם איירי ואינו מוליד איך יהיה כשר. גם בזה כתב מהרש"ל נוכל לומר דלאו דוקא קאמר שאינו מוליד לעולם אלא הרי הוא בחזקת שאינו מוליד כלומר ואם אח"כ תבא בטענה שיגרש אותה לפי שאינו מוליד כדאיתא בסוף פרק הבא על יבמתו ואמר לה אין ברתי שרי לך אלא הוי ידעית שאינו מוליד ואם תנשא לו מעתה לא תוכל לכופו אח"כ ע"כ. וכבר הוכחתי ובררתי מה שכתב רבינו לעיל בשם ר"ת ובירושלמי נמי משמע שהוא כשר לבא בקהל אלא שאינו מוליד ע"כ פירוש אינו מוליד כלל. וע"כ ה"פ שאינו מוליד כלל. דהא הך איתתא באה בשאלת פיה לר' אמי אי שרי' הך מדובר לה אי לא מסתמא היתה מסופקת שלא יוכל להוליד ולכך שאלה אם הוא מותר בקהל. א"כ למה אמר לה רב אמי הוי ידעית שאינו מוליד לא ה"ל למימר אלא את שריית. אע"כ ה"ק לה הוי ידעיא שאינו מוליד כלל וצדקו דברי רבינו:

דפסול לפי שאינו מוליד. ולפי פי' ר"א ממיץ דסבר אע"פ שאינו מוליד לא עקר הוא וכשר לבא בקהל. והך עובדא לפסול בניו קאמר עיין במרדכי אין סתירה לר"ת מהך עובדא. ורבינו בשו"ת כלל ל"ה סי' ה' הביא דבריו ע"ש ועיין בסמוך מה שאכתוב בזה:

וכן משמע בירושלמי דליקוי ע"י חולה חשיב בידי אדם. ר"ל חשיב כאילו נעשה בידי אדם. והילך לשון הירושלמי אמר רב אחי בר פפי קומי רב זעירא כולה דרבנן הרי שעלתה חטטין מי מחיך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כמו שהוא בידי שמים. פי' הא דקתני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול איירי בגוונא דא. ובזה נסתלק תמיהתו של תפארת שמואל. וברמב"ם איתא וז"ל או שנולד בהן שחין והמסה או שכרתו הרי זה כשר לבא בקהל שכל אלו בידי שמים. ודברי תימה הן שזהו נגד ירושלמי וכתב עליו מהרש"ל סי' ט' וז"ל ואני ראיתי הירושלמי וז"ל מי שעלתה חטטין מי מחכך בו או מי מסיית והרי הוא בידי אדם כמו שהוא בידי שמים והיינו כפי' הרמב"ם עכ"ל ונפל ברברבתא שהוא סובר שהוא מימרא בפני עצמו. ואינו כן כי אם זהו סיום השינויא שמשני כולה רבנן. והא דקתני בברייתא דבידי שמים פסול איירי בכה"ג שעלתה חטטין באברי זרע והמסה או נחתך ע"י אדם והוי כמו בידי שמים ומ"מ פסול ואיני יודע היאך הבין מה דמשני כולה רבנן כיצד מתורץ תרתי ברייתא אהדדי ואינו אלא כשגגה היוצא מלפני השליט:

ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה. רבינו לא הכריע בין פרש"י לפי' תוס'. דאינו נ"מ לדינא דבין כך ובין כך פסול כיון דמפולש הנקב מעבר לעבר מה לי אם הנקבים מכוונים זה נגד זה או באלכסון תרווייהו מקרי מפולש. ועיין בא"ח סי' תרמ"ח במ"א וט"ז על כל צד מוכח דרבינו ס"ל כמ"ש תוס' דנקב מפולש דאי כפי' תוס' שהביא מרדכי שאם ניקב הגיד מצד א' עד חללו שהוא ג"כ פסול ה"ל לרבינו להזכירו ולחלק על פרש"י:

ושלא במקומן לא מבשלה. דוקא בענין זה כיון שהולד הזרע בגובתא דלאו דיליה אבל בשאר כלי זרע לא אמרי' הכי. וע"ז נאמר הבו דלא לוסיף עלה. ומסתייען מהא דר"ת מכשיר אם נחתך בידי אדם ביצה אחת ולא פוסל מטעם שלא במקומה לא מבשלה. ודלא כמ"ש בשו"ת שב יעקב חלק א"ה סי' ד' שכתב אבל מי יסמוך על סברא דנפשיה לחלק בהא בלא סמך וראיה ע"ש:

וע"י חולי וליקוי בא. פי' דאיסתתם בידי אדם ע"י מכה כן כתב רבינו בשו"ת כלל ל"ג סי' ה'. גם בזה כתב מהרש"ל סי' י"ג לדבריו שכתב ע"י חולי חשוב בידי אדם ואגי כתבתי שהוא בידי שמים ע"כ ואני כבר כתבתי שפשט ירושלמי לא כן:

ניקב פסול מפני שהוא שותת. ע"ש ובשו"ת שב יעקב שאוסר לבעל השאלה לדור עמה בחצר אחת וז"ל ומה שנראה לו היתר ממה שילדה אשתו כמו כן פריך בש"ס וניקב לא מוליד והא האי גברא דסליק לדיקלא ואוליד שלח שמואל לקמיה דרב וא"ל חזור על בניו מאין הם. לא ידעתי ראייתו אימא דוקא בניקב ביצתו אומרים כך אבל לא בניקב הגיד. תו כתב ואף את"ל דחשיב יומי וירחא ואיתרמי ושאר הוכחות ברורות שמיניה ילדה אשתו שי"ל חדא שאין להכחיש דברי חז"ל בשום ענין ע"כ. איני רואה במה שהוא מכחיש דברי חז"ל הלא לא אמרו אלא ניקב הגיד פסול מפני שהוא שותת ולא תני סתם ניקב פסול כמו דתני גבי ביצים ניקב פסול בלי שום טעם. אלא משום דרוב פעמים הוא שותת ומש"ה פסלינן לבא בקהל אבל אם ניסת והוליד וזכה לבנות ממנה מנין לנו להוציא מבעלה. אימא מן המיעוט הוא שלא שותת כי אם יורה כחץ. כמו שכתב רבינו בתחילת סימן זה אע"ג דקאמר אינו אלא כסריס חמה וכשר מ"מ אית ליה רפואה ולפעמים שמוליד. ועוד שאנו רואים כמה בני אדם שנכרת מהם ביצה א' ומולידין ולא מסתבר למימר צא וחזור על בניהם מאין הם. ה"נ בנדון דידן לא מסתבר למימר צא וחזור כו' דאשתו צנועה היתה וממש לא זזה ידו מתוך ידה. תו כתב וחדא אף דאירע שאוליד אין לסמוך להכשיר ע"ז דבר שפשוט לפסול כמו דכתב בלבוש א"ה סי' ה' סעיף ב' וי"א אע"פ שראוהו שמוליד אין לסמוך להכשירו בכך לבא בקהל ויש לדבריהם להחמיר כו' עכ"ל. אין זו ראיה אלא שיש להחמיר שלא ישא בת ישראל. אבל מי יקח אשתו ממנו המוציא עליו הראיה. תו כתב וכמו כן כתב מהרש"ל בביאור מצוה שלו לאוין קי"ח אבל אם היה מוליד הסברא נותנת שאינו כרות שפכה שכשר לבא בקהל אבל אנן לא קי"ל הכי אלא אפי' מולידין עכ"ל. כי ניים ושכב כתב לזה שאגב שיטפיה העתיק הכל במאמר א'. והוסיף שי"ן במילת שכשר. ואין זה אלא דיבור בפני עצמו. המפרש ציין על מה שאיתא בספר כשר לבא בקהל. עיין שם ותמצא כדברי. ובר מן דין הלא הראבי"ה ומרדכי וסמ"ג והרא"ש בתשובה ואגודה הכל הביאו דברי ר"א ממיץ שניקב הגיד לא מקרי אלא עקר ולא כרות שפכה וראייתו נכונה למי שמעיין עם היות שהטור והגאונים ממאנים בפירושו. על כל זה הצדיק שבא בשאלתו לצאת ידי שמים יכול לסמוך על דבריהם שלא להוציא אשתו ממנו כנלע"ד: