קרבן נתנאל על יבמות קה

בעו מיניה מרב ששת. הרי"ף השמיט הך בעיא ומה שהשיב רב ששת. משום דסמך על זה שסינף הך מתני' פצוע דכא מותר בגיורת להך בבא דרישא פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו בתרומה ועלה קתני פצוע דכא מותר בגיורת מסתמא איירי בכהן דומיא דרישא. אבל בש"ס פליג ליה לתרתי מתני' ולכך איבעי להו והרב ב"י מדהשמיט הרי"ף משמע לכאורה דכבעל המאור שאביא בסמוך ס"ל. ודוחק דא"כ הוי ליה לפרושי:

פצוע דכא מותר בנתינה. וה"ה בממזרת דחד טעמא אית להו דכתיב פצוע דכא לא יבא בקהל ה' וקהל נתינים לא איקרי קהל אע"ג דכתיב לא תתחתן בם. צ"ל לענין חיתון לא קאי אפצוע דכא דעל קהל ה' נצטוה ולא אפצוע דכא ה"ה והוא הטעם דמותר בממזרת דכתיב ממזר לא יבא בקהל ה' ופ"ד לענין חיתון לא מקרי קהל ה'. ובעל המאור כתב מדאסיקנא דף ע"ט דנתינים דוד ויהושע גזר עליהן אסתייע ליה טעמא דרבא כדמעיקרא דנתינים בגירותן מדאורייתא שרי ורבנן הוא דגזרו ובכשרין הוא דגזרו כו' הלכך פ"ד ישראל שרי בנתינה אבל פ"ד כהן אסור בגיורת דאיכא למימר בקדושתיה קאי. ולק"מ דדוד ויהושע גזר עליהן עבדות כמ"ש ר"ת לקמן (יבמות דף ע"ט) ד"ה ונתינים. ועיין בב"ח סי' ה' ס"ק א' דעל בנותיהן שנולדו להם אחר גירותן גזרו עליהן: