קרבן נתנאל על יבמות קא

איכא דאמרי בבא עליה כ"ע לא פליגי. הנה הרי"ף דרכו לפסוק תמיד כלישנא בתרא. ורביכו ס"ל כדעת ר"ת בפ"ק דמסכת ע"ז סי' ג' דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ובשל סופרים הלך אחר המיקל. כ"פ רבינו בפ' בהמה המקשה סי' ו' ז' ועיי' בכללים. ועיין בשו"ת חוט השני סי' י"ח המושג והמשיג שניהם נעלמו מהם דברים הללו ע"ש:

אבל אי בדקינן לה ואמרה לא ידענא או אי ליתה קמן דניבדקה מודה שמואל דהולד ספק ממזר. וצ"ע אמאי לא חילק רבינו אם דיימא מיניה ולא דיימא מעלמא דבכה"ג הולד כשר. ולשיטת הרי"ף ניחא דללישנא בתרא ס"ל לרבא דהאי משנה שאינה צריכה היא דקאמר היכי דמי אילימא דדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא צריכא למימר דתיכול. אבל על רבינו קשה דקים ליה כלישנא קמא. ורבא מוקי מתני' דאיירי בדדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא וצריכא רבה היא. א"כ אמאי לא מחלק דבכה"ג הולד כשר. וצ"ל דסמך אמתני' דקתני ילדה תאכל. מהאי טעמא דדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא. אף דאביי דחי לה ומוקי מתני' בששניהם חבושים סמך בזה רבינו מדהביא המתני' כפשטה אפילו בשאינם חבושים ומ"ט תאכל א"ו דדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא ובתרא דידיה שדינן. אבל קשה להרי"ף שפוסק כלישנא בתרא ה"ל לפרש בדיימא מיניה ודיימא מעלמא דבתר דידיה שדינן ליה כמו שפסק רבא ללישנא בתרא. וליכא לתרוצי דסמך אמתני' דהא איכא לאוקמיה המתניתין בדלא דיימא כלל. אבל כל היכא דדיימא מעלמא אע"ג דדיימא מיניה הולד ממזר כדדחי אביי. וצ"ל כמו כן להרי"ף מדלא מפרש המתני' בדלא דיימא כלל ש"מ דמתני' איירי בכל גוונא בין דדיימא מיניה ומעלמא ובין לא דיימא כלל. ובין דדימא מיניה ולא דיימא מעלמא. ועוד נראה לתרץ על הרי"ף ורבינו בין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא. אמאי לא מייתי מימרא דרבא. אפשר שהיה גרסתם רבה ואביי ורבה קי"ל כאביי לחומרא ועיין בכללים. א"נ דאביי ורבא סברי דתרומה בזמן הזה דאורייתא. מש"ה יש ראיה ממתני'. ולפ"ז הרי"ף ורבינו והרמב"ם כולהו בחדא שיטה קיימו דהלכתא כלישנא קמא לחומרא. ועיין בשו"ת הנ"ל שיגע הרבה למצוא פתח להרי"ף ורשב"ם להשוותם ע"פ דוחק גדול. אבל לדינא המה ס"ל כמו שפסק הרמב"ם כדפסק בש"ע י"ד סי' של"א דתרומה בזמן הזה דרבנן. וא"כ אין ראיה מתרומה דתאכל דהוא ספק דרבנן לספק ממזר שהוא איסור דאורייתא ועיין בב"ח א"ה סי' קנ"ו ס"ק ט"ז. וזה שכתב רבינו בהל' חלה דקדושה ראשונה בטלה משחרב הבית לאו דוקא דה"ה קדושה ב': 0הדרן עלך אלמנה לכה"ג פרק ה