קרבן נתנאל על תענית ו

דבגשמים נמי אפילו לא ירד להן כל צרכן. וא"ת והא קתני לקמן (תענית דף כ"ה ע"ב) עד מתי יהיה גשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם ופליגי תנאים עד מתי ודאי שרוב גשמים ירדו. וי"ל דהתם קאי על פרק הראשון דקתני עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד כו' וכן פרש"י אבל בירדו גשמים קודם חצות שאוכלין ושותין ואומרים הלל הגדול לא קבעו חכמים שיעור זה. אלא אפילו לא ירדו כל צרכן:

אלא נראה לי לחלק כו' דצבור צריכין להלל ולהודות מתוך שמחה. ויש לדקדק לפי טעם זה הא דפריך לקמן (תענית דף כ"ה) נימא הלל מעיקרא אביי ורבא דאמרי תרוייהו לפי שאין אומרים הלל אלא בנפש שבעה. לפי ס"ד דלא ידע מהאי טעמא עדיפא הל"ל מאי שנא יחיד מתענה ומשלים ומ"ש צבור אם ירדו גשמים אין משלימין וצ"ע:

וכן משמע מתוך הרמב"ם שכתב. בפ"א מהל' תענית דין ט"ז. וביחיד אם התענה על צרה ועברה הרי זה משלים תעניתו דין ט"ו. והא דכתב רבינו משמע מתוך דברי רמב"ם. הלא כתב החילוק בפי' משום דיש לומר דמחלק בין יחיד לצבור ולא מטעמיה. אלא כמו שכתב דמשום טרחא דצבורא הקילו א"נ ה"ט בצבור לב ב"ד מתנה עליהן בכך. אבל יחיד דברים שבלב אינן דברים. ונפקא מיניה בצבור אם מת החולה. להנך טעמי בצבור לא ישלימו. אבל לטעם רבינו אף בצבור ישלימו: