קרבן נתנאל על תענית כא

באירוסין ובנשואין. לשון תוס' במגילה דף ה' וחמירי מט"ב שמארסין בו ע"כ. ודברי תוס' תמוהין מאד דאם אירוסין אסור אפי' בלא סעודה. א"כ לא ליתני ובנשואין דהוי ק"ו. אלא ש"מ דאירוסין אינו אסור אלא בסעודה ונשואין אפי' בלא סעודה הוי שמחה. וכן הוכיח מהרש"ל בפ"ד דיבמות סי' ל"ד מילתא בטעמיה ע"ש:

תנא בנין בנין של שמחה. מדשביק משא ומתן. משמע דמו"מ אסור אפי' אינו של שמחה כמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ג. דליכא למימר מו"מ של צרכי חופה שהיא של שמחה דהא לא אסר אלא סעודה עצמה. ובמגילה דף ה' כתבו תוס' דוקא מו"מ של שמחה דומיא דבנין ונטיעה של שמחה. כתב מהרש"ל ביבמות פ"ד סי' ל"ד דקבלה בידו שאין לסמוך על תוס' במס' קטנות נגד תוס' על מס' גדולות ע"ש. ומה שהוכיח תוס' שם דבשאר בנינים מותר ואין לך משא ומתן גדול מזה אלא ש"מ דוקא מו"מ של שמחה. נראה לי דאין זה הוכחה דהא הב"י כתב בשם הר"ן בנין שא"צ אלא להרווחה בעלמא אסור. ובית חתנות אפי' אינו להרווחה אסור. וא"כ בנין שאינו של שמחה אינו מותר אלא כשצריך לו ולא להרווחה. משא"כ מו"מ הוא להרווחה ודלא כמ"א סי' תקע"ה ס"ק ו' שאינו אוסר מו"מ אלא של שמחה. אך בזמנינו הכל שרי משום שיש לנו משא מלך ושרים והוי הכל לחיי נפש ולא להרווחה כמ"ש תוס' בפ' איזהו נשך היתר זה לענין רבית דנכרי כ"כ מהרש"ל שם סי' ל"ד וט"ז בסימן תקנ"א ס"ק א' ע"ש:

פי' כותלו של בית חתנות. ואפי' שאין בו סכנה כ"כ הט"ז סי' תקנ"א ס"ק ב':

ובלבד יחיד על הצבור. היינו בפני צבור ובשביל צבור אבל היכי דמתפלל בינו לבין עצמו בביתו שפיר דמי כ"כ רבינו בפרק הקורא עומד סי' ד' ע"ש: פ"ב